פרשנות מצטטת על ויקרא כו:מב

טעם של שדי שהראה הקב"ה לאבות. בספר סודי רזי ש' של שדי רומזת על יעקב שהיה כדמות כסא הכבוד שלמעלה ולכן נושאי המטה שלו היו בכל רוח ג' שבטים רומזת על שין שיש לו ג' ענפים. ד' של שדי רומזת על יצחק ועליו אתמר (שיר ז) דלת ראשך כארגמן שפשט צווארו לשחיטה שכן ד' הוא ממול ערפו במרום קשר של תפילין והוא מקום שכשר למליקה והאריך שם באותו ד' שרומז על יצחק. אבל שין שבתפילין היא רומזת על יעקב (דברים כח) כי "שם 'ד' "נקרא עליך ר"ת שי"ן ויוד שבקשר של יד שבשדי היא רומזת על אברהם שנתנסה בי' נסיונות ובשבילו נברא עולם בי' מאמרות וי' היא סמוך לתפילין של יד שאין שם אלא בית אחד כי (יחזקאל ל לג) אחד היה אברהם אבל בתפילין של ראש ד' בתים כנגד ד' דגלים של יעקב וי"ב תפירות יש ג' לכל רוח לקבל י"ב שבטים ואתמר גבי אברהם (בראשית יד) הרימותי ידי לאל עליון שאות יוד של תפילין של יד רומזת על אברהם. ולכן לדעתי מתחלה מניחין הפילין של היד והוא לקבל אברהם שהיה ראשון ואח"כ כשמניחין של הראש אוחזין מתחלה בקשר שהוא ד' ואח"כ אות שין שהוא בתפילין של ראש שהיא רומזת על יעקב וכשחולצין חולצין למפרע מתחלת יעקב והיא ש' שבתפילין של ראש ואח"כ דלת נגד יצחק ואח"כ תפילין של יד שיוד שבה רומז על אברהם כי הכתוב אומר מתחלה (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקב שהיא שין של שדי ואח"כ יצחק שהוא ד' של שדי ואח"כ אברהם שהוא יוד של שדי לכן הוצרך להיות הגלוי לאבות בג' אתוון אילין שרומזין על ג' אבות. והנה אברהם אמר (בראשית יד) מחוט ועד שרוך נעל. בפרק כסוי הדם. שזכו בניו לב' מצות ציצית ותפילין והנה יש ת' חוטין בציצית כי שורש המצות הם ח' דברים. כתוב בסודי רזי והביא מדרש ע"פ קטן וגדול שם הוא וקחשיב ח' ענינים מה שיש לרשעים בגיהנם כנגד ח' אברים שבאדם שהוא חוטא בהם הנה האדם חוטא בעינים כמה מצות ל"ת שתלוין בענים וכמה מצות עשה שתלוין בהם כנגדם צוה הקב"ה חוט של תכלת (במדבר טו) לא תתורו וגו' ואחרי עיניכם (שם) ועשיתם את כל מצותי. וכמה מצות עשה ול"ת תלוין באזנים (שמות כג) לא תשא שמע שוא וכיוצא בו (דברים יא) אם שמוע תשמעו וגו' כנגדו חוט ב' של ציצית. וכן אדם חוטא באכילה ויש בהם מצות עשה ול"ת כנגדו חוט ב' וכן אדם חוטא בפיו ובלשונו כנגדו חוט ד'. וכן באפו שמריח ריח של ע"ז לא תעשה וגם יש בה כמה מצות עשה שהנשמה נהנית מן הריח כנגדו חוט ה'. כנגד הידים חוט ו' כנגד הרגלים חוט ז' כנגד ראש הגויה חוט ח' וז"ש (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ד' ובהסתכל בח' חוטין אלו יתרחק בח' חטאין דבהון תלוין כל המצות ד' ז"ש (שם) והייתם קדושים לאלהיכם לאלהיכם דייקא כי מרכבה של מעלה היא ג"כ נחלקה לח' אתוון קדישין שהם הוי"ה אדנ"י שהוא של א"ז פרגטיטין של משה שהם שתים שהן ארבע תרין שמהן זה שמי הויה וזה זכרי אדני (שמות כה) כרוב אחד מקצה מזה על זה שמי (שם) וכרוב אחד מקצה מזה על זה זכרי ולכן המרכבה של מעלה שאומרים צבא השמים מימין ומשמאל מכל צד ב"פ ח' מימין ח' של חמלה וח' של חנון משמאל ח' של חרון וח' של חבלה הכי איתא בסודי רזי לדעתי בנוסח אהבה רבה בתפלה תקנו ב' חיתי"ןשהם בכסא הכבוד מצד הימין כי אהבה רבה היא לקבל אברהם (בראשית כב) וישכם אברהם בבוקר שאז (תהלים צב) להגיד בבוקר חסדך תקנו שם חמלה גדולה חמלת עלינו ואח"כ אמר כן תחנינו הרי חמלה הרי חנון ב' חיתי"ן שמצד הימין של המרכבה והנה התפלה עולה דרך ח' שערים כי ז' שערים בז' רקיעים ואח"כ הרקיע שעל ראשי, החיות הוא השער השמיני וזה סוד א"ז א' הוא השער האחד ממעל הרקיעים וכן ח' שמיעות בתפלת שלמה במלכים א ח) וח' שמיעות בר"ה וכן התורה נחלקת לח' דרגין טמא וטהור פסול וכשר וכו' לכן ח' תיבות בפ' זאת התורה. וכן יצח"ק שהוא מנהיג השמיטה הזאת יש בו ח' הויו"ת אבל אברה"ם עולה ח"פ א"ל שהוא חסד אבל משה שעלה למדריגה עלאה זכה להיות בהר ק"ך יום שהוא ח"פ שם של י"ה וכן היו חייו ק"ך שנה. וז"ש בכאן ושמי ד' לא נודעתי להם שהוא רומז על שם י"ה שהוא תקועה בשם של אלהים שבהסתלק שם של י"ה מן אלהים נשאר אלם ז"ש וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' כי שם של י"ה הוא הקול והדיבור של אלהים וז"ש בסוף הפרשה ונתתי לכם מורשה שרומז על התורה שניתנה מורשה על ח' דרגין והנה דוגמת זה בקליפה (בראשית ל) אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהם ח' והם שמנה שרצים שבתורה מלאך המות בשמנה וכן המלכיות (איכה א) ישתרגו עלו על צוארי שהם ב' שהן ד' וכנגדן צריכין אנו לשמור המצות והתורה שכל דרגין דלהון שתים שהן ד':

שבת לה' לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ה:ב׳) ורבותינו לא כך נתכוונו במדרשם כי כל השבתות גם המועדים לשם ה' הן ולא יאמר באחד מהם "לה'" אבל אמר (ויקרא כ״ג:כ״ד) "יהיה לכם שבתון" ואמר ביום הכפורים (שם לב) "שבת שבתון הוא לכם" ולשון הברייתא בתורת כהנים (פרק א ב) שבת לה' כשם שנאמר בשבת בראשית כך נאמר בשביעית שבת לה' אבל פירוש "שבת לה' אלהיך" האמור בשבת בראשית (שמות כ י) כי בו שבת וינפש ועל כן לא תעשה כל מלאכה ולכך אמרו כי כן נאמר בשמיטה כי היא שביעית בשנים והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה כבר רמז לנו ר"א שכתב וטעם שבת לה' כיום השבת וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך ואם תזכה תתבונן כבר כתבתי בסדר בראשית (בראשית ב ג) כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ ו) כי בו יהיה שבת לשם הגדול כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וחייב הגלות עליה כמו שהחמיר בעריות (ויקרא י״ח:כ״ח) שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) והחזיר הענין פעמים רבות כל ימי השמה תשבות (שם שם לה) ונאמר והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה (שם שם מג) וכן שנינו (אבות פ"ה מ"ט) גלות באה על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל שמיטת הארץ מפני שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא וכן החמיר הנביא וגזר גלות על שלוח עבדים בשנה השביעית שנאמר (ירמיה לד יג יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם וגו' מקץ שבע שנים וגו' כי גם בעבד שביעית כיובל כו' והיובל יודע עוד מבראשית עד ויכולו כי ישובו ביובל הכל איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו כי הוא מוסד המאמין יחריש וזהו שנאמר ושבתה הארץ שבת (כאן) וקראתם דרור בארץ (ויקרא כ״ה:י׳) כי היא ארץ החיים הנרמזת בפסוק הראשון (בראשית א א) שבה נאמר והארץ אזכור (ויקרא כ״ו:מ״ב) וכבר זכרתי זה פעמים ושמא לזה רמזו רבותינו (ר"ה כא) באמרם חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד כי כל שמיטה שער בית אחד והנה הודיעוהו כל ההויה מתחילה ועד סוף חוץ מן היובל קדש:

וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה אֵין צָרִיךְ שֶׁיַּבְטִיחַ הקב"ה אֶת יִצְחָק שֶׁלֹּא יַעֲבֹר הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לְאָבִיו, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (שמואל א טו כט), וְאַבְרָהָם אֵין לוֹ זֶרַע אַחֵר בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים, וְהַשְּׁבוּעָה אֵינֶנָּה עַל תְּנַאי, כִּי בְּיַעֲקֹב הֻצְרַךְ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו לוֹמַר שֶׁבּוֹ יִתְקַיֵּם הַבְּרִית וּבְזַרְעוֹ (בראשית ל"ה:י"ב), לֹא בְּעֵשָׂו. וְנִרְאֶה שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר "וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבוּעָה" יֵחָשֵׁב שְׁבוּעָה, וּלְכָךְ תָּמִיד יֹאמַר בַּתּוֹרָה (שמות לג א) "הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב", "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ" (שם לב יג), כִּי לֹא מָצָאנוּ שְׁבוּעָה לְיִצְחָק בִּלְתִּי זֹאת. וְרָצָה הקב"ה לְהִשָּׁבַע לְכָל אֶחָד מִן הָאָבוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי כָּל אֶחָד לִכְרֹת עִמּוֹ בְּרִית, וְשֶׁתִּהְיֶה זְכוּת כָּל אֶחָד עוֹמֶדֶת לְפָנָיו עִם זַרְעָם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָרִאשׁוֹנָה תַּסְפִּיק, תּוֹסֶפֶת זְכוּת וְכָבוֹד הוּא לָהֶם. וְלָכֵן אָמַר (ויקרא כו מב) "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר", כִּי כֻּלָּם בַּעֲלֵי בְּרִית לֵאלֹהִים. וְיִתָּכֵן שֶׁהוֹסִיף לוֹ לְיִצְחָק בַּשְּׁבוּעָה הַזֹּאת שֶׁיְּקַיֵּם בּוֹ בְּעַצְמוֹ הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִיו, שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּרָכָה בָּעַמִּים, כַּאֲשֶׁר אָמַר לְאַבְרָהָם אָבִיו "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב וַהֲקִמֹתִי בְּךָ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ, כִּי אַתָּה בְּרָכָה בָּעַמִּים. וְכֵן אָמַר עוֹד בְּיַעֲקֹב (בראשית כ"ח:י"ד) "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ":