כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה ע֗וֹד זֹ֛את אִדָּרֵ֥שׁ לְבֵֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם אַרְבֶּ֥ה אֹתָ֛ם כַּצֹּ֖אן אָדָֽם׃
חידושי הרד״ל
(יא) שבת ויום הכפורים היה. זה שהיה יוה"כ יש לאסמוכיה לפי מ"ש כאן לעיל שמ"ש ביחזקאל (ל"ו) עוד זאת אדרש לבית ישראל נאמר באותו יום על חנניה מישאל ועזריה (ומה שאח"ז כתוב שם נבואה דתחיית המתים כמ"ש כאן דבאותו היום היה) ונאמר שם בתחלת הפרשה כה אמר ה' אלהים ביום טהרו אתכם מכל עונותיכם. דמדריש ביום ההוא יום טהרה וכפרת עונות היה והיינו יום הכפורים שנאמר בו לפני ה' תטהרו. והא דבשבת היה אולי י"ל ממ"ש גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטישהון וכרבלתהון ולבושיהון ואמרו בסנהדרין (צ"ב) על זה שלא ישנה אדם עצמו מן הרבנות ע"ש בפירש"י וכאן דס"ל בשבת היה והיו לבושין בגדי שבת ואע"ג דביוה"כ בלא שבת נמי אמרו בשבת (קט"ז) כבדהו בכסות נקיה. אפשר נקיה לחודיה אמרו וכמ"ש בפדר"א נקיים כמלאכי השרת ולא בגדי שבת ממש):
רש"י
אם אדרש לכם. בבקשתכם ובסוף הספר הזה הוא אמר אדרש לבית ישראל זו אחת מן המקומות המלמדים אותנו שהקב"ה חוזר בו על הרעה ועל כיוצא בזה ההוא אמר ולא יעשה (במדבר כ״ג:י״ט) מדרש תנחומא:
תורה תמימה
יפה את וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא בקרבנות, יפה את רעיתי כתרצה אלו הקרבנות שאתם מתרצים בהם כמש"נ ונרצה לו לכפר עליו, נאוה כירושלים אלו הקדשים שבירושלים, כמש"נ (יחזקאל ל״ו:ל״ז-ל״ח) כצאן קדשים כצאן ירושלים גקרבנות סתם הם קדשי המקדש הנאכלים במקדש וקדשי ירושלים הם קדשים קלים הנאכלים בכל העיר, ופסוק זה נאמר בגלות, ואמר יפה לי את כתרצה – כזמן שנתרצית לי בקרבנות המקדש ובקרבנות ירושלים, כמבואר. .
(מ"ר)
(מ"ר)
רש"י
כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם. יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא "צֹאן אָדָם," "אָדָם אַתֶּם":