פרשנות מצטטת על דברים ט:ד

ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך הפרשה הזו עתידה וכבר הזכרתי מזה בפרשת ראה אנכי (לעיל יב כ) כי מתחילה אמר כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם ו"הגויים אשר ה' אלהיך נותן לך את ארצם" ירמוז לכל השבעה אשר יזכיר בכל מקום וכן יאמר עליהם ונשל את הגוים האל מפניך (דברים ז׳:כ״ב) וברשעת הגוים האלה (שם ט ד) והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (שם יא כג) רק מערי העמים האלה (דברים כ׳:ט״ז) וכן במקומות רבים וצוה כי לאחר ירושה וישיבה בארצם יבדיל שלש ערים ובהם תשלום המצוה כמו שאמר (במדבר לה יג) שש ערי מקלט תהיינה לכם ואמר (שם פסוק יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ולא צוה בתורה ביותר משש הערים האלה וכן בכל מצות שבתורה הנוהגות לאחר ירושה וישיבה מתחייבין בהן לאחר ירושת שבעה גוים אלו אבל במצוה הזאת לבדה הוסיף בכאן ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ולא אמר כאשר דבר לך כמו שאמר בכי ירחיב ה' אלהיך את גבולך של בשר תאוה (לעיל יב כ) כי ה' לא הבטיח אותם בשום מקום לתת להם רק שבעת הגוים האלה אבל הזכיר כאן האבות ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו' והנה דבר ברור הוא כי השבעה גוים עצמם לא יירשו אותם בעברם על התורה כאשר אמר פעמים רבים למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ד׳:א׳) למען אשר תבא אל הארץ (דברים כ״ז:ג׳) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם (לעיל יא כב כג) וכאשר עבר עכן על החרם והוא איש אחד נאמר (יהושע ז יב) ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם ערף יפנו לפני אויביהם א"כ מה התנאי הזה אשר יתנה בשלשת העממין האלה לבדם ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כי תשמר את כל המצוה וגו' והטעם בזה כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו' והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש הערים האלה ומה טעם לאמר כי תשמור ללכת בדרכיו כל הימים תוסיף לך שלש הערים כי מי יודע מה יהיה אחרי כן כל הימים ואמר ר"א (אבן עזרא על דברים י״ט:ט׳) כל הימים בלי הפסק ביניהם ואיננו נכון אבל כי תשמר כאשר תגיע זכותך שתשמור כל המצוה לאהבה את השם אהבה שלימה קיימת לעולם שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא עוד לעולם אז ירחיב את גבולך ויתן לך כל העמים והוא לימים אשר אמר (דברים ל׳:ו׳) ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך ולבב זרעך יורה על כל הימים העתידים לבוא וכענין שנאמר בקבלה (ירמיה לב לט מ) ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי ואז כאשר יכרות להם ברית עולם יבדילו שלש הערים האלה:

במהמורות. במלחמות ותגר ל' ממרים הייתם (דברים ט):

ושאלה וגו': אין ספק שהיה זה מעשה תחבולה, כי הם לא אמרו להם שלא לשוב עוד, אלא ללכת דרך שלשת ימים ולשוב; גם לשון שאלה ידוע שהוא על מנת להחזיר (וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת, בעליו אין עמו, שלם ישלם, כ"ב י"ג); ורשב"ם פירש ושאלה במתנה גמורה, כמו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך (תהלים ב' ח'), ויפה כתב רמבמ"ן (י"א ב') שאין צורך להוציא הכתוב ממשמעו, וכבר נתנו חז"ל תשובה נכונה שבדין נטלו ממצרים מה שהשאילום עכ"ל. והאמת כי זה תחבולה מאת ה' על דרך שים לך אורב לעיר מאחריה (יהושע ח' ב') עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי (ש"א י"ו ב'); וה' רצה במשפט וצדק שלא יצאו ישראל ממצרים ריקם, ועם עקש צוה להתפתל, כי מלבד כל מה שנשתעבדו למצרים ועבדום עבודת פרך בשכר הבצלים והשומים, הנה היו מניחים אצלם המטלטלים שלא היו יכולים להוציא עמהם, והשדות והבתים, וכיוצא בזה כתב ג"כ חכם הנכרי Justi: ובעל התרגום הצרפתי S. Cahen כתב על פסוק זה: C'est a tort qu'on a attaqueè les Israëlites à ce sujet. On conçoit que des esclaves parvenant à romper leurs chaînes, ne se fassent point scrupule de tromper leurs anciens oppresseurs; une telle action peut s'excuser; elle est même, d'après ce que nous savons des anciens peoples asiatiques, dans les moeurs de ces contrèes. Pour juger avec impartialitè de la moralitè d'un peuple, il faut connoitre ses notions particulières sur le juste et l'injuste, et non pas juger l'antiquitè d'après nos notions actuelles. והנה האיש הזה מלבד שאיננו מייחס המעשה הזה לצווי אלהי, כמו שאיננו מודה בכלל באלהיות התורה ושאר הנבואות, הנה איננו מייחס אותו אפילו לצווי משה, אלא לפחזות העם השקוע בשעבוד; א"כ ס' תורת משה איננו אלא ספורי הבלים ושקרים, כי לפי דעתו משה איש חכם וצדיק היה, ולא צוה כדבר הזה, וכאן כתוב כי הוא צוה בדבר ה'; א"כ מה לו לאיש הה לתרגם ולפרש ספר אשר כזה? ומי יתן ולא שלח ידו לגעת בו! "טמא וכסיל לא יעבור בו, דרך קדש יקרא לו". אמנם יש משיבים: הן אמת כי בדין נטלו ישראל מה שהשאילום המצרים אשר השתעבדו בהם, ואשר הניחו בידם בנסעם משם המטלטלים והקרקעות; אבל איך יצוה ה' מעשה רמיה? והלא הצווי הה היה עושה רושם קשה ורע בלב בני ישראל. כי מזה ילמדו לשון תרמית, וישחיתו מעלליהם. וכי לא היה ה' יכול להעשיר את עמו בלא שיצום מעשה עָקְבָה? - אומר אני כי ישראל שסבלו מה שסבלו תחת יד המצרים, והכירו מעלליהם הרעים עמהם, כאר נצטוו על המעשה הזה וכאשר קיימו אותו ושאלו מן המצרים כאשר דבר אליהם משה לא נרשם בנפשם כלל שום צד היתר למעשה מרמה ועקבה, אבל בהפך נרשם בנפשם כי ה' ישיב לאיש כפעלו ויעניש הרעים והמתאכזרים על רעיהם, כי אמנם בני ישראל לא עשו הדבר הזה מלבם, ואולי מרוב תשוקתם להתרחק ממציקיהם וארץ אוכלת בניהם לא היו מתעוררים כלל לדבר הזה, אמנם עשוהו מפני שכן צוה אותם מנהיגם המדבר להם בשם ה', והנה מה שנרשם בנפשם הוא כי ה' שונא אנשי עולה ואת דכאי רוח יושיע וייטיב, וע"י זה נרשם בנפשם שאם גם הם בעת הצלחתם ידכאו אחרים ה' ינקום נקמתם ויתן חילם בידם, וכמו שהזהירם אח"כ משה כמה פעמים שיזכרו כי עבדים היו ויפדם ה'. והעד לכל זה הוא כי גם כאן וגם למטה (י"א ג', וי"ב ל"ו) התורה מבארת כי מאת ה' היתה לתת את חן העם בעיני מצרים באופן שהשאילום, כלו' שהכירו בני ישראל כי המצרים השונאים אותם לא היו משאילים להם כלי חמדתם אם לא מרצון האל ע"י נס; ומן הטעם הזה מפורש ג"כ למטה (י"ב ל"ה) ובני ישראל עשו כדבר משה, ללמדך כי לא מלבם והתעוררותם עשו כן, אלא לעשות מצות מנהיגם ומושיעם, והתבאר א"כ כי המעשה הזה לא היה מזיק ומפסיד לבם ונפשם, אבל בהפך היה מחזק את לבם ביראת ה' ובאהבת הצדק. וזהו בעצמו הטעם שרצה ה' שיהרגו ישראל את שבעת העמים, למען יקחו מוסר איך ה' מעניש עושי הרעה, וכמו שאמר להם משה כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם וגו' ותקיא הארץ את יושביה, ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם (ויקרא י"ח); ולפיכך ג"כ הזכירה התורה מאמר ה' לאברהם ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה, להודיע כי כריתת האומות ההן לא תהיה אלא מפני רשעתם, וקודם שתתמלא סאתם לא יוכלו ישראל לקחת את ארצם מידם. וגם ממה שהוא אומר להם (דברים ט' ד') אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשות את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה וגו', נראה בבירור כי כן היתה דעתם נוטה לחשוב כי הצלחת כל עם היא לפי מעשיו ובגזרת האל ובהשגחתו; א"כ הדבר ברור כי גם זה שהמצרים השאילום כספם וזהבם היה בעיני ישראל סבה מאת ה' להעניש את אלו ולתת שכר טוב לאלו, ולא היה אפשר שילמדו מזה כלל להשחית דרכם ומעלליהם.