כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וּבְךָ֞ בָּחַ֣ר יְהוָ֗ה לִֽהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ס)
רמב"ן
בנים אתם לה' אלהיכם גם זו מצוה מבוארת שאמר בתורה (ויקרא כא ה) בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ובבשרם לא ישרטו שרטת ועתה יבאר כי לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם ועל דעת רבותינו בשניהם אינה אלא על המת ויתכן שהיתה המצוה הראשונה בכהנים לאמר שאם היה הכהן מקורח ומגודד איננו ראוי לעבודה כמו שאמר (שם פסוק ו) ולא יחללו שם אלהיהם והנה עבודתם מחוללת וכאן ביאר כי המצוה גם לישראל והוצרכו לשתיהם ורש"י כתב (רש"י על דברים י״ד:א׳) לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויים להיות נאים ולא גדודים ומקורחים ואיננו נכון שאם כן תהיה המצוה גם שלא על המת ור"א אמר (אבן עזרא על דברים י״ד:א׳) אחר שתדעו שאתם בנים לה' והוא אוהב אתכם יותר מן האב לבנו לא תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל מה שיעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם ולפי דעתי כי טעם עם קדוש הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער ולא יאסור הכתוב הבכי כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:
אבן עזרא
וטעם בנים. אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל אשר יעשה לטוב הוא ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם כי עם קדוש אתה ואינך כשאר כל הגוים על כן לא תעשה כמעשיהם. וטעם הסמך פרשת לא תאכל כל תועבה כי אתה עם קדוש בלב ובפה ותהיו מובדלים מן העמים וכל רואיכם יכירו אתכם כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי ואם אתה עם קדוש אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש:
ברכת אשר
נראה שבאין מילים בלשון בני אדם הנותנות ביטוי מלא לקדושת המקום ב"ה וממצות את עומק משמעותה, לא הסתפק הכתוב לעתים קרובות בתיבה "קדוש" לגבי הקב"ה אלא הפליג בלשונו, כגון "נאדר בקדש" (שמות טו, יא), "אין קדוש כה'" (שמואל א' ב, ב), "קדוש קדוש קדוש" (ישעיה ו, ג), כי אכן הקדושה שילוד אשה עשוי להגיע אליה, אינה אלא חיקוי רפה של קדושתו שלו יתברך שאין לה חקר. ואמרו חז"ל (ויקרא רבה כד, ט): "קדשים תהיו", יכול כמוני? תלמוד לומר, "כי קדוש אני ה' אלהיכם", קדושתי למעלה מקדושתכם. ע"כ. אמנם לכתחילה יעד הקב"ה את עם ישראל להיות לו לעם קדוש, כמו שנאמר "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך" (דברים ז, ו ושם יד, ב ו-כא), וכאן בא הכתוב להורותנו שלא יעלה על הדעת, שדי לנו בייעוד זה ובהבטחה זו, אלא שאנחנו מצווים לשמור קדושה זו מכל משמר ולחזקה ולהאדירה על ידי קיום מצוות התורה, ולימדונו חז"ל (יבמות כ ע"א): "קדש עצמך במותר לך", וכפי שמפרט רמב"ן על אתר.
יריעות שלמה
זמין למנויי פרימיום בלבדשפתי חכמים
זמין למנויי פרימיום בלבדתוספות
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדמלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר. יִתְרוֹצֵץ גַּלְגַּל הָעַיִן בְּתוֹךְ גּוּמָא, וּלְפִי פְשׁוּטוֹ, גַּלְגַּל שֶׁדּוֹלִין בּוֹ מַיִם מִן הַבּוֹר. כַּךְ נִדְרָשׁ כָּל הָעִנְיָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. וּמִדְרַשׁ קִינוֹת פּוֹתְרוֹ כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל. וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ. בְּעוֹד שֶׁהַבְּחוּרוֹת שֶׁבָּכֶם קַיֶּמֶת, בְּעוֹד שֶׁהַכְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן". בְּעוֹד שֶׁהַלְוִיָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ". בְּעוֹד שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּבְחַר בְּדָּוִד עַבְדּוֹ". בְּעוֹד שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ". בְּעוֹד שֶׁבֵּית הַבְּחִירָה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּה "וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי. . . הַבַּיִת הַזֶּה". בְּעוֹד שֶׁאַתֶּם קַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבְךָ בָּחַר ה'".
רש"י
דליהוי עם קדוש - ישראל גמור דכתיב בהו כי עם קדוש אתה (דברים י״ד:ב׳) ולא דמי למקדיש בהמה טמאה דהתם כיון דליכא למימר בה דתיהוי עם קדוש קאמר על כרחך לדמי קאמר ואע"ג דלא קאמר דמיה עלי הכי קאמר הרי היא קדושה לימכר אבל הכא דשייכא בגופיה לשון קדושה לא אמרינן לדמי קאמר: