וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכָל־צֽוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כָּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכָל־צורתי [צ֨וּרֹתָ֤יו] וְכָל־תורתו [תּוֹרֹתָיו֙] הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵֽינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כָּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
שיטה מקובצת
השור והבור. האי דלא תנינהו כסדר לא הרי דסיפא פירש רש"י ז"ל דכסדר שהם כתובים בפסוק שנאן במשנה ולמאן דתנא שור לרגלו אף על גב דושלח את בעירה כתיב בתר פרשת בור מכל מקום שם שור וכו' והאי דלא אקדים נמי מבעה דהיינו שן לבור משום דשם שור כתיב תחילה. היינו טעמא דדי לאקדומי חדא מינייהו לבור משום טעמא דשם שור כתיב תחילה. אי נמי משום דנפק רגל בלשון שור אקדמיה מקמי בור. ורש"י פירש דנקט שור ברישא כסדר לא הרי דסיפא ובתריה נקט בור דדומה לתיבת שור ותיבת הבער כעין תיבת מבעה ואפילו במקרא מצינו שמשנה לשונו לכתוב לשון נופל על הלשון כמו מוצאיו ומובאיו דיחזקאל שהיה ראוי לכתוב מבואיו דמבא יאמר מבוא מקם יאמר מקום מלן מלון ובלשון רבים יאמר מבואיו מקומיו מלוניו אבל מיצא יאמר מוצא ואגב מוצאיו אמר מובאיו. תוספות הרא"ש ז"ל.
ביאור הרד"ל
(יג) אם אינו מחריט בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו. לישנא דקרא (יחזקאל מג) צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו. ונקט כאן יסודותיו במקום תכונתו (לימדנו לפי דרכו שזהו פי' תכונתו לשון יסוד כמו מכונותיו). ובקרא כתיב מוצאיו קודם למובאיו וכן דרך המקרא לכתוב כמ"ש (שמואל ב ג) את מוצאך ואת מובאך. וכתיב אשר יצא ואשר יבא (במדבר כ"ז) וכי"ב. אבל הש"ס רגיל למנקט כניסה קודם יציאה וכמ"ש התוספות בריש פסחים (ב.) ד"ה לעולם יכנס ובכ"מ. ומקום לרמוז כאן ששלש לשונות אלו רומזין לבי"ע. דבריאה הוא יסוד שרש שמושרשין באצי' ואח"כ יצי' מובאיו. ועשי' נקרא מוצאיו לשון יציאה וסוף כמו תוצאות הגבול (במדבר ל"ד) ולומר שלכל אלו נעשה ע"י שבירת הכלים שהוא החריטה מקום לעמידתן ויציאתן. וממילא א"ש דנקט מוצאיו לבסוף:
ביאור ראובן
ובתוספות הרא"ש, המובא בשיטה מקובצת, מביא פירוש אחר בשם רש"י: "דנקט שור ברישא, כסדר לא הרי דסיפא; ובתריה נקט בור, דדומה לתיבת שור; ותיבת הבער כעין תיבת מבעה. ואפילו במקרא מצינו שמשנה לשונו לכתב לשון נופל על הלשון, כמו מוצאיו ומובאיו דיחזקאל - שהיה ראוי לכתב מבואיו: דמבא יאמר מבוא: מקם יאמר מקום; מלן, מלון; ובלשון רבים יאמר מבואיו, מקומיו, מלוניו. אבל מיצא יאמר מוצא, ואגב מוצאיו אמר מובאיו".