כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃ (ס)
אבי עזר
שפה אחת בפתח קטן. וכן נקי יהיה לביתו שנה אחת (דברים כ״ד:ה׳). ובתשלומו אחדת. אך שכבד על הלשון לדבר שני אותיות רפות ממוצא אחת. וזה מה שכתב הרב ובספר הדקדוק בארתי למה חסר ד' אחת. הנה דעת הרב נראה בעליל. אף שלא יתכן סמיכת ענין בשם מספר המחובר אל המתואר. אבל במלת אחד כיון שהוא התחלת המספר שוה בסמיכות לשאר שמות. ועיין יסוד הניקוד (שמות ס"ו).:
אבן עזרא
ולמ"ד ולשרים לא ידעתי לו טעם, וכמוהו והשלישי לאבשלום (דברי הימים א' ג' ב'), למן היום (שמות ט' י"ח):
משנת ארץ ישראל
המשנה מציגה את הטהרה כמתת מיוחדת: "נותנים לה". ובכלל, האישה מתוארת כמי שנזקקת ליחסי האישות והגבר משמח אותה. בשבילו זו חובה הלכתית, והיא, שאינה חייבת מבחינה הלכתית, עושה זאת מהנאה בלבד. עמדה זו נרמזת כבר בתורה, המשחררת (ממלחמה) את החתן הטרי לביתו: "ושמח את אשתו אשר לקח" (דברים כד, ה). היא תשמח. והוא? גישה זו מודגשת עוד יותר בתלמוד הבבלי: "והאמר רבא: חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה! – סמוך לווסתה" (בבלי, פסחים עב ע"ב). הגבר משמח אותה, במיוחד עקב הסיכוי שייוולד בן, והוא כביכול עושה זאת רק להנאת אשתו.
תוספות
זמין למנויי פרימיום בלבדברטנורא
זמין למנויי פרימיום בלבדתוספות יום טוב
זמין למנויי פרימיום בלבדהון עשיר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
שתא חדתא - זו שנה ראשונה של נישואין דכתיב כי יקח איש אשה חדשה לא יצא וגו' (דברים כ״ד:ה׳):