פרשנות מצטטת על זכריה יא:ז

ויגד משה. וכי מה הגיד להם משה לישראל שהגיד דבריהם להקב"ה, אלא בתחלה פירש מתן שכרה, דכתיב (פ׳ ח') וישב משה, דברים שמשיבין דעתו של אדם, ולבסוף פירש עונשה, דכתיב ויגד משה, דברים שקשים לאדם כגידין ^טוואע"פ דהלשון ויגד מוסב על דברי משה להקב"ה ולא לישראל, אך מדלא מצינו דברים חדשים שאמר משה לישראל נוסף על הדברים הקודמים שבפסוק ז', לכן דרשו דמה דכתיב בפסוק ח' וישב משה ובפסוק ט' ויגד משה הכל תשובה אחת היא, ומדכתיב פעם לשון וישב ופעם ויגד דרשו שבא לרמז שפעמים הסביר להם דברי ה', פעם בדברים שמשיבין דעתו של אדם ופעם בדברים קשים כגידים, והוא ע"ד לשון הכתוב (זכריה י"א ז') ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים וארעה וגו'.
והנה בגמרא איתא עוד שתי דרשות על שנוי הלשונות וישב ויגד, והעתקנו את זו שלפנינו מפני שבאה באחרונה, וכמו במה שנוגע להלכה תופסים כלישנא בתרא לעיקר כך בדברי אגדה תפסנו את זו שהיא אחרונה, וגם רש"י לעיל בפסוק ג' הביא דרשה זו. .
(שבת פ"ז א׳)

(כח) הקימו עליהן שופטים שופטי שקר. הקימו בתחלה להם שופטים על תנאי זה שישפטו בשקר (וז"ש בפ' חלק [שם] ובר"ב ששמותיהן היו כן שקרא ושקריראי כו', ר"ל שהסבו להם שמות אלו בשעה שהקימום לשופטים המורים על מעשיהם שיהיו מתנהגים כן במשפטיהם (ובס' הישר יספר שאליעזר קרא להן שמות אלו ע"ש), ותפס לשון הקימו להן, לומר שלא כמ"ש [שופטים ב] וכי הקים ה' להם שופטים, שהיו מחזירים העם למוטב כל ימי השופט (וכמש"ש להלן והי' במות השופט ושבו והשחיתו כו'), אבל הן הקימו להן שופטים שיולידו שקר במשפטיהם, ואולי יש לסמוך זה ממ"ש [איוב כד] במעשה הגזל מדור ההוא (שהוא נדרש בפ' חלק [שם] בסדום אף שדרשוהו בדור המבול והפלגה ג"כ, כי כולן מענין א' היה מעשי אבותיהן אוחזין בידיהן, ולכן הן נלמדין ונדרשין יחד) ב"פ ענין הגזל, תחלה כתי' גבולות ישיגו עדר גזלו וגו' חמור יתומים וגו', ושוב חזר וכתוב יגזלו משד יתום ועל עני יחבולו, כי השני מדבר על השופטי' העוזרים לרעתם בגזל יתומים ועניים (ויתפרש יחבולו מענין לאחד קראתי חובלים [זכרי' יא] שהוא שם מונח לרועי הצאן משחיתים וחובלים בהנהגתם הרעה), וכן ענין העירום כתב תחלה ערום ילינו מבלי לבוש (שהיו גוזלים מהן לבושיהן), וחזר וכתב ערום הלכו מבלי לבוש, שהשני ידרש על השופטים שהיו דנין כן ליטול לבושיהן (וכמ"ש בפ' חלק [שם] במאן דמזמין כו' לשקלי' לגלימי' כו'), ויתפרש הלכו פועל יוצא, שהיו עושין שיהלכו בלא לבוש, וז"ש כאן מוציאין אותן ערומים, היו מוציאין בדיינין משפטם כן לצאת ערומים:

מחשבות. גם יל"פ שר"ל מחשבות רע תועבת ה' הגם שהוא רק מחשבה, ואמרי נעם, ר"ל מי שהוא נעים במעשיו אמריו הם טהורים מכל מחשבה רעה, ובא נועם תחת נעים, רמז לאחד קראתי נועם (זכריה י״א:ז׳):