שִׁמְע֥וּ דְבַר־יְהוָ֖ה בֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְכָֽל־מִשְׁפְּח֖וֹת בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
תוספות
ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' – ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט"ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא וכן פירש ר"ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח ואין הלכה כן וכן פירש הר"ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע"פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות:
תורה תמימה
ושבח אני וגו'. רבי יהודה ב"ר סימון אמר, ביחזקאל איירי קרא, בשעה שעמד על הבקעה ואמר (ל"ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ מיד ותקרבו עצמות עצם על עצמו וגו' חבאגדה דחלק מחלוקת החכמים מי היו אלה העצמות היבשות, רב אמר אלו בני אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת כמבואר בד"ה א' ז', ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים וכו', וענין קריבת העצמות מוסב על מה דכתיב בסמוך בענין ההוא כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידין והעליתי עליכם בשר וגו', ועל זה כתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כלומר כל עצמות הגוף שהיו מונחין מפורדין ומפוזרין התחילו להתקרב כל אחד ואחד אל עצם חבירו כפי יצירתן, ומפרש בזה ששמעו בקול ה' שצוה עליהם שיחיו. , אמר להם, בחייכם אמרתי לכם (ירמיה ב') שמעו דבר ה' בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו במיתתכם שמעתם, על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה.
(מ"ר)
(מ"ר)
מגלה עמוקות
איתא בכנפי יונה קודם התפשטות ה' חסדים נקרא אברם אחר התפשטות ה' חסדים נקרא אברהם וא"כ בשעת חורבן הבית נסתלקו ה' חסדים לעילא וז"ס ירמ"יה סוד חכמ' הא' סוד כתף חמש עשרה קלעים לכתף שנסתלקה שכינה בבית שני בין כתפיו שהוא סוד י"ה שהם תרין מוחין והוא סוד יהי"ה בא"ת ב"ש צמצ"ם שכינתו בין שני בדי ארון וז"ש בין כתפיו שכן שהם (שיר ג) ששי' גבורים סביב לה מגבורי ישראל ע"ש והנה עתה שנסתלקו ה' חסדים אמר "אלי "בעת "רעתם "מה נסתלקה ה' כי אברהם הוא חסד. או אמר שהקב"ה השיב לו הלא לא עשיתי לך מאומה (איכה ד) כילה י"י את חמתו וגו' ויצת אש בציון שפך חמתו בעצים ובאבנים ז"ש (שם ג) חסדי י"י כי לא תמנו קשה תמו מבע"ל ונראה שאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ז"ש חסדי ד' כי לא תמנו שלא התחיל בנו (שם) כי לא כלו רחמיו ר"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות וכה"א (שם א) טומאתה בשוליה שהטומאה בבגדים מתחלת (שם) לא זכרה אחריתה שלא חזר בו אזי אח"כ (שם) ותרד פלאים וכה"א (שם ה) נפלה עטרת ראשינו על ב"ה שחרב לא חזר בו אזי (שם) אוי נא לנו כי חטאנו אח"כ פוגע גם בנפשות מה לידידי הלא לך לא עשיתי כלום רק כיליתי חמתי בביתי והשיב אברהם פגעת גם בנפשות ז"ש בני היכן הם בעצמם ג"כ אינם כאן השיב הקב"ה בניך חטאו והגליתים לפי שלא חזרו בהם. מה לידידי הלא יסודי ציון וירושלים אתגניזו ומעולם לא שלטה בהם יד א"הע (מלכים א ט) והבית הזה יהיה עליון ממש שהוגבה למעלה ומעולם לא נגע בה יד (איכה ד) ולא חלו בה ידים (שם א) ממרום שלח אש וראיה מן חומת ירושלים שבכל יום נתבלעה כמ"ש (שם ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו שבכל יום קו נטה על ירושלים וכמ"ש לרחל (ירמיה לא) ויש תקוה לאחריתך שהוא (יהושע ב) תקות חוט השני ז"ש מה לידידי הלא לא עשו כלום בהיכל רק שגבה לעילא ובית המקדש שלחטה הוא עומד למעלה בביתו וע"ז אמר יעקב כשראה ב"המק חרב (בראשית כח) מה נורא המקום הזה (תהלי' סח) נורא אלקים ממקדשיך אח"כ א' אין זה כלום כילה חמתו בעצים ובאבנים כי אם בית אלהים לא עשה לנו כלום רק בבית של אבנים ואח"כ אמר שגם בבי' אלקים לא עשה כלום שלא נגע בה יד גוים רק שנסתלק למעלה ז"ש וזה שער השמים (ירמיה ז) היכל י"י היכל י"י היכל י"י ג"פ ארץ ארץ ארץ (שם ב) שמעו דבר י"י לזה השיב אברהם הלא בני היכן הם. או יאמר מה לידידי מה עשיתי לך הלא גלות זה גור' הטיול בבית ג"ע שלמעל' כמ"ש יעקב וז"ה ר"ל ח"י גלו' שפזר הקב"ה את ישראל בין א"הע (שופטים ה) צדקת פרזונו עשה גורמ' שיבואו לג"ע שהוא שער השמים ז"ש מה לידידי להתרעם על זה החורבן שזה גורם שיזכו לשבת יחד בבית בג"ע. או בית ג' נקרא בית כי יעקב קראו בית ונחרבו שנים הראשונים הר שדה אמר מה עשיתי לידידי בביתי שהוא נקרא בית אל בית אלקי יעקב (בראשית ל) מתי אעשה גם אנכי לביתי אמר יעקב נגד בית ג' אגאל ביתי. או ע"ד הזוהר ר"פ פנחס בההוא סבא בעיין דבעי מר' אלעזר בית ראשון ובית שני אשכחן ובית ג' לא אשכחן והשיבשעדיין לא נבנית הבית שרצה הקב"ה לבנות בעצמו ב"ה ז"ש מה לידידי הלא בבית שאני בעצמי אבנה אותו שלא נתקיימה ולא היה ולא נברא עוד ותחלת מחשבתו היה על ביתי שעדיין לא ראה שום אדם: (תהלים לא) נשכחתי כמת מל"ב "מה "לידידי "בביתי שקולה מיתת צדיקים כחורבן (שמות יז) "מלחמה "ליי' "בעמלק שהראה הקב"ה לאברהם סוף הגאולה שנשבע בימינו לעשות נקמה בעמלק בביתי משי"ח ב"ן דוי"ד בי' שהוא מנין דל"ת (זכריה יא) פתח לבנון דל"תיך. או ע"ד המדרש (איכה א) כי רחק ממני מנחם בעובדא דההוא ערבי שאמר ליהודאי שרי תורך ושרי פדנך שנחרב ב"ה ואח"כ אמר ע"ש כי נולד משיח ז"ש (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול וכתיב (שם יא) ויצא חוטר מגזע ישי ואית לן קראי סגיאין (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו שבאותה רגע שהקב"ה כועס מיד חיים ברצונו וכה"א (דברים לב) מחצתי מיד ואני ארפא וכה"א (מיכה ז) כי נפלתי מיד קמתי תיכף לנפילה קימה וביום מר עצמו יהיה ששון ושמחה ליהודים לקיים קרא (תהלים כ) יענך י"י ביום צרה: