פרשנות מצטטת על ויקרא יב:ד

תנהו ענין לטומאה שבפנים. וא"ת עונש שמעינן אזהרה מנין ויש לומר מולא יטמאו את מחניהם (במדבר ה׳:ג׳) דמשמע אפי' נטמא בפנים ולא כמו שפירש בקונטרס דולא יטמאו משמע שנטמא בחוץ ולא נטמא בעזרה דאותו כבר טימא ומיהו מעיקרא דבעי מנהני מילי משום דכיון דאכתי לא מייתר האי קרא לית לן לאוקומה לא יטמאו אלא בנטמא מבחוץ דאשכחן דהזהיר בו הכתוב במקום אחר דכתיב (ויקרא י״ב:ד׳) ואל המקדש לא תבא ועוד נראה דמעיקרא לא בעי כלל אלא לענין כרת אבל אזהרה פשיטא ליה דאיכא דלא יטמאו משמע דנטמא בפנים דהא כתיב (במדבר ה׳:ב׳) וישלחו מן המחנה אבל קרא דכרת משמע דאיירי באותו שראוי להתחטא קודם שיטמא משכן:

בפסיקתא (משלי כא) טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס. טוב היה להם לישראל להיות חונים במדבר ויושבים בצילו של הקב"ה ממה שהיו יושבים בארץ מצרים ומדווין אותם ומכעיסין ומשעבדין תחת יד פרעה ללבון הלבנים שהרי היתה ארץ מצרים מעולה מכל הארצות (בראשית יג) כגן י"י כארץ מצרים ואעפ"כ לא הוזכרו שמות הערים שהיו יושבין בהם ישראל כי אם גושן פיתום רעמסס אבל במדבר שכתוב בה (ירמיה ב) ארץ ערבה ושוחה ארץ ציה וצלמות ואתמר (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואתמר (הושע יג) אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות אפ"ה הוזכרו שמות מסעי בני ישראל ומחנותם מרעמסס עד בית הישימות עד מעברות הירדן ללמדך שחביבין היו מסעות וחניות במדבר מישיבתן בארץ פתרוס. הקושי העצום בזה המדרש מי לא ידע בכל אלה שחביבין היו ישראל במדבר (שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר שכל עילויה של ישראל מן המדבר תורה ומשכן ומן ובאר והלא ארץ מצרים מלאה גילולים עד שהוצרך משה לצאת חוץ לעיר להתפלל כמ"ש (שמות ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי וא"כ מה בא להודיענו בזה גם במה שאמר שלא זכר במצרים רק ג' מקומות למה דוקא אלו ג' ובמדבר זכר ד' תוארים ציה וצלמות ערבה ושוחה וכן נחש שרף עקרב צמאון ולמה זכר חנייתם במדבר מרעמסס עד בית הישימון עד מעברות הירדן הל"ל בקיצור מרעמסס עד מעברות הירדן ואם בעי להזכיר המסע הל"ל עד אבל השיטים שהוא אחרון ולמה הביא מתחלה פסוק של ירמיה ואח"כ פסוק של תורה ועוד פסוק שלישי. והענין שענין ישיבה במצרים היתה כעין יציאת נשמה מן הגוף כמבואר בזוהר חדש ז"ש כגן י"י כן היתה ארץ מצרים וכמו שישבו ישראל במצרים ללבון לבינים ולחץ אותם לזכך חומרים לקבל אח"כ התורה הקדושה ולכן ישבו בגש"ן ג"לגולים ש"ל נ"שמות נ"שמות ש"ל ג"רים כמ"ש (בראשית מז) לגור בארץ באנו לקבל ניצוצות טהורות ולזכך אותם וכענין ישיבת ישראל במצרים שנתן הקב"ה ברירה לאברהם או לקבל גלות מצרים כדי לילך אח"כ לג"ע כן היה מדבר העמים לישראל שלא יוכלו לבא לארץ החיים היא א"י דוקא דרך מ"ב מסעות שהוא מ"ב שערים העליונים וזה סוד שם של מ"ב שבוקעת מ"ב נהרי אש לילך הרמתה למעלה בכל לילה ולילה ובמדבר שם מקום ד' קליפות לכן הוצרכו ישראל לילך דרך שם ולהכניע ד' סיטרין ד' גוליירין בישין שיש בעולם וכמו שבמצרים הראה הקב"ה לאברהם מלכיות ושלישים על כולם עגלה משולש ששם מושב ד' כוחות הטומאה שוחה וערבה ציה וצלמות ואח"כ הביא הפ' על ד' גליות מרומזין