פרשנות מצטטת על יחזקאל לז:יז

בכו תבכה. מהו בכו תבכה, בכו על עגל אחד, תבכה על שני עגלים^לג)ר"ל על עגל אחד שבמדבר ועל שני עגלים של ירבעם. והא דאמר תבכה בלשון עתיד דהלא עון של שני עגלים התחיל עוד כמה שנים קודם הנביא ירמיה, ואינו דומה להדרשות שבסמוך דדריש תבכה על העתיד דשם באמת מכוונים הענינים, אכן על ענין דשני עגלים קשה איך שייך לשון תבכה, אמנם י"ל דהלא נודע דכל הצרות והמצוקות אשר סבלו בני ישראל ואשר סובלים עד היום הוא מטעם הפירוד והמחלוקת אשר נעשו מימות ירבעם ואילך, וכמ"ש חז"ל דמקדש שני חרב בעון שנאת חנם והשנאת חנם הזאת נמשכה ונתגלגלה מימות ירבעם ואילך (ובזה א"ש דהלא יפלא וכי גדול עון שנאת חנם יותר מג' עבירות אשר הם גרמו לחרבן בית ראשון הלא המה עבודת כוכבים גילוי עריות ושפיכת דמים, אמנם לכמ"ש א"ש דהשנאת חנם באה מעון עבודת כוכבים היינו משני עגלים דירבעם כנודע, ועון שנאת חנם גרם לעון שפ"ד ועריות ג"כ) וכאשר הנביא יחזקאל בא לבשר לנו את הגאולה האמתית אינו מבשר כי אם בזה כי עם בני ישראל יואגדו ויואחדו לאגודה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וכמבואר הנבואה ליחזקאל בזה הלשון (יחזקאל ל״ז:ט״ז) אתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה (היא מלך יהודה) וגו' ולקח עץ אחד וגו' ליוסף עץ אפרים (הוא מלך ישראל) וכל בית ישראל חבריו, ועיין במדרש בר"ר פ' צ"ח גבי ברכת יעקב אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת הה"ד אתה בן אדם קח לך עץ אחד וכו' וע' מ"ר קהלת פ' ג' ועת לתפור דכתיב (יחזקאל ל״ז:י״ז) והיו לאחדים בידך וגו' מכל אלה נוכחנו לדעת כי עיקר הגלות הוא משום סלע המחלוקת והוא נובע מעון שני עגלים וכנ"ל, לכן אמר ירמיה הנביא ע"ה תבכה לשון עתיד, כי גם בימים הבאים אחר החורבן של בהמ"ק הראשון יהיו עוד בוכים מחורבן בית שני ואח"כ יסבלו עוד מהעון הזה עד ביאת משיח צדקנו אשר אז תבטל השנאת חנם וכנ"ל., דבר אחר בכו על יהודה^לג*)שהלך בגולה ועל ציון וירושלים שנצתו מבלי יושב וכמו שהולך ומפרש בכתובים שאח"ז גלתה יהודה וגו' דרכי ציון אבלות וגו'. תבכה על ציון וירושלים, דבר אחר בכו על גלות עשרת השבטים, תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין^לד)שגלותם היה בזמן מאוחר. [מ"ר].

וְעֵת לִתְפוֹר. "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ. . . וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת":

עת לקרוע וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לקרוע – דכתיב (שמואל א ט״ו:כ״ח) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ועת לתפור – דכתיב (יחזקאל ל״ז:י״ז) והיו לאחדים בידך ^כור"ל שיתאחדו כל השבטים כאחד. ועיין מש"כ לעיל אות י' וצרף לכאן. .
(שם)