וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי־יְהוָ֔ה בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ׃ (ס)
פרי צדיק
במ"ר ר"פ זו הה"ד ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה וכו' אפי באמת אין אתה ראשי להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המדות האלו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים אברהם איוב ויוסף וכו'. ויש להבין למה צייר דוקא שתהא כאותן ומה חסר מהפסוק לבד את ה' אלהיך תירא שתהיה ירא אלהים. אך כונתו שיראה כזו שלפי שעה הוא ירא מה יוכל להועיל ופן יתקלקל אחר כך. אך כאותן שכבר נקראו יראי אלהים היינו שכבר הוא אצלם באמת בקביעות בשורש שכבר נקראו כן. וחשב כאברהם דכתיב בי' כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. וזה נכתב בנסיון עשירי שזה מורה שנקבע צלו בשורש מכל וכל שעל זה מורה מספר עשר. והקדים כאן איוב ליוסף דאף דלרוב הדעות יוסף קודם לאיוב אך באיוב כתיב תם וישר תם היינו ע"ד מה שנאמר ויעקב איש תם גבר שלים ובאברהם אבינו דכתיב בי' התהלך לפני והי' תמים על מצות מילה אף שהיה קודם נסיון העשירי היינו שאז כבר התחיל להזריח ממנו בנין כנסת ישראל וזה תמים תם י"ם ים מורה על מ' מלכות בחינת כנסת ישראל אבל עיקר השלימות היה אחר כך בנסיון העשירי שנתברר במ' היראה בקביעות. ובאיוב כתיב תם ואחר כך וישר שזה מורה כשמתיישר הלב שיהיה לב אחד לאביו שבשמים כמו שנת' כ"פ וכמו שא' (תענית ט"ו.) ישרים לשמחה לישרי לב שמחה ואחר כך כתיב וירא אלהים היינו שנקבע אצלו היראה וגם הוא נולד כך מעיקרו כעין מה שנאמר ביעקב אבינו איש תם גבר שלים. אך אחר כך קלקל איוב והוצרך לתשובה ויסורין. מה שאין כן ביוסף שמתחלה כתיב ותתפשהו בבגדו ואמרנו שזה מורה שהיה לה בו איזה תפיסה כרגע ועל זה אמר שפת לא ידעתי אשמע. רק השי"ת שמרו וכבש יצרו וינס ויצא החוצה. ועל זה נאמר עדות ביהוסף שמו אתקשר בה בשכינתא האי ה' דאתוסף בי' ואחר כך כשנעשה מושל במצרים ונתברר שנעשה מרכבה למדת צדיק אז אמר את האלהים היינו ה' אלהים אני ירא והיינו שזכה על ידי תשובה בחינת ה' עלאה שיוקבע בו היראה לעולמי עד ומשום זה נחשב הוא בסוף. וזהו את ה' אלהיך תירא והוא נגד מה שנאמר ונשבעת חי ה' באמת וכתיב שפת אמת תכון לעד והיינו מה שנאמר את ה' אלהיך תירא שיהיה היראה בקביעות לעולמי עד: