פרשנות מצטטת על דברים ג:כא

גַּם טַעֲנָה שְׁנִיָּה שֶׁאֲחֵיהֶם יִכָּנְסוּ בְּסַכָּנַת מִלְחָמוֹת וְכוּ׳, סְתָרוּהָ בְּמַאֲמַר זֶה אֲשֶׁר הִכָּה ה׳, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁלָמָא אִם יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ הָיְתָה בְּדֶרֶךְ טֶבַע הָיְתָה טַעֲנָה זוֹ טַעֲנָה, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁה׳ הוּא הַמַּכֶּה אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם, מַה מָקוֹם לַחֲשַׁשׁ סַכָּנַת מִלְחָמוֹת? וְזֶה לְךָ הָאוֹת – הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה׳ לִפְנֵיהֶם, וְזֶה סִימָן לְכָל הָאָרֶץ, דִּכְתִיב בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (דברים ג:כא): ״וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי כֵּן יַעֲשֶׂה ה׳ לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה״. מֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לְטַעֲנַת פַּחַד הַמִּלְחָמָה. וְנִתְכַּוְּנוּ גַּם כֵּן בָּזֶה לְהָסִיר מֵחוּשׁ הַנּוֹפֵל בִּשְׁאֵלָתָם, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁלֹּא עָשׂוּ כֵן אֶלָּא לְפַחַד מִלְחֶמֶת הָאָרֶץ.

ויאמר ה' אל משה כו'. ראוי לשית לב. (א) כי בתחלת פ' ואתחנן נאמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכן עשה אחר כיבוש סיחון ועוג כמפורש סוף פרשת דברים שנאמר שם ואת יהושע צויתי בעת ההיא ואם כן למה חזר פה לצותו באומר קרא את יהושע ואצונו. (ב) כי למעלה צוה את משה שיצוהו ויחזקהו ופה אומר הוא יתברך ואצונו שיצוהו הוא ית' בעצמו וכן עשה כאומרו לפנים ויצו את יהושע כו'. (ג) לא ימנע או כונתו יתב' באמירה היתה לקרא את יהושע לצותו כאומרו ואצונו אם כן למה אחר בואו עם משה לא צוהו מיד כי אם הפסיק בנתים בז' פסוקים מענין אחר בלתי מתייחס אל הדבר שהוא על ענין כתיבת השירה ולמודה את בני ישראל שתהיה לישראל לעד עד אחרית הגלות ואח"כ נאמר ויצו את יהושע כו' ואם עיקר הכונה היתה על ענין מה שרצה לומר הוא ית' למשה הנך שוכב עם אבותיך כו' שהוא שעל כן צוה לכתוב את השירה הזאת אם כן מה צורך ענין צווי יהושע בנתים ומיד הל"ל הן קרבו ימיך למות וקם העם הזה וזנה כו' וככלות הענין קודם לפסוק ויצו את יהושע יאמר קרא את יהושע ואצונו ואחר כן יאמר וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד ויצו את יהושע כו'. (ד) מה כדי לצוות הוא יתברך את יהושע הוצרך שיקראנו משה ולמה לא ידבר הוא יתב' עם יהושע בינו לבינו כי נביא הי' יהושע והוא ית' דבר אתו באמור אליו כי אתה תביא את בני ישראל כו' ואנכי אהי' עמך. (ה) מה צורך הקדמת אומר הן קרבו ימיך למות לוקרא את יהושע כי הלא גם מאז כבש את סיחון ועוג מבלי התקרב ימיו למות נאמר וצו את יהושע כו'. (ו) מה צורך התיצבם באהל מועד שאומר והתיצבו באהל מועד ואומר וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. (ז) אומר וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל שנראה כי בתחלה בא הענן על כללות האהל ואח"כ עמד פתח האהל ולמה היה כל זה ומהראוי יקצר ויאמר וירא ה' בעמוד ענן ויעמוד על פתח האהל אם לא היו ב' מסעות. (ח) אומר הנך שוכב עם אבותיך כי אחר ששכיבה עם האבות היא מציאות המיתה כפירש"י פרשת ויחי איך יאמר הנך שוכב לשון הויה ועדיין לא היה מסתלק. (ט) אומר וקם שאם עניינו שיקום משה אחר זמן אינו מהענין פה ואם הוא חוזר אל העם אין זו קימה כי אין ירידה גדולה הימנה. (י) כי הלא יראה כי מיד אחרי מות משה יקים העם וזנה והלא לא היה כן רק אחרי מות יהושע וכל הזקנים שהאריכו ימיו אחריו. (יא) כי יראה ענין כפול אומר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני כי בכלל אומרו וזנו כו' היא העזיבה והותר כי נוסף על העזיבה את ה' לוקח לו קלון אלהי נכר הארץ וכן אומר והפר את בריתי יראה בכלל הקודם. (יב) אומרו וחרה אפי בו ביום ההוא כי הלא העון הנזכר אינו יום א' בלבד שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וא"כ איפה איזה יום הוא שיהיה מסויים לומר עליו ביום ההוא. (יג) שאחר אומר ועזבתם שהוא יותר מהסתר פנים איך מוסיף עליה הסתר פנים שאומר ועזבתים והסתרתי פני מהם. (יד) אומרו והיה לאכול ומצאוהו כו' כי הלא גם היותו לאכול הוא מכלל צרות רבות ולמה יצא מן הכלל וחשבה בפני עצמה. (טו) אומרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כי מה זו לשון שלילה שלא יאמרו על שעבדתי אלהי נכר מצאוני הרעות. (טז) כי הלא יראה כי שבו בתשובה באומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וא"כ איך יאמר על זה ואנכי הסתר אסתיר כו' האם זו תשובה וזו שכרה. (יז) אומרו כי פנה אל אלהים אחרים שנראה שלא היתה עבודה ממש רק פניה מה והלא נאמר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי. (יח) אומרו ועתה כתבו כו' כי אחר שכל הענין הוא למשה למה אמר לשון רבים ולא אמר כתוב כו' כאומר אחר כך ולמדה לשון יחיד. (יט) אומרו תהיה לי השירה הזאת לעד שנראה כי לו ית' היא השירה לעד ואחר כך הוא אומר וענתה השירה הזאת לפניו לעד נראה שמייחס עדות השיר' להם ולא לו יתברך. (כ) אומרו כי אביאנו אל הארץ כי אחר אומרו מה שיהיה אחרי שבת על אדמתם אשר יחטאו ואשר יענשו למה יחזור אל ההבאה. (כא) אומרו ואכל ושבע ודשן ופנה כו' כי כל זה היה מקומו למעלה באומרו וקם העם הזה וזנה כו'. (כב) אומרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי הלא אחר כל הרעות מה בצע בעדות השירה כי הלא העדות הוא שאם ירשיע יצר להם ורעה תבא עליהם שאם הוא שעל ידי כן ישובו הוא חסר מהכתוב ואדרבא הוא אומר כי ידעתי את יצרו שיורה כי ידעתי את יצרו רע ואיך יאמר שישובו. (כג) אומרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו כו' שיורה כי אז היה יצרם רע ומר ואשר לא טוב היו ישראל עושים אז והלא כל הדור ההוא היו צדיקים וישרים הנשארים אחר ענין השטים ועליהם אמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו':

ארץ עוג שנאמר בה כו'. נ"ל דעוג שהי' אמורי דכתיב (דברים ג ח) שני מלכי האמורי מלך על החוי שהם רפאים והוא היה מבני האמורי ונקרא יתר הרפאים מפני שמלך עליהם דאי תימא ואת הרפאים זה עוג והם אמורים כולם מאי ואת האמורי הא כבר חשב האמורי שנאמר ואת הרפאים והוא עוג שהוא אמורי. [רא"ם]: