פרשנות מצטטת על ויקרא ו:יח

שחיטתן בצפון. עולה, בהדיא כתיב בה (שם א׳) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. חטאת, כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם, כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם:

4. מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא אחד ממרס בדמיה וכו'. וכ"ה להלן ב"ק פ"י הי"ט. וכן בתוספ' הר"ש משנץ כאן נ"ט א': דבהדיא קתני בתוספתא הביא חטאתו קודם לאשמו לא היה ממרס בדמו וכו'. והברייתא הובאה בבבלי מנחות ה' א', ופסקה הר"מ בפ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ג. ובתוספתא נגעים ספ"ח: שאין יכול ליכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ואשמו, בין שהקדים חטאתו לעולתו וכו' מה שעשה עשוי וכו', הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. ודין זה הוא במחוסר כפרה גרידא, עיין בתוספות שם ד"ה ואי, ועיי"ש ד"ה שחיטה. ועיין מ"ש להלן, שו' 9–11 סד"ה ובירושלמי, ובהערה 10 שם, ובד"ה ומסתבר.
ולפני הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א היתה כנראה ברייתא בזבחים צ"א ששנתה שאף אדם החייב חטאת ואשם על עבירה אחת (עיין כריתות פ"ג מ"ד), חייב להקריב את החטאת תחילה,²מפני שהיא מקודשת יותר מן האשם, עיין במשנת זבחים פ"י מ"ב, ומדברי הרמב"ן משמע שהיה להם דרש על הפסוק "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו', י"ח), עיי"ש. והיא לעיכובא. וכן הם כותבים (קידושין י"ג א'): וקשה דהא אמרינן בזבחים הביא אשמו ונשחט, לא יהא אחר ממרק בדמו עד שתשחט החטאת אלא תעבור צורתו ותצא לבית השרפה וכו'. ולפנינו בזבחים שם אין זכר לזה.

וקבול דמן בכלי שרת. דכתיב בעולת סיני (שמות כ״ד:ו׳) וישם באגנות, וממנו למדו כל הזבחים להיות טעונים כלי:

מדרשא - מהיקשא דכתיב במקום אשר תשחט העולה (ויקרא ו, יח):