פרשנות מצטטת על ויקרא ח:י

וידבר ה' אל משה לאמר בחדש הראשון תקים את המשכן ושמת שם את ארון העדות וגו' והבאת את השלחן וגו' ונתת את מזבח הזהב ונתת את מזבח העולה וגו' ונתת את הכיור וגו' ושמת את החצר וגו', ואמר אחר כן ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן וגו' ומשחת את מזבח העולה וגו' ומשחת את הכיור וגו' והקרבת את אהרן וגו' והלבשת את אהרן וגו' ואת בניו תקריב וגו', ואמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה, ובמעשה אמר ויקם. משה את המשכן וגו', ויתן את העדות אל הארון וגו' ויתן את השלחן וגו' וישם את מזבח הזהב וגו' וישם את הכיור, ויקם את החצר, ולא נזכר מה שאמר לו ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ומשחת את מזבח העולה ואת הכיור, ומה שאמר גם כן והקרבת את אהרן והלבשת את אהרן, ואת בניו תקריב, כל זה לא נזכר, ואמר ויעש משה ככל אשר צוה ה' אותו כן עשה, וכאן לא אמר שעשה. אבל בפרשת צו שם אמר וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו ואת שמן המשחה וגו' ואת כל העדה הקהל וגו' ויקרב את אהרן וגו' ויקח את שמן המשחה וימשח את המשכן ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו ויקרב את בני אהרן גו', ושם פירש"י ז"ל שפרשה זו ז' ימים קודם הקמת המשכן נאמר ואין מוקדם ומאוחר בתורה עוד יכולין לומר שלא משח את המשכן כאן עד שהקריב אהרן ומשחו כדי לעשות משיחה אחת לכל המשכן ולכל אשר בו ולמזבח ולכיור ולאהרן ולבניו, ולא עשה זה ביום הקמת המשכן לפי שהיו ישראל מרוב שמחתם שהוקם המשכן אחר ששום אחד לא היו יכולין להקימו ולא היו משימים לב להמשחתו של אהרן, אחר כך כשיקרב אל המזבח לשרת יאמרו מאליו הוא קרב, לזה רצה משה לעשות משחת אהרן ומשחת בניו והקרבתו והקרבת בניו ביום אחר כדי שכלם יפנו אליו ויראו המשחתו ולא יאמרו מאליו הוא קרב לכהונה, והקב"ה הסכים על ידו ואמר לו קח את אהרן ואת כל העדה הקהל וגו' ויעש משה ותקהל העדה וגו', ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות, ויקרב משה את אהרן וגו', ויקח משה את שמן המשחה וגו', כי רצה משה לעשות המשחתו של אהרן שמחה בפני עצמה ולא תתערב שמחת הקמת המשכן עם שמחת המשחתו של אהרן, והקב"ה הסכים על ידו, וכתב זאת משחת אהרן ומשחת בניו, ולזה כאשר אמר לו בפרשת צו קח את אהרן ואת שמן המשחה לא אמר ומשחת את המשכן ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו כמו שאמר כאן, כי כבר נאמר כאן הצווי ולא נאמר שם אלא זכרון דברים להפיס דעתו של משה והסכים למה שכוון משה:

ביום. מחלוקת הוא, וי"א כי יום השמיני למלואים, היה יום ר"ח ניסן והוצרכו לומר כי בשלשה ועשרים יום לאדר הקים משה את המשכן והנה יום תחלת המלואים היה משה סותרו ובונה להרגיל הכהנים ואמרו כי השעיר שדרש משה והנה שורף הוא שעיר ראש חדש, והנה צוה השם שיקים משה המשכן באחד לחדש הראשון ולא יסתרנו עד יום נסוע הארן, והנה מצאנו בספרי כי מישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם, והנה יום שמיני למלואים הוא שמיני לחדש ויש כדמות ראיה על זה, האחת למה לא הזכיר הכתוב שהיה משה מקים את המשכן וסותרו ואנה יהיה פתח אהל מועד אחר שיהיה נסתר, כי כתוב ופתח אהל מועד תשבו יום ולילה (ויקרא ח לה) יעיד כתוב, ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת (שם ט ג) וזהו שדרש משה, ועוד אם היה שעיר ראש חדש למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים, וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר (במד' כח כג) היה ראוי שיאמר מלבד עלת החדש, והנה על דרך הפשט ביום החדש הראשון היתה תחלת הקמת המשכן והנה זה המשכן הראשון הקימהו ביום אחד לחדש הראשון, והחלו לבנות הבית הראשון שהוא המשכן השני בחדש השני שהוא אייר בשני לחדש, כי כן כתוב בחדש השני בשני (דה"ב ג ב) ובתלמודנו כתוב כי יום חמישי יצאו ישראל ממצרים ואם הוא דרך קבלה נקבל ואם הוא דרך סברא לפני יום חמישי יצאו כי אין בין שנה פשוטה לתחלת שנה האחרת פחות משלשה ימים כי שנת חסרון שנ"ג וש"נ יצאו בשביעית ואם מעוברות הם חמשה בחסרון ובעבור שהכתוב אמר ביום השבת יערכנו (ויקרא כד ח) נראה כי ביום השבת ערך משה הלחם על השלחן, והנה ביום ששי הוקם המשכן, או ביום שבת אף על פי שאין זה ראיה גמורה כי יוכל הטוען להשיב ביום השבת יערכנו הכהן אחר שהוקם המשכן וערך משה הלחם, הנה הזכיר במעשה כי הקים משה המשכן כאשר אמרתי בשני המקצעות, והלוים שהם ממשפחתו הקימוהו, כי איננו מעשה יחיד ונתן האדנים למטה, ואחר כן שם הקרשים, ואחר כן הבריחים, ואחר כן הקים העמודים בעבור הפרכת ומסך פתח האהל, ואח"כ פירש האהל ושם עליו המכסה, ואחר כן שם הארון לפאת ים ונתן הלוחות בארון, ושם עליו הבדים, ונתן את הכפורת על הארון מלמעלה ונתן השלחן וערך עליו לחם הפנים, והנה יורה כי בבקר היה זה, ואמר ויעל הנרות אח"כ בלילה והעלה בבקר העולה היא עולת תמיד, וכן עשה בין הערבים, וביום הזה משח משה את המשכן ואת כל כליו ומזבח העולה ואת כל כליו, ואת הכיור ואת כנו ונקהלה העדה אל פתח אהל מועד, ורחצו אהרן ובניו במים, והלביש את אהרן בגדי הקדש, גם הלביש בניו ונמשחו בשמן הקדש, והגיש פר בן בקר ואילים שנים, ושחט את הפר וחטא על המזבח והקטיר את האמורים, ושחט האיל וזרק את דמו על המזבח והקטיר את האיל, ושחט גם איל המלואים, וזרק את דמו על המזבח, והאמורים עם שוק הימין, עם חלת מצה אחת, וחלת לחם שמן, הכל הקטיר המזבח ככה עשה שבעה ימי המלואים, וככה כתוב ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים (למעלה כט לו) לכל יום, ומשחת המזבח לקדשו וכתיב שבעת ימים תכפר על המזבח (שם שם לו) ומשחת אותו לקדשו (שם שם לו), והנה הטעם ככה תעשה כל שבעת ימי המלואים וכתיב, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו (במד' ו א) ויקדש את המזבח שבעת ימי המלואים אז החלו הנשיאים להקרב לחנוכת המזבח, ככה היה מקריב אהרן עגל בן בקר לחטאת לכפר בעדו והעלה גם האיל שלו, ועגל וכבש שהוא קרבן העם העלה עולה אחר ששחט שעיר החטאת וחטאהו כאשר עשה לעגל החטאת אשר לו לזרוק דמו ולהקטיר האמורים רק חטאת הכהן לא יאכלנה כהן, על כן נשרף בשר הפר מחוץ למחנה, וחטאת הצבור שהיא שעיר עזים יאכלוהו הכהנים, וכל זה היה אחר עולת הבוקר, ואחר כל זה הקריב עולת נחשון וחטאתו והנה נשלמה חנוכת המזבח אחר תשעה עשר יום לחדש הראשון, ואל תשים אל לבך דברי הטוען כי אם מתי עשה קרבנות החג כי ישראל לא עשו במדבר סיני רק חג הפסח לילה אחד, ולא שמרו חג המצות, כי כן כתוב, והיה כי יביאך ד' (למעלה יג ה) שבעת ימים תאכל מצות (שם שם ו) ופירוש והיה היום הזה לכם לזכרון (למעלה יב יד), לדור הבא אחרי כן לקבוע יום צאתכם מקרא קדש, כי היה ביום הראשון נסעו מגושן, ועוד כי במדבר סיני אין להם לחם שיעשו מצות שבעת ימים, אעפ"י שהיו קרובים מהישוב, דבר גדול היה שמצאו לחם לעשות ולאכול על מרורים עם הפסח לילה, כי עם רב היה מאד, והנה על דרך הסברא היה מקריב משה שבעת ימי המלואים עולת תמיד, וביום השבת שני כבשים, אי זה יום שהיה לשבעת ימי המלואים הקריב עולת שבת, ואחר כן קרבן המלואים, וכל זה נכון רק מה נעשה בחנוכת המזבח ביום השבת, יש אומרים היו מדלגין ולא היו חושבין רק חשבון הימים שחנכו המזבח, ואחרים אמרו כי עולת הנשיא היתה נקרבת בשבת רק השלמים היו נשחטין יום ראשון ונאכלין, וראייתם כי הנה הנשיא שהוא המשלח יקריב ביום שבת ששה כבשים, חוץ מעולת השבת של הצבור, והכת הראשונה אומרת כי ככה ששת ימים שהקיפו יריחו והחלוץ הולך דלגו יום שבת והנה שבעת ימים סבבוה, וכך אמרו על ארבעה עשר יום שדילגו יום הכפורים, ולא הכניסוהו במספר:

ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו אמר ר"א (אבן עזרא על שמות כ״ט:ז׳) כי זה לפני שומו המצנפת על ראשו, כי על ראש עצמו יצוק השמן. ואיננו נכון בעיני, כי גם במעשה אמר וישם את המצנפת על ראשו וגו' (ויקרא ח ט), ואח"כ אמר ויקח את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו' (שמות כ״ט:י׳), ואח"כ ויצק משמן המשחה על ראש אהרן (שמות כ״ט:י״ב). אבל הנכון שהיתה הצניפה סביב סביב ואמצע הראש מגולה ועליו יצק השמן. ואם היתה המשיחה בכל הראש כדברי רש"י, תהיה היציקה במקום הנחת תפילין שהיה מניח מגולה, ומשם ימשכנו כמין כף יונית: