וְעַתָּ֗ה אָֽנֹכִי֙ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־כָּל־הָאֲרָצ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַבְדִּ֑י וְגַם֙ אֶת־חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה נָתַ֥תִּי ל֖וֹ לְעָבְדֽוֹ׃
אבן עזרא
ובשנת - אמר הספר שהוא שנת שתים למלכות נבוכדנצר על ירושלים אחר שמרד בו צדקיהו והחריבה. ור' משה אמר: כי ב' שנים נשארו למלכותו. ולא מצאנו כדבר הזה בכל המקרא. והנכון בעיני: למלכותו על כל הגוים שהזכיר ירמיה שיכבשם, אז שקט וחשב מחשבות על משכבו מה יהיה באחרית הימים כאשר הזכיר דניאל, והזכיר חלומות בעבור שיש בצלם זהב וכסף ונחשת וברזל וכלי חרס, ומנהג החולם לראות דבר אחד.
מצודת דוד
ובכל די. בכל מקום אשר שוכנים שם בני אדם וחית השדה ועוף השמים כל המקומות נתן בידך והמשילך על כולם וכמ״ש וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו (ירמיהו כ״ז:ו׳) וארז״ל שרכב על ארי וקשר תנין בראשו:
רש"י
והשלטך בכלהון. והשליטך על כולם שאפילו גוזר על הסוס לא יהא צונף ועל העוף לא יפרח כמו שנאמר ואת חית השדה נתתי לעבדו (ירמיה כז):