וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃
עץ יוסף
להיכן הלך. כלומר מה טעם לכתו בארה שבע, דליכא למימר שהלך ללכת למצרים ולכן נסע ממקומו בארה שבע שהיה בין מקומו ומצרים, דא"כ קודם לכתו שם הוי ליה למימר וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם וגו' ויקחו את מקניהם כמו שכתוב אח"כ (בראשית מו, ה), ועוד קדם לכתו שם היה לו לזבוח זבחיו, אלא ודאי לא התחיל ללכת בדרך מצרים עד אחרי לכתו בארה שבע, ולכן אז זבח זבחיו (יפה תואר). ועיין בבראשית רבה פרשה צ"ד (סימן ד):
יפה תואר
וירא את העגלות ועגלות ששלח פרעה היכן היו אלא אותן עגלות ששלח פרעה כו' כן צריך להיות והקושיא היא למה כתיב וישאו בני ישראל וגו' בעגלות אשר שלח פרעה (מ"ו ה') וכאן כתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא כתיב אשר שלח פרעה. לכן דרש כי העגלות אשר נתן פרעה לא ראה יעקב כי יהודה שרפן ולא ראה רק את העגלות אשר שלח יוסף. ומה דכתיב שם בעגלות אשר שלח פרעה זה נאמר על ראשית המעשה כי פרעה היה המפקד לתת להם העגלות. ואם היה כתוב בשני המקומות בחד לישנא לא הוה ידענו להוכיח זה:
בן יהוידע
"הֲרֵי עָלַי לְשַׁלֵּחַ פֶּרַע", הֲרֵי זֶה נָזִיר! מִמַאי דְּהַדֵּין 'שִׁלּוּחַ' רִבּוּיָא הוּא? דִּכְתִיב: (שיר השירים ד, יג) "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים". אֵימָא מִידִי דַּעֲבוּרֵי? כְּדִכְתִיב: (איוב ה, י) "וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת". הנה בודאי הא דהוצרך המקשן להביא פסוק זה מאיוב ולא הביא פסוקים מן התורה דכתוב שלוח לשון העברה, היינו מפני דהפסוקים שכתוב בהם שלוח הם מדברים בבני אדם או בבעלי חיים שהם הולכים ולהכי שייך בהו לשון שלוח שהוא העברה אבל שער שאינו בעלי חיים דאינו הולך כבעלי חיים לא שמעינן מפסוקי תורה דשייך ביה שלוח שהוא לשון העברה לכן מביא פסוק 'שֹׁלֵחַ מַיִם' דגם הוא אינו בעלי חיים ונקיט ביה שולח שהוא לשון העברה והוי דומיא דשער שאינו בעלי חיים וכמו שכתוב באורח מישור ז"ל עיין שם וזה פשוט.
ומכל מקום אין להקשות למה לא הביא פסוק בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה (בראשית מו, ה) דהרי העגלות הם דבר דומם ואינם בעלי חיים ונקט בהו שלוח? דיש לומר כיון דדרך לקשור העגלות בבהמות שהם בעלי חיים להכי נקיט בהו לשון שלוח.
וכן אין להקשות דהוה ליה למימר פסוק תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ (שמות טו, ז), ופסוק אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ (שמות כג, כז)? דיש לומר זה הוא כינוי למלאכים שיש מלאך נקרא 'חרון' ויש נקרא 'אימה' ובמלאכים שייך לשון 'שלוח' וכן וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם (דברים לב, כד) כיון דהשן מחובר בבהמה שהיא מהלכת שהבהמה מהלכת ואוכלת בשן שלה שייך ביה לשון שלוח והשער אף על פי שהוא מחובר באדם שהוא מהלך הנה הוא קאי על האומר 'עָלַי לְשַׁלֵּחַ' שאז הוא תולשו ועוקרו ושן האוכלת היא מחוברת בבהמה המהלכת ואוכלת ולהכי הביא פסוק 'וְשֹׁלֵחַ מַיִם' דהמים אינם בעלי חיים ונקיט בהו שלוח שהוא לשון העברה.
מיהו קשיא לי דהוה ליה להביא מן התורה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (בראשית לז, לב) וכן בנביאים (שמואל א' יד, כז) וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה ושמואל ב' (שמואל ב' כב, טו) וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, דכל אלו אינם בעלי חיים ודמיין לשער ומים? ונראה לי בס"ד דכל דבר דלא שייך ביה גידול מוכרח לומר דשלוח הכתוב בו הוא לשון העברה ולכן לא הביא פסוק וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, ופסוק וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה, וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, דהתם לא שייך בהו גידול ומוכרח לומר דשלוח הכתוב בהם הוא לשון העברה אבל בשער דשייך ביה גידול ושייך ביה העברה מקשינן מנא ליה לפרש לשון שילוח דאתמר ביה הוא לשון גידול, תפרש ליה לשון העברה?
ועל זה מביא חיזוק לקושייתו מפסוק 'וְשֹׁלֵחַ מַיִם' דהמים שייך בהו גידול ושייך בהו העברה ועם כל זה שולח דאתמר גבי מים מפרשינן ליה לשון העברה ולא מפרשינן ליה לשון גידול דהכי קיימא לן בפשטיה דקרא ד'שֹׁלֵחַ מַיִם' שהוא לשון העברה דבהכי יבא פשט המקרא לנכון יותר, ואם כן תיקשי הכא נמי מנא ליה לפרש האי שילוח דגבי שער לשון גידול אימא לשון אעבורי הוא וכדאמרינן בפשטיה דקרא ד'שֹׁלֵחַ מַיִם'.
ומכל מקום אין להקשות למה לא הביא פסוק בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה (בראשית מו, ה) דהרי העגלות הם דבר דומם ואינם בעלי חיים ונקט בהו שלוח? דיש לומר כיון דדרך לקשור העגלות בבהמות שהם בעלי חיים להכי נקיט בהו לשון שלוח.
וכן אין להקשות דהוה ליה למימר פסוק תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ (שמות טו, ז), ופסוק אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ (שמות כג, כז)? דיש לומר זה הוא כינוי למלאכים שיש מלאך נקרא 'חרון' ויש נקרא 'אימה' ובמלאכים שייך לשון 'שלוח' וכן וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם (דברים לב, כד) כיון דהשן מחובר בבהמה שהיא מהלכת שהבהמה מהלכת ואוכלת בשן שלה שייך ביה לשון שלוח והשער אף על פי שהוא מחובר באדם שהוא מהלך הנה הוא קאי על האומר 'עָלַי לְשַׁלֵּחַ' שאז הוא תולשו ועוקרו ושן האוכלת היא מחוברת בבהמה המהלכת ואוכלת ולהכי הביא פסוק 'וְשֹׁלֵחַ מַיִם' דהמים אינם בעלי חיים ונקיט בהו שלוח שהוא לשון העברה.
מיהו קשיא לי דהוה ליה להביא מן התורה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (בראשית לז, לב) וכן בנביאים (שמואל א' יד, כז) וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה ושמואל ב' (שמואל ב' כב, טו) וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, דכל אלו אינם בעלי חיים ודמיין לשער ומים? ונראה לי בס"ד דכל דבר דלא שייך ביה גידול מוכרח לומר דשלוח הכתוב בו הוא לשון העברה ולכן לא הביא פסוק וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, ופסוק וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה, וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם, דהתם לא שייך בהו גידול ומוכרח לומר דשלוח הכתוב בהם הוא לשון העברה אבל בשער דשייך ביה גידול ושייך ביה העברה מקשינן מנא ליה לפרש לשון שילוח דאתמר ביה הוא לשון גידול, תפרש ליה לשון העברה?
ועל זה מביא חיזוק לקושייתו מפסוק 'וְשֹׁלֵחַ מַיִם' דהמים שייך בהו גידול ושייך בהו העברה ועם כל זה שולח דאתמר גבי מים מפרשינן ליה לשון העברה ולא מפרשינן ליה לשון גידול דהכי קיימא לן בפשטיה דקרא ד'שֹׁלֵחַ מַיִם' שהוא לשון העברה דבהכי יבא פשט המקרא לנכון יותר, ואם כן תיקשי הכא נמי מנא ליה לפרש האי שילוח דגבי שער לשון גידול אימא לשון אעבורי הוא וכדאמרינן בפשטיה דקרא ד'שֹׁלֵחַ מַיִם'.