פרשנות מצטטת על דברים כט:יז

פֶּן־יֵ֣שׁ בָּ֠כֶם אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֞ה א֧וֹ מִשְׁפָּחָ֣ה אוֹ־שֵׁ֗בֶט אֲשֶׁר֩ לְבָב֨וֹ פֹנֶ֤ה הַיּוֹם֙ מֵעִם֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ לָלֶ֣כֶת לַעֲבֹ֔ד אֶת־אֱלֹהֵ֖י הַגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם פֶּן־יֵ֣שׁ בָּכֶ֗ם שֹׁ֛רֶשׁ פֹּרֶ֥ה רֹ֖אשׁ וְלַעֲנָֽה׃

הטור הארוך

וידבר אלהים וגו' וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם. פירש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי פי' לא נודעתי להם במדה זו של אמיתית שלי שעלי' נקרא שמי ה' ורוצה לומר מדה אמיתית שלי דהיינו קיום הבטחה לא נודעתי להם בה שהרי עדיין לא קיימתי להם ההבטחה אע"ג דעדיין לא הגיע זמן לקיים הבטחה מ"מ עדיין לא נודע להם בקיום ההבטחה. פי' אחר פירש"י והקשה עליו שהי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודעתים שכך שמי הרי מתחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ע"כ ורוצה לומר על שהקשה על זה הפי' הי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי בא לתרץ ולומר א"ת לא הודיעם שכך שמו שיצטרכו לשאול פירושו כמו שהודיעו למשה שאמר לו אני ה' אלהי אביך וכתיב בתרי' ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' ולכך שאל פירושו אבל הם שלא ידעו זה השם לכך לא שאלו פירושו לכך אמר לא מצית למימר הכי שהרי נגלה לאברהם אבינו עליו השלום בזה השם הרי שידע אותו השם אפי' הכי לא שאלו פירושו ומ"מ עיקר הדבר איני מבין למה האשים למשה על ששאל מה שמו מה אומר להם הוצרך לומר מה ישיבם אם ישאלוהו אבל האבות לא שאלו כי ידעו השם וגם משה ידעו אלא ששאל אם יפרשנו להם אם ישאלוהו. ור' אברהם כתב כי ב' שבאל מושכת עצמה ואחרת עמה ופירושו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם פי' כי נראה לאבות באל שדי שהוא מנצח מערכות השמים לעשות עמהם נסים גדולים שלא נתבטל בהם מנהג העולם ברעב פדה אותם ממות במלחמה מידי חרב ולתת להם עושר וכבוד והם בכלל היעדים שבתורה ברכות וקללות כי לא תבא אל האדם טובה בשכר המצוה ולא רעה בעונש העבירה רק מעשה הנס ואם יוזנח האדם לטבעו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הם נסים נסתרים שיחשוב האדם שהם מנהגו של עולם ואינו כן אלא הם עונש העבירות ושכר המצות ומפני זה תאריך ביעדים שבעולם הזה ולא תפרש יעדי הנפש בעולם הנשמות כי אלה הם מופתים שכנגד התולדות וקיום הנפש והדבקה באלהים דבר ראוי הוא בתולדתה כי היא תשוב אל האלהים אשר נתנה ואם היתה הנפש מנחת תאות העולם והיתה דביקה בשם הנכבד כראוי לה דבר ידוע שאפי' אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו השם הנכבד לדבקה בו יסבב סיבה להצילו מרעתו וכן אם יש במערכת שיהי' עקר השם יתקן תולדותיו ויוליד ועל כן אמר אין מזל לישראל. והנה לא הגיע מעלת האבות לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים על כן יכול משה לשנות תולדות העולם ולעשות אותות ומופתים שלא יכלו האבות לעשותם. ומשה אמר ב' דברים אחד למה זה שלחתני והשני והצל לא הצלת את עמך והשיבו על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה ועל הראשון ויאמר אליו אני ה' ופירושו כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי הנכבד בעולם לכן אמור לבני ישראל אני ה' והנה שלחתיך להודיע זה השם:
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

וטעם מבית עבדים שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כה נה). וכבר רמזתי עוד למעלה (יט כ) טעם שני השמות הקדושים על דרך האמת: וזו המצוה תקרא בדברי רבותינו (ברכות יג:) קבלת מלכות שמים, כי המלות האלה אשר הזכרתי הם במלך כנגד העם וכך אמרו במכילתא (שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני למה נאמר, לפי שהוא אומר אנכי ה' אלהיך, משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות, אמר להם לאו, כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזירות, שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי האיך אתם מקיימין כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים, אמרו לו הן, כשקבלתם מלכותי קבלו גזרותי, כלומר אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים שאני ה' ואני אלהיכם מארץ מצרים קבלו כל מצותי:
ונאמרו כל הדברות כלן בלשון יחיד, ה' אלהיך אשר הוצאתיך, ולא כאשר התחיל להם אתם ראיתם וגו', אם שמע תשמעו (לעיל יט ד ה), להזהיר כי כל יחיד מהם יענש על המצות, כי עם כל אחד ידבר, ולכל אחד יצוה שלא יחשבו כי אחר הרוב ילך והיחיד ינצל עמהם ויבאר להם משה זאת הכוונה בסוף התורה בפרשת אתם נצבים (דברים כט יז):
שאל רבBookmarkShareCopy

רבנו בחיי

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. ע"ד הפשט לשון קדושה הוא ענין פרישות והבדל. והפרשה הזאת אזהרה לכל ישראל שיהיו פרושים וגדורים במדותיהם שיתבונן כל אחד ואחד על יולדיו ויעיד עליהם, שיעיד הבן אל אביו ואמו שהם לו כעין הבורא, ויעיד על הבורא שהוא האב העליון יתברך שחדש עולמו, זהו שהזכיר מיד, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, כי מצות השבת עדות ומופת על חדוש העולם. ומה שהקדים האם לאב, לפי שמנהג הבנים שיקלו ביראת אמותם ואין כן המנהג באב, לכך הקדים בענין היראה האם לאב, אבל אצל הכבוד הקדים האב לאם, הוא שכתוב (שם כ) כבד את אביך ואת אמך. ואם היו שניהם מסכימים בכך שתחלל את השבת, לכך סמך ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם, כלומר של כלכם, כי אתה והם חייבין בכבודי. וסמך לו מיד עבודה זרה, הוא שאמר אל תפנו אל האלילים, כי הכופר בחדוש כעובד עבודה זרה. ולשון אל תפנו לשון פניית הלב הוא, ויזהיר הכתוב שלא יפנה לבבו להם שיאמין שיש בהם ממש, אלא שיהיו בעיניו הבל וריק, והוא כעין (דברים כט) אשר לבבו פונה היום, (שם ל) ואם יפנה לברך ולא תשמע. ואמר לא תעשו לכם, שלא תעשנה בידים ואף על פי שדעתו שאין בה ממש. אני ה' אלהיכם, ה' נאמן לשלם שכר, אלהיכם דיין להפרע.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

רֹאשׁ וּתְלָאָה. כְּמוֹ "רֹאשׁ וְלַעֲנָה". וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: רֹאשׁ זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר בְּגָלוּת יְהוֹיָכִין. וּתְלָאָה, נְבוּזַרְאֲדָן שֶׁגָּמַר הַמַּכָּה בִימֵי צִדְקִיָּהוּ וְהֶלְאַנִי:
שאל רבBookmarkShareCopy