פרשנות מצטטת על דניאל א:ד

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם, ומלת טוב כאשר תמצא באיש מלא דעת יתכן היותו בנשמה כמו "טוב עם ד'" וטוב עם אנשים או טוב עין (משלי כב ט) או בגוף או בצורה טוב תואר או מראה בעבור שמצאנו בילד כי טוב הוא, אין לפרשו, כי אם בצורתו טוב מכל הילודים:

רב - גדול כמו קרית מלך רב. ע"כ אמר יפת: כי הם דניאל וחבריו וראייתו שאמר מזרע המלוכה. ולא דבר נכונה, כי הכתוב הוא: ויהי בהם מבני יהודה ואחרים מזרע המלוכה, שהיו סריסים ולא תמצא בדניאל שהיה סריס, רק כתוב עליו ועל חביריו ילדים, אין בהם כל מום ואין מום קשה מן הסריס ודניאל וחביריו לא צוה המלך ללמדם ספר, שהוא מכתב כשדים ולשונם, רק שיעמדו לפני המלך ולא לפני נשיו. ואם טען הטוען: אם דבריך אמת שלא היו סריסים, למה הפקיד המלך עליהם שר הסריסים? התשובה: כי צוה המלך לבקש מישראל ילדים וטובי מראה והנבלים עד היום נודעים במשכב זכור. ועוד: כי אם יסורס הנער תחסר דעתו והוא מבקש להיותם העומדים לפניו יודעי כל חכמה כאשר פירשתי. ורבי יהושע אמר: כי מלת סריסים בלשון הקודש על שני טעמים: האחד: מסורסים. והשני: משרתים. ושר הסריסים היה שר על משרתי המלך וכמוהו עם הסריסים והגבורים, ואין צורך כי הסריסים היו שרים על הגבורים, בעבור היותם עבדי המלך דוד, והוא לא סרסם רק כך לקחם בשביה והיו שומרי נשיו כמשפט המלכים עד היום. וכמוהו ואת נשי המלך ואת סריסיו. וכתוב: ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה.

וטעם לגדלם – להרגילם לעמוד ולדעת משפטי המלוכה, וזה הוא: אשר כח בהם.