וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ׃ (ס)
העמק שאלה
ומתבעי לי' למהוי אימתיה דקוב"ה עליה דאינש תדירא שנאמר את ה' אלהיך תירא. הסביר לנו רבינו פירוש הכתוב הזה שמשמעותו קשה. דאם נפרש שנירא מלעבור איזה אזהרה וכ"פ הא"ע. וא"כ אינו עשה מיוחדת. אלא כללית על כל האזהרות. אבל אין לזה מקום. דהוא מובן מאליו כיון שהקב"ה הזהיר יש להזהר. ובלא מורא אין אזהרה. ומי שלא יחוש להאזהרה לא יחוש לאזהרת מורא זו. ובמדרש רבה פ' מטות אי' שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף דכתיב בהו יראי אלהים. הכוונה דודאי כל אדם מישראל יש בו איזה יראת ה' המונעו מאון. אבל מכ"מ אין כל העתים שוות לטובה. ויש מתפתה ביינו או בעשרו. ויש להיפך. ולא נוכל לקרוא איש כזה ירא אלהים בתדירות. ע"ז בא הכתוב שתהא תוכל להקרא ירא אלהים. וגם לזה הפי' לא בא הכתוב להזהיר שלא יהא שנוי עתות ב"א שולט על דרכי עבודת ה' המוזהרים בתורה. דזה פשוט דאזהרת התורה ודבר אלהינו יקום לעולם. אלא כל המקרא תנאי הוא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק או אז ובשמו תשבע. ומפרש המדרש ואותו תעבוד אם אתה מפנה עצמך לתורה ולעסוק במצות ואין לך עבודה אחרת. פירוש לא שתפרש ואותו תעבוד ולא עבודת כוכבים. אלא משום שכל אדם אע"ג שהוא עובד ה'. מכ"מ עובד גם את עצמו ואת אשתו ובניו. ומפנה עצמו להויות העולם. ע"ז בא הכתוב ואותו תעבוד רק אותו ית"ש ולא זולת וכענין שנאמר בשמואל הנביא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורא לא יעלה על ראשו. פירושו שיהא מופנה בכל ימי חייו לעבודת ה' בלי שום עול בו"ד. ופשוט שלא בא זה הכתוב להטיל חובה על כל ישראל שיהיו באותו מדרגה. אלא הוא תנאי על ובשמו תשבע. והכי מסיים ברבה שם עוד ובו תדבק וכי יכול אדם לידבק בשכינה כו' אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה ועושה פרגמטיא ומהנהו מנכסיו זהו שנאמר עליו ובו תדבק אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע ואם לאו אין אתה רשאי להשבע. נמצא כל זה הפסוק הוא תנאי אם באמת תוכל להקרא ירא אלהים בתמידות וגם תגיע למדרגת ואותו תעבוד. וגם למדרגת ובו תדבק אזי כבוד ה' הוא אשר בשמו תשבע. ואם לאו אסור לשבע אפי' ע"ד אמת בחנם כי אין זה כבודו ית"ש. וסמך ברבה שם עוד על הכתוב בירמיה ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה ופירושו אימתי תוכל לשבע חי ה' דוקא בשלשה מדות הללו. היינו באמת. פי' שיראת ה' לא תנוד בשום עת וזהו אמת. וכמאמרם ז"ל קושטא קאי. במשפט. היינו שהוא גומל נפשו מכל טובת העוה"ז ורק בחיות ההכרחי לעבודת ה' אשר בזה מחויב ע"פ דין לשמור את נפשו. היינו במשפט. ובצדקה. היינו ובו תדבק שמהנה לת"ח באשר יוכל ואין לך צדקה גבוה מזה. או אז ונשבעת חי ה'. כ"ז כוונת המדרש. ולפי זה הפי' הוא ע"ד פי' הא"ע שירא מלעשות איזה עבירה. אבל לא לזה בא הכתוב כי אם תנאי אם תהיו כך בתמידות:
רבנו בחיי
וע"ד המדרש איש כי ידור נדר לה', אמר להם הקב"ה לישראל הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן, שכל הפורץ בהם סופו למעול בשבועות, וכל המועל בשבועות כפר ואין לו מחילה בעולם הזה, שנאמר (שמות כ) כי לא ינקה ה', וכתוב אחד אומר (ירמיה ד) ונשבעת חי ה' באמת במשפט וצדקה, אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורין שהותר להשבע בשמי באמת אי אתם רשאים להשבע בשמי כלל אלא אם כן יש בכם כל המדות הללו (דברים י) את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע, אם יש בך כל המדות הללו אתה רשאי להשבע בשמי ואם לאו אי אתה רשאי להשבע בשמי, עד כאן.
רד"ק
נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו * וׄ זעירא. כך נכתב בגליון מידי הסופר הראשון; ואין שום הפרש בין הקרי לכתיב. ולא נשבע למרמה: והנה הזכיר שלשת תכונות האדם בפסוק זה. המעשה והמחשבה והדבור, ובשלשתם יהיה האדם שלם שיהיה נקי במעשיו ובר בלבבו ונאמן בדבורו. נפשי ביו"ד והוא מאמר האל כמו (שמות כ ז; דברים ה יא): לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא; ונפשו הוא שמו. וכן אמר (עמוס ו ח): נשבע אדני יהוה בנפשו. וכתוב נפשו בוא"ו רצונו לומר: אפילו נפשו של הנשבע לא ישא לשוא ולא נשבע למרמה כי אם באמת ובצדקה. ואותה השבועה היא מצוה ליראי השם כמו שנאמר (דברים ו יג) ובשמו תשבע. וכתוב אחר אומר (שם י כ): את יי' אלהיך תירא, אותו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע: כשיהיו בך אלו המדות אז בשמו תשבע. וכן הוא אומר (ירמיהו ד ב): ונשבעת חי יי' באמת במשפט ובצדקה.