וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃ (פ)
צרור המור
אכלו רעים. א"א לי לבוא אליכם עד שיזדככו הצדיקים שבכם ע"י יסורים והרשעים יכלו מכל וכל וכינה הצדיקים אצל היסורין בשם רעים שאין היסורים אצלם רק בחיבור קטן קל ההסרה כמו רעים המתחברים לפי שעה ולפי שמקבלין היסורים מאהבה לתועלת זיכוך כינה קבלת היסורין בשם אכילה וכמ"ש (יחזקאל ג׳:ג׳-ד׳) אכול המגילה ותהי בפי כדבש למתוק וזהו אמרו אכלו רעים כלומר צריך אתם לקבל תחלה יסורי' מאהבה כדי להזדכך.
הכתב והקבלה
ותאכל על המזבח. לשון אכילה ענינו השחתה וכלוי כמו וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב (שמואל ב י״ח:ח׳) וכן ויאכלו (ראשית י"ח), כי המלאכים בכחם שמו הניתן לפניהם לאין, וכן כאן ותאכל את העולה (פערצעהרטע, הרנ"ו), ויש בלשון אכילה גם כן ענין קבלת הדבר בששון ושמחה כמו (ירמיהו ט״ו:ט״ז) נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי וכן (יחזקאל ג׳:ג׳) אכל את המגלה הזאת ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק, אשר ענינם לרש"י והתרגום קבלת הדברים בשמחה ובתאוה, וכן ענין אכילת האש את הקרבנות כאן:
מלבי"ם
ויהי, זה היה מ' יום השלישים כי בארבעים יום האמצעיים לא היתה סליחה גמורה, ואז הוצרך עוד הפעם מ' יום כיצירת הולד ונזדכך גם חומרו ופניו עד שזכה לקרני ההוד, ומ"ש להם לא אכל אבל היה נזון מן האור העליון, כמו שהנפש ברדתה ונמזגה בגויה מתקיימת ע"י מאכל הגשמי, כן עתה בהעלות הגוף מן החומריית אל הרוחניית שעז"א ויהי שם עם ה', שהגוף עלה במעלה הסולם ונתעלה להיות מעולם העליון שעז"א (תהילים קמ״ח:י״ג) הודו על ארץ ושמים, נזון הגוף ממזון הנפש, ובמדרש ש"ר (פ' מח) מנין היה משה אוכל מזיו השכינה שנא' (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כלם, ד"א מן התורה שנאמר (יחזקאל ג׳:ג׳) את אשר תמצא אכול ותהי בפי כדבש למתוק, ד"א מלחמה של תורה לכו לחמו בלחמי, שזיו השכינה ואורה הנעלם יתלבש בתורה ותעלומותיה וזה אכל יחזקאל שנגלו לו תעלומות חכמה, ומן הנעלם תתלבש התורה בלבוש גשמי לפי המקבלים שהם בני אדם ותהיה לחם הנפש המתלבשת בתורה, ומכ"ז נזון משה עד שנגשם האור להיות מזון לגוף משה, ורק לחם לא אכל, ומ"ש ויכתב היינו ה' כתב כמ"ש וכתבתי על הלוחות, ובפרשת עקב ויכתב על הלוחות, ובלוחות הראשונות היו כתובים משני עבריהם שנכתבו כל דקדוקי התורה הנגלה והנסתר, ופה היו רק עשרת הדברים, שמ"ש ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו היינו מצד אחד היו עשרת הדברים כמו בראשונות, אבל מצד השני שהיו כל המצות לא נכתב, כי משה היה השליח לכתיבת התורה: