וַיֵּצֵא֙ בֶּן־אִשָּׁ֣ה יִשְׂרְאֵלִ֔ית וְהוּא֙ בֶּן־אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּנָּצוּ֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִ֔ית וְאִ֖ישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִֽי׃
ברכת אשר
"...ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף" וגו'. "ובני פלוא אליאב. ובני אליאב נמואל" וגו'. לפי סדר הפסוקים אין בניהם של הללו כלולים במספר בני ראובן שבפסוק ז, ולכאורה זה קשה. (פ' פינחס תשנ"ה) לשאלה זו נדרש הרב זלמן סורוצקין בספרו "אזנים לתורה" וכתב: בכל מקום שהכתוב מספר סיפור צדדי (כמו ביהודה, שער ואונן מתו בארץ כנען, או במנשה, שלצלפחד לא היו בנים כי אם בנות) יש לסיפורים האלה שייכות אל מספר הנוחלים במשפחה, ולפיכך נאמרו קודם פקודי השבט (היינו שמיתת ער ואונן היתה סיבה למעט מספר נוחלי הארץ משבט יהודה, ובמנשה, שקבלו בנות צלפחד את נחלת אביהם). ואם גם הסיפור של דתן ואבירם בא כאן לסיבה זו, היו הכתובים האלה באים לפני מספר הפקודים לשבט ראובן, ומכיון שבאו באחרונה, סימן שיש לסיפור בליעת דתן ואבירם בפרשת הפקודים משמעות אחרת. היינו שהואיל ושלמית בת דברי, אשת דתן, ילדה את המקלל מהנוגש המצרי, ויש מדרשות, שהיא היתה המתחלת שרמזה לו בעיניה, ולפיכך הוציא את דתן לעבודה, ושב אל ביתו ובא אליה (עיין שמות ב, יג; ויקרא כד, י), אפשר שיעלה על הדעת שגם שאר בני דתן אינם שלו, ואיך נאמר "לפלוא משפחת הפלאי"? איך העיד השם י"ה גם על דתן ואשתו שאינם נואפים? לפיכך בא כאן הסיפור הזה, להודיע שדתן ואבירם עם הנשים והטף ירדו חיים שאולה ואינם בשעת המנין של ערבות מואב בכלל משפחת "הפלאי" כי לא נשאר מהם זכר (ולא כער ואונן, שיהודה הקים להם 'שם', ופרץ וזרח נקראים על שם ער ואונן. ולא כצלפחד, שהניח לכל הפחות בנות). ע"כ.
גור אריה
מלקיהו ורודהו. לא סתם הכאה שהיא הכאה קלה, שעל זה לא היה מוסר נפשו, ואין זה יותר גדול משאר עבודה שהיו עובדים את פרעה בסבלותם, אלא 'מלקיהו ורודהו' באכזריות. ומפני שקשה למה היה עושה זה המצרי להכות ולהלקות אותו באכזריות, אם בשביל שלא עשה מלאכה – איהו גרם לו בעצמו, ומאי "וירא בסבלותם", אלא 'בעלה של שלומית בת דברי היתה וכו", דאחרת ליכא למימר, שהרי העיד הכתוב שלא נבעלה אחרת למצרי רק זאת כדלקמן, מדקאמר (ויקרא כד, י) "והוא בן איש מצרי", שמע מינה שלא היה אחר, מדכתיב "והוא":