פרשנות מצטטת על דברים יא:יח

אשר תשים לפניהם. זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות. ובאור זה שלכך הזכיר לשון תשים מלשון סם להורות שאם הדיין שופט בצדק הוא לו סם חיים ואם לא, נעשה לו סם המות. ודומה לזה מה שדרשו רז"ל בפסוק (דברים י״א:י״ח) ושמתם את דברי אלה, מלשון סם הוא שאמרו זכה אדם בדברי תורה נעשים לו סם חיים לא זכה נעשים לו סם מות.

חמש טוטפות. יש הוראה. ואע״פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים, חייב, שבמדרש סופרים, [לטטפת לטטפת] לטוטפת כתיב, הרי כאן ארבע פרשיות:

כידוע התורה קובעת פרשיות מספר שיש "לשנן אותן" או "לדבר בהן", והן: "שמע ישראל ה’ אלהינו ה' אחד. ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך" (דברים ו ד-ט). מכאן למדו חכמים שאת "הדברים האלה", כלומר את פרשת שמע, יש לכתוב על המזוזה ובתוך התפילין, ויש לקרוא אותם בבוקר ובערב. בפרשה שנייה, המכונה "והיה אם שָׁמֹעַ", אותם מרכיבים חוזרים: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים יא יח-כ). שתי פרשיות אלו הן לבה של קריאת שמע, ואליהן נוספה פרשת ציצית (במדבר טו לז-מא) ועשרת הדיברות, שלא תמיד נכללו בקריאת שמע, כפי שנראה להלן.

והיו לטטפת בין עיניך. אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, וְעַל שֵׁם מִנְיַן פָּרָשִׁיּוֹתֵיהֶם נִקְרְאוּ טֹטָפוֹת, טט בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם פת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'):