פרשנות מצטטת על ויקרא טז:ה

מצות קמט לעשות כל מעשה יום הכפורים על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות הקרבנות והוידויין ושילוח השעיר ושאר העבודות ובשחר מקריבין התמיד ובין הערבים כסדר כל יום כדכתיב בפרשת פנחס מלבד חטאת הכיפורים ועולת התמיד וגו' ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כלם עולות כדכתיב שם והקרבתם עולה לה' וגו' פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וגו' שעיר עזים אחד חטאת ונעשה בחוץ ונאכל לערב כסתם חטאת דנעשה בחוץ ונאכל ליום ולילה אלא דהוא יום צום ונאכל לערב ועוד מקריבין על מוסף זה פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ושניהם משל כהן גדול כדכתיב בזאת יבא אהרן וגו' בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה והפר נשרף כדכתיב בסוף הפרשה ואת פר החטאת וגו' ושרפו באש וגו' ועוד איל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות כדכתיב ומאת עדת בנ"י יקח וגו' ואיל אחד לעולה והוא האמור במוסף בתורת כהנים רבי אומר הוא האמור בחומש הפקודים ובפרק בא לו מייתי לה ואמרינן מאי טעמא דרבי דכתיב אחד הכא והתם וקרא דחומש הפקודים נמי משמע דכתיב מלבד חטאת הכיפורים דהיינו חברו של עזאזל ועולת התמיד משמע דליכא עולה אחריתי לצבור אלא הני דכתיבי בחומש הפקודים ועולת תמיד ועוד מביאין משל צבור שני שעירי עזים אחד קרב חטאת כדכתיב ועשהו חטאת והוא נשרף כדכתיב בסוף הפרשה ואת שעיר החטאת אשר הובא וגו' ושרפו באש וגו' והשני שעיר המשתלח כדכתיב על שני השעירים גורלות וגו' וגורל אחד לעזאזל.

שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו':
החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ"מ.

ובקומה ובדמים. דתלתא קראי כתיבי. (ויקרא ט״ז:ה׳) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים. ולקח את שני השעירים. ונתן אהרן על שני השעירים. וכיון דשעירים תרי משמע מה ת״ל שני שני שני תלתא זימני, אלא שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים:

איל אחד הוא - שהיה קרבן ציבור ביוה"כ הוא האמור כאן באחרי מות ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפינחס למוספין: