פרשנות מצטטת על דברים י:טו

יכול מראש חודש כו׳ ומסיים בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה כו׳. יש לדקדק דלמה לי ביום ההוא דלא נימא מר״ח הא כתיב בעבור זה ותו צריך להבין הלשון בעבור זה לא אמרתי ונראה דבאמת הא דקאמר בעבור זה אינו מובן היכא קאי דלא נזכר בתחלה אלא איסור חמץ ואכילת מצה כל ז׳ ונראה דיליף בג״ש דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אשר וגומר אלא דה״א דילפינן זה מזה מהחודש הזה לכם כדאיתא בריש פסחים גבי שואלין ודורשין כו׳ להכי איצטריך ביום ההוא וממליא ידעינין דבעבור זה לא אמרתי כו׳ אך לפי פשוטו יש לפרש הא דקאמר בעבור זה קאי על הגדה עצמה כדכתיב בפ׳ בא כי אני הכבדתי את לבו ולמען תספר באזני בנך ענינו כי לא היה צריך הקב״ה לכל האותות והמופתים והיה יכול להוציאם ברגע אחד אך כל האותות והמופתים והכבדת לב פרעה בשביל מצות ההגדה והסיפור לדורי דורות וז״ש בעבור זה עשה ה׳ לי ולא אמר בעבור זה הוציאנו ה׳ ממצרים אלא הכונה על האותות והמופתים שעשה בשעה שיצאתי ממצרים וזה היה בשביל הסיפור והגדה וזה שאמר בעבור זה בשביל הסיפור עצמו ויש להבין יותר מה שאמר עשה ה׳ לי עפ״י מה שאחז״ל כל מי שאינו ניצול בזכות עצמו אינו רואה במפלת שונאיו וכבר כתבנו שזה פי׳ הפ׳ ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי ר״ל כשהעזר הוא מחמת זכות עצמו אז זוכה ורואה במפלת שונאיו וכיון שישראל ראו במפלת שונאיהם מוכח שהיה בזכות עצמן הגם דכתיב ואת עירום ועריה שהיו ערומים בלי תורה ומצות אך מצינו שאחז״ל יעקב אשר פדה את אברהם שאברהם היה ניצול מכבשן האש בזכות יעקב שעתיד לצאת ממנו וכבר כתבנו במקום אחר שהעקידה היה נסיון לאברהם יותר מכבשן האש ויותר מיצחק שמסר עצמו לעקידה משום דבניסיון כבשן האש היה לו עזר מנשמת יעקב שהיה בו אבל משנולד יצחק כבר היה נשמת יעקב אצל יצחק ולא אצל אברהם ולכך היה נסיון לאברהם יותר מיצחק שהיה ליצחק עזר מיעקב וכן איתא בזוהר בפסוק ויבחר בזרעם אחריהם בהם בזכות דורו של משיח שהוא בתוכינו הוא עומדת לנו ובזה נלע״ד לפרש הא דאמר השי״ת בדבור לא יהיה לך וגומר ועושה חסד לאלפים וגומר וכן כתיב נוצר חסד לאלפים וגומר ומשה רבינו ע״ה אמר בסוף ואתחנן ועושה חסד לאלף דור ועיין מה שפי׳ רש״י שם ולפי פשוטו י״ל דמשה לא חשיב אלא לאלף דור למטה אלא דבאמת מועיל זכותו לאלף דור למעלה הימנו לדורות שלפניו וה״נ בשביל זכות הבנים שמקיימין מצות סיפור הגדה זכו אבותיהם למפרע בשעת יציאת מצרים וזה דקאמר למען תספר ר״ל בזכות זה והיינו דקאמר עשה ה׳ לי בשביל זכות הגדה זו:

וְכֵן מָצָאנוּ לְרַזַ״ל בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ זֹהַר הַתּוֹרָה (זהר, תזריע מד.) שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לְמִצְוַת ה׳ לָמוּל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְשֶׁלֹּא לְקָרֵב קָרְבָּן לַה׳ עַד יוֹם הַח׳, כִּי הַטַּעַם הוּא עַד עֲבוֹר עָלָיו יוֹם הַשַּׁבָּת וְיִהְיֶה בַּעַל נֶפֶשׁ. וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וַיְכַל אֱלֹהִים וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁכִּלָּה ה׳ בְּאֶמְצָעוּת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ, וְחָזַר וּפֵרַשׁ מַה הוּא מְלַאכְתּוֹ שֶׁכִּלָּה, לֹא שֶׁהָיָה חָסֵר דָּבָר מֵעֲשׂוֹתוֹ וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר ״וַיְכַל״, אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא ״אֲשֶׁר עָשָׂה״, פֵּרוּשׁ הַמְּלָאכָה שֶׁכְּבָר עָשָׂה עֲדַיִן הָיְתָה חֲסֵרָה דָּבָר הַמַּעֲמִיד, וּבְאֶמְצָעוּת יוֹם הַשְּׁבִיעִי בּוֹ נִגְמַר הָעִנְיָן. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב מַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ. גַּם בָּזֶה הִרְוַחְנוּ לִמְצֹא בַּתּוֹרָה בְּרִיאַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי עַצְמוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹדִיעָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בְּרִיאַת יוֹם בְּיוֹמוֹ דִּכְתִיב ״וַיְהִי עֶרֶב״ וְגוֹ׳, הֲרֵי זֶה מַגִּיד הֲוָיַת הָעֶרֶב וַהֲוָיַת הַבֹּקֶר, וְכָאן לֹא מָצִינוּ שֶׁהוֹדִיעַ בְּרִיאַת יוֹם זֶה, וּלְדַרְכֵּנוּ הֲרֵי הוּא אָמוּר. וּלְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיְכֻלּוּ״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן תְּשׁוּקָה וְחֵשֶׁק, יָכוֹל לְהִתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן אָמְרוֹ וַיְכַל אֱלֹהִים וְגוֹ׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (איוב יד:טו): ״לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף״, וּכְתִיב (דברים י:טו): ״רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק״, כִּי הָאָדוֹן חָשַׁק וְחָפַץ בְּעוֹלָמוֹ, וְזֶה הָיָה בְּאֶמְצָעוּת יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁנִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, חָשַׁק ה׳ וְנִתְרַצָּה בִּבְרִיּוֹתָיו, וְדָבָר זֶה הוּבָא בְּדִבְרֵיהֶם (שיר השירים ב׳) זַ״ל, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ.

לקדושים אשר בארץ המה כלומ׳ בעבור הקדושים שכבר מתו והם בארץ אתה עושה אותה לי ורומז אל האבות כמאמ׳ זכור לאברהם וגו׳ (שמות לב יג) וכן רק באבותיך חשק וגו׳ (דברים י טו) וכן משמרו את השבועה (שם ז ח) ואדירי סמוך במקום מוכרת כמו חלוני שקופי׳ אטומים (מ״א ו ד) נטעי נעמנים (ישע׳ יז י) כלומ׳ בשביל אותם הקדושים והאדירים והם שכל חפצי ומעיני בהם להדמות להם כפי יכלתי.