נחש שרף עקרב וצמאון ואח"כ הביא הפסוק מאין באו להן ד' גליות אלו ז"ש אני ידעתיך במדבר בארץ ת"ל אבות ר"ל ת"ל שבנו אבות העולם שגרמו אבות העולם שבחרו להם גליות ולא גיהנם כי מ"ר גליו"ת טובה תלוי בצווארו של אברהם אבינו ואח"כ יצחק בא מבאר שבע גם יעקב (שם לב) ואחר עד עתה. והנה הלכו ישראל במדבר מ"ב מסעות שנרמזין בו כל ימי עולם עד ביאת הגואל ובפרשה זו נרמזין א"לה מ"סעי ב"ני י"שראל ד' גליות וחושב אותם מלמטה למעלה א"דום מ"די ב"בל י"ון כסדר שראה אותם יחזקאל אבל אצל יעקב הם כתובין מלמטלה למטה (שם) וי"פגעו ב"ו מ"לאכי א"לקים וכן (שם לז) י"עק"ב ב"אר"ץ מ"גור"י א"בי"ו בראשי אתוון ד' מלכיות ובס"ת בגימ' גיהנ"ם מבוארת שם הברירה שנתן הקב"ה לאבות העולם וכן (תהלים סח) א"לקים מ"ושיב י"חידים ב"יתה לכן חלק מ"ב מסעות לשני חלקים כי מתחלה מנה ל"ג מסעות עד מיתת אהרן אח"כ מנה שמונה מסעות שהן הן כל ימי עולם של ד' דורות הם מאברהם עד חורבן הבית ז"ש הרקנטי ע"פ (ויקרא יב) ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה שהם ל"ג דורות ע"ש והארכתי בחיבורי קדמאה ואח"כ זוכר מיתת אהרן בחודש אב ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו והיה בחודש זה שנחרב הבית ואח"כ חושב שמונה מסעות נגד שמונה ימים בזה החודש היה אח"כ ביום ט' נחרב הבית בסוף שמונה מסעות א' ויחנו על הירדן ששם ירד דין מבית הישימות שנחרב הבית עד אבל השיטים שנעשו ישראל אבילים עד היום הזה ומה שנחרב הבית דוקא ביום ט' צריכין אנו למארי ספר יצירה שצר הקב"ה באות ח' חודש תמוז ובאות ט' אב וכשבאו אלו שני אותיות יחד ח"ט גרם חט ונרמז בפסוק זה שהתחיל בעל המדרש מקודם זה אמר (משלי כא) רום עינים ורחב לב ונר רשעים חטאת המקרא הזה מדבר על בלעם שהיה בו ב' מידות הללו וניצוץ שלו שראה ורצה לשלוט בישראל היה הכל חטא"ת נרמז במלה זו תרין אתוון אלו ראה ק"ט א"ב ת"מוז ב' אותיות אלו שמושלים באלו שני חדשים וכן אמר נבוכד נצר לעמו המתינו להם לחדשים כי שם תוכלו להם ז"ש (הושע ה) עתה יאכלם חודש א"ה חלקיהם וכה"א (איכה א) קרא ע"לי מ"ועד ל"שבור ב"חורי ר"ת בלע"ם כי כבר חלקו ישראלועשו החדשים הו"ז לישראל חט"י לעשו רק (תהלים ט) האויב תמו חרבות לנצח בזוהר פרשת יתרו שלקח יעקב מן עשו חודש אלול ז"ש לא הביט און כיעקב על אותיות ח"ט שאינו בנמצא בכל שבטים לפי שלא הביט בהם און שאין בהם ח"ט (משלי כא) כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד כמ"ש במדרש ע"פ (תהלים נח) ישמח צדיק זה משה (שם) כי חזה נקם בבלעם ומי הרגו פנחס שהיו מלובש בנשמות של נדב ואביהוא שהיו ישרים שעלייהו אמר בלעם תמות נפשי מות ישרים בלשון רבים וסיום ביחיד ותהי אחריתי כמוהו שראה שע"י פנחס שהיה מלובש בשני נשמות אלו ז"ש ותחת ישרים בוגד שבגידתו באה מן אוהל ישרים כמ"ש בזוהר (איוב ד) זכר נא מי הוא נקי אבד זה פנחס (שם) ואיפה ישרים נכחדו זה נדב ואביהוא דאישתזיבו בההוא שעתא ע"י פנחס ומה שאמר הקב"ה למשה מיד אחר נקמה אחר האסף אל עמיך זה לטובת כל ישראל (משלי כא) טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס לפי שאין תקומה לישראל מפני אשת מדינים שהיא הקליפה היותר חזקה שלא הכניע משה בחייו לכן הוצרך להיות קבור שם כשיעשו עבירות וכעס אז יגון משה בעדם ז"ש (שם) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם שישפיע שמן טוב (שם) וכסיל אדם יבלענו זה על הקליפה ההיא שממנה היתה יניקת בלעם לבלעות בגרונו השפע ההוא ופוער פיו לבלי חק אבל אוצר נחמד ושמן בנוה חכם זה משה שהוא גורם לשמן הטוב לירד הטוב לזה העולם ובזה ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ אמר פעמיו מידה כנגד מידה הרשע הזה גרם ג' להזכיר ג' עבירות הנרמזין בהפטורת שמעו שמוכיח אותנו בהם הנביא שהם פ"עור ע"גל מ"רגלים לכן אמר (תהלים נח) פ"עמיו ירחץ בדם רשע שהוא גרם לנו (קהלת ד) החוט המשולש שחטאו בפעור הן הנה היו בדבר בלעם: או יאמר טוב שבת בארץ מדבר שהוצרך משה ליקבר בארץ מדבר והיכן משה קבור בגיא מול בית פעור דהיינו מקום שנעשה עבירה עם המדינית שהנה איש בא לעיני משה ולעיני כל ישראל וכעס שעשה עבירה שמפני זה נענש משה ז"ש במדרש ע"פ והמה בוכים שנתרשלו ידיו של משה לכן נענש (דברים לד) ולא ידע איש את קבורתו והנה (משלי כא) שמחה לצדיק משה (שם) עשות משפט שדנו לרשע הזה בסנהדרין כמ"ש במדרש (שם) ומחת"ה לפועלי און שכל רעתו היה עם ח"ת שהוא מחתה לפועלי און ובהם היו (יחזקאל ח) נשים יושבות מבכות את התמוז (תהלים לא) תוציאני מרש"ת זו טמנו לי שהזכיר להם בלעם עון עגל וישת אל המדבר פניו כדמתרגמינן ורבקה שהיתה אוהבת יעקב אמרה (בראשית כז) קצת"י בחיי מפני בנות ח"ת רמזה על ק"ץ ת"י שנה שחרב הבית והתחלת הקלקול היה שהובקעה העיר בתמוז בי"ז בו שהוא ח"ת וק' קטנה רמזה על בית המקדש שהי' גבהו ק' אמין זה רמז בכאן שחשב ח' משעות על אילו ח' כוחות שיש לשמונה שרצים שבתורה מלאך המות בשמונה אח"כ בא אות ט' הרי נשלם ח"ט של ישראל למשול בם גוים עד בית הישימות שנחרב הבית עד אבל השיטים ואח"כ מזכיר ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם זה ירמיה שבא מבני בניה של רחב הזונה שהיה מוכיח את ישראל גם רמז על שאול שהניח אגג ובא המן הרשע שהיה לשיכים בעינינו ולצנינים שהי' מתלוצץ על ישראל במועדם ז"ש (איכ' א) שחקו על משבתיה שכל השנה מפקין בשיה"י ופיה"י ז"ש (משלי כא) טוב לשבת על פינת גג מאשת מדנים ובית חב"ר שהוא ירמיה שבא מבני בניה של רחב שטמנה המרגלים על הגג והיא זכתה לח' כהנים שיצאו ממנה מאשת מדנים ובית חבר היא יעל אשת חבר גם רמוז רמז נפלא (ב"ב ח) ששכר של רב שמואל בר שילא שהיה מלמד תינוקת ובא מבני בניו של המן שבא מן אגג שכרו יותר גדול מן רבי עקיבא שבא מבני בניו של סיסרא ששכב אצל יעל אשת חבר הקיני כי שכר של מלמדי תינוקות היא (דניאל יב) ככוכבים לעולם ועד ורבנן עצמם (שופטים ה) ואהביו כצאת השמש בגבורתו שהרי אצל החמה אומר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואע"פ שהתוס' מפרשים שם שחמה שלעתיד לבא (שם ל) יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ורבנן הם יותר טובים מן מלמדי תינוקת נוכל ג"כ לומר להפך. (משלי כא) פועל אוצרו' בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות בלעם שהיה לשון שקר והוריד אותיות מות שחטף פנחס אות מ' ואות ו' ולא נשאר שם רק אות ת' ולכן ותלחץ רגל בלעם אל הקיר שהם אותיות ק"ר מן שק"ר ויקר אלהים אל בלעם (תהלים קיב) רשע יראה וכעס שיניו יחרוק כי אות ש' היא יסודא דקשוט א' והבל נדף שלקח מן ב"ל של הבל ה"נה ב"רך ל"קחתי ר"ת ה"בל או פל ה"מן ה"בל נ"דף מ"בקשי מות שבקש להרוג ולאבד והיה פועל אוצרות רב בלשון שקר שלו למלך שרצ' לקנות (משלי כא) הפכפך דרז"ל על אחשורוש (שם) דרך איש זר וזך ישר פעלו על קרח כמאמר כי שנים עשירים הם היו א' מישראל וא' מאומות (שם) נפש רשע אותה רע אבל הקב"ה שצופה ומביט ומוציא (ירמיה טו) יקר מזולל (משלי כא) בענוש לץ יחכם פתי אחר שקיבל ענשו הראוי יחכם אח"כ פתי ויבא ניצוץ ממנו (שם) משכיל צדיק לבית רשע שלעולם בא לבית רשע צדיק משכי"ל וע"ז לדעתי שאמר (שם ל) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמים שהוא סנחרב בשמים שבאו ממנו שמעיה ואבטליון שלמדו תורה ברבים וזכה שעלה לשמים דרך נחש שהוא המן שף עמא כנחש כדאמרינן בפסוק (עמוס ה) כאשר ינוס איש מפני הארי זה נ"נ (שם) ופגעו הדוב זה מדי (שם) וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש זה המן שהיה נשמתו מן נחש כדאמרינן (חולין קלט) המן מן התורה מנין שנשמתו באה מסיטרא דנחש שנאמר (בראשית ג) המן העץ דאי' גבי נחש שהוא נתלבש בי' כתרין תתאין שהם י' בנים של המן(משלי ל) דרך נחש שהוא המן נחש בעצמו (שם) עלי צור שזכה שיבא אל הקדושה (דברים לב) הצור המים פעלו רב שמואל בר שילה (משלי ל) דרך אניה בלב ים טיטוס שבא ממנו אונקלס הגר ותיקן טיקל"א כי (קהלת ג) עת לקרוע התורה בגלות (שם יב) ותשבר כד של יפואל על המבוע (שם ג) עת לתפור זה אונקלוס הגר תפר התורה ועשה תרגום כי התרגום לתורה כמו השיליא לולד שמונח התינוק בתוך השיליא והיא מחפה אותו כן התרגום לתורה וז"ס (שיר א) שחורה אני ונאוה שהתורה לובשת שק בגלות ונאוה שהתרגום מייפה אותה לפרש דברים סתומים ז"ש (שם) כאהלי קדר אונקלוס בא מן קדר ועשה פרש ומסך ואוהל לתורה ומלבן הדברים שיהיו כיריעות שלמה עיין לעיל פר' ויצא ז"ש דרך אניה טיטוס שלקח (גיטין נז) כלי המקדש והלך על הים וחירף וגידף להקב"ה וזכה לבא עד תבונת לב ים שהיא התורה ים החכמה והוא עמד על סודה ופנימותיה (משלי ל) דרך גבר הוא סיסרא כד"א (שופטים ה) רחם רחמתים לראש גבר בעלמה על יעל אשת חבר שנקראת כן ע"ש שהעלימה הדברים (שם ד) ותכסהו בשמיכה שעשתה על סוד הניצוץ הטהור להעלות נשמת ר"ע לעולם כדלעיל פר' בלק ולזה יצאתי לקראתו ולא קא מיתהניא מעבירה לפי (נזיר כג) שטובתן של רשעים ר"ל אותו הניצוץ הטוב אשר היא תקועה ביד רשעים היא הגורמת אח"כ (תהלים לד) רבות רעות צדיק ז"ש רעה היא אצל צדיקים כי מזה הענין שהיה ניצוץ זה אצל רשע זה הגורם לצדיקים שהוא סוד צדיק ורע לו מאחר שיש לו אחיזה ברע שהוא הרשע צדיק בן רשע בסיבוב הראשון וז"ש בגמרא החולץ (יבמות מז) מפני מה גרים מעונים וכה"א (משלי יא) רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים מן דא כשמקבלין הגר אז יבואו על הגר רעה אחר רעה כי ערב זר ונלוו על בית יעקב אזי ונספחו שבאים נגעים ויסורין עליו וזה הית' מיתת ר"ע שאמר כך עלה במחשב' לפני שאותן היסורין באו לו לפי שיעל (שופטים ה) ידה ליתד תשלחנה ומחצה ראשו ואח"כ במסרוקת ברזל וז"ש אין בידינו לא מיסורי הצדיקים שהם באים מן זרע שלהם ושרשם שהיה הטוב מושרש ברע ז"ש (ירמיה ב) קודש ישראל לד' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם ר"ל מאחר שישראל הם קודש וא"הע באים ואוכלים אותם ומקבצים הניצוץ הטהור ההוא והם חוטאין בהם ז"ש כל אוכליו דייקא יאשמו הגוים אח"כ הקב"ה מטהר אותם (שם) ורעה תבא על אותן הניצוצות כשיבואו ויחזרו לישראל בקדושה וכה"א (תהלים לד) רבות רעות צדיק וגו' (שם) פודה י"י את נפש עבדיו בשביל זה מביא הרבה יסורין עליו כדי לפדות את נפש עבדיו גם נקראת יעל עלמה שהלכה בזריזות כעלמה כמ"ש גבי מרים והנה על אילו הד' היה מפליא ומתמיה שלמה על (משלי ל) שממית בידים תתפ"ש והיא בהיכלי המלך שזכה לבא לקדושה ועל זה אמר ג"כ (שם) שלשה המה מיטיבי צעד וגו' (שם) מיץ חלב שעשתה יעל יוציא חמאה שזכתה שיצא ממנה ר"ע ומיץ אף המן שהתחיל באף יוציא דם או (גיטין נז) טיטוס שדקר חרב בפרוכת ע"ז ויצא דם מבית קדשי הקדשים משלי ל) ו"מיץ "אפים "יוציא "ריב ר' מאיר שיצא מנירון קיסר מיץ אפים אמר אפים ע"ד שאמרו רז"ל בעירובין (דף יג) שלא ירדו חביריו לסוף דעת ר' מאיר שהיה יודע לישא ב' פנים לתורה פנים טהור פנים טמא ומכח שני פנים יוצא הדבר לאמתו יוצא ריב ולכן היו קנטרין בהלכה עז"א (משלי כא) משכיל צדיק לבית רשע שאחר קדוש צדיק בא מניצוץ של רשע מסלף רשעים לרע ועז"א (שם) טוב "שבת "בארץ "מדבר "מאשת מדנים וכעס שהוכרח משה לשבת בארץ מדבר כי הוא גלגולו של הבל שחלק עם קין ולקח לעצמו ישוב והוא לקח מדבר וכה"א (במדבר י) אתה ידעת חנותינו במדבר שהוצרכו ישראל לילך אל המדבר ונרמזין ד' אבות וזיקין "שור "בור "מבעה "מבעיר שכן מש"ה עולה לקביל ארבעה פעמים אלקי"ם עם הכולל ובפרשה שלפנינו שבמ"ה עיר קטנה לקביל ירושלים עיר הקודש "שור "בור "מבעה "הבער אבל כאן מדבר בבלעם שחטף אות מ' שהיה נקרא שמו בלע וכן בפסוק (תהלי' קלה) ב"רקים "למטר "עשה מ"וצא ר"ת בלע"ם (שם) "רוח "מאוצרותיו ר"ת ר"ם שהוא עולה עמל"ק שאילו שנים דא מלגאו דא מלבר כעין משה עולה ויעקב בקדושה וכל עניינם שהיה במצרים מהם היה (שם) "שהכה "בכורי "מצרים "מאדם עד בהמה בראשי אתוון נרמז ד' נזיקין אילו ג"כ "שור "בור "מבעה "מבעיר במ' ולפי שמשה היה מן טוב של הבל הוצרך לשבת בארץ מדבר והוצרך ליקח אשת מדנים בת יתרו שהיתה תאומתו הראשונה שנהרג עליה ע"י קין אחיו ז"ש וכעס שעשה עבירה על ידה קין והרג הבל אחיו על ידה או (משלי כא) טוב לשבת על פנת גג על שמשון שאמר לבסוף (שופטים טז) תמות נפשי עם פלשתים ועשה עבירה לשמה שלקח בת נוי וראיה שעבירה לשמה היא טוב מאשה מדנים ובית חבר כי ממנה אנו לומדין (נדרים לח) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה:

הטמא שאכל את הקדש וכו'. ואזהרתיה מבכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא (ויקרא י"ב) ולא תגע אזהרה לאוכל דמקיש קדש למקדש. מה מקדש*) [יש באזהרתו] נטילת נשמה. שהבא אל המקדש [והוא] טמא בכרת. אף אזהרת קדש. דבר שיש בו נטילת נשמה. והיינו אכילה שענש עליה כרת דאילו בנגיעה ליכא כרת. כדתניא בגמ':

כל איש אשר יקרב. אֵין קְרִיבָה זוֹ אֶלָּא אֲכִילָה, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁנֶּאֶמְרָה אַזְהָרַת אֲכִילַת קָדָשִׁים בְּטֻמְאָה בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה, "בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע" (ויקרא י"ב), אַזְהָרָה לָאוֹכֵל, וּלְמָדוּהָ רַבּוֹתֵינוּ מִגְּזֵרָה שָׁוָה; וְאִאֶ"ל שֶׁחַיָּב עַל הַנְּגִיעָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּרֵת עַל הָאֲכִילָה בְּצַו אֶת אַהֲרֹן (ויקרא ז'), שְׁתֵּי כָּרֵתוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ, וְאִם עַל הַנְּגִיעָה חַיָּב, לֹא הֻצְרַךְ לְחַיְּבוֹ עַל הָאֲכִילָה וְכֵן נִדְרַשׁ בְּתֹ"כֹּ: וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ חַיָּב? אִם כֵּן מַה תַּ"ל יִקְרַב? מִשֶּׁיִּכְשַׁר לִקָּרֵב, שֶׁאֵין חַיָּבִים עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה אֶלָּא אִ"כֵּ קָרְבוּ מַתִּירָיו (ספרא; זבחים מ"ה): וְאִ"תֹּ שָׁלוֹשׁ כָּרֵתוֹת בְּטֻמְאַת כֹּהֲנִים לָמָּה, כְּבָר נִדְרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (דף ז'), אַחַת לִכְלָל וְאַחַת לִפְרָט וְכוּ':

ופסח ומילה מצות עשה - ובכרת. פסח בכרת דכתיב (במדבר ט) והאיש אשר הוא טהור וגו'. מילה בכרת דכתיב (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול וגו' ונכרתה. והני פסח ומילה מצות עשה [ואין קרבן על שגגתן] אבל אינך כולהו מצות לא תעשה נינהו וחייבים בקרבן דאין קרבן אלא על לאו כדמפרש לקמן וכגון לאוי דעריות דמפורשין הן. ובמגדף מצינו לאו (שמות כב) אלהים לא תקלל וכרת נמי דכתיב (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה. ובכל הני עריות דלעיל כתיב כרת דכולל להו בסיפא ונכרתו הנפשות העושות ולאו נמי כתיב בהו בעריות כולהו (ויקרא יח) ערות אמך לא תגלה ובכולהו נמי לא תגלה כתיב. ובנדה נמי לאו (שם) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכרת דנדה כולל עם אחריני דלבתר עריות כולהו כתיב ונכרתו הנפשות העושות. והאי דלא כתיב כרת לא באשת אחי אמו ולא באם אם חמותו דשניות הן מדברי סופרים דלא כתיבי באורייתא. והעובד עבודת כוכבים נמי לאו וכרת לאו דכתיב (שמות לד) לא תשתחוה לאל אחר וכרת דכתיב (במדבר טו) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ובעבודת כוכבים מיירי דבזה דבר ה' כדאמר מר בסנהדרין (דף צט.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולא יהיה לך בעבודת כוכבים מדבר. לאו דמולך (ויקרא יח) ומזרעך לא תתן להעביר למולך א"נ לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כרת נמי אית בהו דכתיב (ויקרא כ) ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל וגו' אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וכתיב בתריה ושמתי אני את פני באיש ההוא והכרתי אותו וגו'. ובעל אוב נמי אית ביה אזהרה דכתיב (שם יט) אל תפנו אל האובות וגו' וכרת נמי דכתיב (שם כ) והנפש אשר תפנה אל האובות ונכרתה ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תני הכא ידעוני. והמחלל את השבת אזהרה אית ביה דכתיב (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה וכרת נמי דכתיב (שם לא) כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה וגו'. וטמא שאכל את הקדש בלאו ולא יאכל עד אשר יטהר ובכרת דכתיב (ויקרא כב) אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב וגו' וטומאתו עליו ונכרתה. הבא אל המקדש טמא לאו דכתיב (שם יב) ואל המקדש לא תבא ולא יטמאו את מחניהם כרת כי את משכן ה' טמא ונכרתה. אוכל חלב ודם בלאו דכתיב (ויקרא ג) כל חלב וכל דם לא תאכלו כרת בחלב (שם ז) כי כל אוכל חלב ונכרתה כרת בדם (שם יז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא וגו' כל אוכליו יכרת. אזהרה דנותר (שמות כט) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כרת כדאמרן ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה. אזהרה בפגול נפקא לן מהאי קרא ואם יותר מבשר זבח שלמיו לא יאכל כי קדש הם כדגמרינן בפסחים בפ"ב (דף כד.) לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וכרת כדאמרן יליף עון עון מנותר. שוחט בחוץ מפרש בהאי פירקא (דף ג:) בלאו למאן דגמיר בגזירה שוה הבאה [הבאה דכתיב] בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו ונאמר כאן בשחיטה הבאה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן נמי לא ענש אא"כ הזהיר ולמאן דמייתי לה בהיקשא אמר קרא שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה העלאה לא ענש אא"כ הזהיר אף שחיטה נמי. מעלה בחוץ בלאו השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב) וכל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכרת כדאמרן לעיל אשר יעלה עולה או זבח וגו' ונכרתה. אוכל חמץ בלאו כל מחמצת לא תאכלו (שמות יב) כרת כל אוכל חמץ ונכרתה (שם). והאוכל ביוה"כ בלאו מפרש ביומא (דף פא.) כל הנפש אשר לא תעונה וגמר עינוי עינוי מהתם על דבר אשר עינה את אשת רעהו (דברים כב) מה התם לא ענש אא"כ הזהיר ה"נ לא ענש אא"כ הזהיר וכרת נמי אית ביה באוכל דכתיב ביה ונכרתה באוכל ביוה"כ (ויקרא כג) כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה והאי לא תעונה בעינוי אכילה קמיירי דגמר (יומא עד:) עינוי עינוי מהתם דכתיב (דברים ח) ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון. העושה מלאכה ביוה"כ אית ביה אזהרה וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה (ויקרא כג) כרת דכתיב (שם) והאבדתי וזהו כרת. והמפטם את השמן לאו ובמתכנתו לא תעשו כמוהו כרת אשר ירקח כמוהו ונכרתה וגו' (שמות ל). והמפטם את הקטרת לצרכו להריח. מפטם את השמן [כעין שעשה משה במדבר דכתיב] ואתה קח לך בשמים ראש (שם). מפטם את הקטרת [מערב י"א סממני הקטרת כמו דכתיב] קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה. הסך שמן המשחה נמי לאו על בשר אדם לא ייסך (שם) כרת אשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו (שם) מאותו שעשה משה לשמן המשחה. מפטם את הקטרת אזהרה במתכנתה לא תעשו לכם (שם) כרת אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת (שם) אבל המריח בקטרת של בית המקדש לא אזהרה ולא כרת דריח אין בו משום מעילה ולא דמי לסך שמן המשחה דהתם אית ביה מעשה מש"ה אית ביה לאו וכרת:

מתני' מערה מים לפסח - מכלי אל כלי לרחוץ בו את בשר הפסח אבל במים אינה נוגעת שהיא טבולת יום שטבלה לסוף שבועיים ואין לה הערב שמש עד יום שמונים שהוא תכף להבאת כפרתה והכתוב עשאה טבולת יום דכתיב (ויקרא י״ב:ד׳) בכל קדש לא תגע וקי"ל בכל קדש לרבות את התרומה וטבול יום שני הוא וכשהיא מערה אינה נוגעת במים אלא בכלים ושני אינו מטמא כלי: