וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃
תפארת שלמה
ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם. הנראה ברמז הכתוב כי הנה דברי הוא לשון דברי תוכחות. והוא ע"ד המבו' בז"ח רות. אדהכי שמעו חד קלא כו' דחד אוזילא דאילתא דקא בכיה על חד אריא דאתרשים תדיר בכורסי' קדישא בי' והיא בכיה דר' ישמעאל בן אלישע כה"ג דבכה על רישא דרשב"ג דההוא בכי' לא אתעביר מכורסיא דמלכא עד דיעביד קב"ה נוקמין בשאר עכו"ם וכו' ע"ש:
תפארת שלמה
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה וחננו מאתך חכמה בינה ודעת. יש להבין הבדל הדברים האלו בתחלה אמר דעת ואח"כ בינה ואח"כ וחננו גם חכמה בינה ודעת. ומה שנראה עפ"י פשוט. דהנה אמרינן בגמ' (נדרים דף כ"ב ע"ב) אלמלא לא חטא ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד ע"ש. כי כן אנו רואים כי מימות משה רבינו עליו השלום עד עתה ענפי התורה מתרבים והולכים ובכל יום מתרבים הספרים לפירושי התורה. וזהו הוא מחמת מיעוט הלבבות והשכל בהאנשים כי בכל יום ויום הדורות מתמעטים בחכמה האלקות והבנת התורה ופירושה. וזהו הוא אחרי אשר נפגם מאז בתחלה בפגם אדה"ר והעגל אחר מתן תורה כי נשברו הלוחות הראשונות כנודע זה. וז"ש אתה חונן לאדם דעת כי אדה"ר וכיוצא בו מהראשונים הי' להם בחי' דעת בחי' היותר גבוה כי כבר הי' להם חכמה ובינה וזכו למעלת הדעת המחובר משניהם. ומלמד לאנוש שהוא בחי' פחותה מבחי' אדם שזה יש לו רק בחי' בינה ולא דעת. אבל אנחנו חסרים וריקים מכל ואנחנו מבקשים וחננו מאתך חכמה בינה ודעת כי גם שלשתן אין לנו לא חכמה ולא בינה להבין ממנה ולא דעת המחברם כנ"ל: