פִּתִּיתַ֤נִי יְהוָה֙ וָֽאֶפָּ֔ת חֲזַקְתַּ֖נִי וַתּוּכָ֑ל הָיִ֤יתִי לִשְׂחוֹק֙ כָּל־הַיּ֔וֹם כֻּלֹּ֖ה לֹעֵ֥ג לִֽי׃
פרי מגדים
ואין עט״ז דלא כב ״ח עמ ״א אות ה׳ יע ״ש. מ ״ש מתפתה אין לומר כו׳ אע ״ג דמצינו ג״כ במקרא פיתוי הסתה כמ״ש בקונקורדנסיוס בשורש פתה ירמיה כ׳ ז׳ וכדומה מ״מ עפ״י הרוב הוא נמהרות וסכלות וכדומה ועוד דבתפלה ראוי לומר לשון מבורר טפי ופתה לפעמים על דברי שקר לכן טוב לומר ומתפייס ויהיה ארמית:
מלבי"ם באור המילות
אני ה' פתיתי. כמו פתתני ה' ואפת (ירמיהו כ׳:ז׳), הוא ידבר שאני פתיתיו והמפרשים נלחצו שהפיתוי הוא הערת החפץ כדי שיכשלו בנבואתם, כמו מי יפתה את אחאב, או קרוי פיתוי על שלא המית אותו, ורחוק שייחס לה' פיתוי לרעה. והרי"א פירש בתמיהה וכי אני פתיתי, והמעיין יבחר :
מגלה עמוקות
(ירמיה כ) פתיתני י"י ואפת. שאמר הקב"ה כל זמן שירמיה הי בירושלים לא היו יכולין השונאים לשלוט בירושלים ובית המקדש וטעם הדבר לפי שירמיה הוא היה גלגולו של שלמה המלך והוא בנה אה בית המקדש ואי' בזוהר פ' וילך שאין הקב"ה לוקח מן האדם בעצמו. עוד ג' דמעות נגד ג' גליות שהיו בבית ראשון וג' גליות בבית שני ג' דמעות נגד שולחן של תלתא כרעי בעו"הב והוא ענין ג' עמודים שהעולם עומד עליהם ג' דמעות על ג' נביאים שהעמיד הקב"ה לישראל נפש רוח נשמה בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי אל עם תליתאי שלש תפילות והי"ה א"ם ל"א תשמעו ס"ת מא"ה (דברים י) מה י"י אלהיך שואל מעמך אל תקרי מה אלא מאה ז"ש מה לידידי שהקב"ה מבקש מן ידיד שלו מ"ה לקיים מאה ברכות לכן היה גובה המקדש מאה ז"ש בביתי בגובה של ב"ה כמ"ש (ההלים פד) מ"ה ידידות משכנותיך ה' צבאות שהקב"ה מבקש במשכן שלו מ"ה לכך (שם) נכספה וגו' וגם צפור מצאה בית ודרור קן לה ק' רבתי שמורה על ק' ברכות אלו ויעקב אמר (בראשית כח) מ"ה נורא (איכה ג) מ"ה יתאונן אדם חי (יהושע כד) מצפון להר גע"ש שאז התעררה קליפת געש כלה שהוא נגד מידת חסד אברהם לכן גבי חורבן אתמר (יחזקאל יא) אהה י"י אלהים כלה אתה עושה (איכ' א) ג"ם הי"א נאנח"ה ותש"ב אחו"ר ס"ת אברה"ם שהיה בר מא"ה כשנולד לו יצחק בעל הדין ותיקן מאהברכות ז"ש אלי בעת רעתם מה ג' דמעות אלו על ג' שרי פנים שעושין עטרות מן תפלותיהם של ישראל הן הן שלש ארונות שעשה בצלאל ס"מ"א דמלתא משתוקא ר"ת "סנדלפון מטטרון אכתריא"ל (בראשית כח) "סולם "מוצב "ארצה (ישעי' מה) אכן אתה אל מסתתר שהקב"ה מסתתר עצמו באלו ג' עולמות בריאה יצירה עשייה ובמלת מסתת"ר נרמזו ג' עלמין אלו מ"טטרון סנדלפון מ"ס של מסתתר נשארו תת"ר הוא סוד אלף (הושע יג) כדבר אפרים רת"ת שכן אלף עולמות יוצאים מן עולם הבריאה שהוא סוד אל שדי במילואה אלף למד שין דלית יוד שהוא (איוב לג) מלאך מליץ אחד מני אלף כי הוא בגימטריא אלף חסר חד הרי במלת מסתחר נרמזו ג' שרי פנים אשר בתוכם הקב"ה מסתתר ומנהיג עולמו בשעת חורבן (יחזקאל כא) כה אמר י"י הסיר המצנפת והרים העטרה כי (איכה ה) נ"פלה ע"טרת ר"אשינו בסוד נע"ר (קהלת י) אי לך ארץ שמלכך נער ז"ש (ירמיה יג) במסתרים תבכה נפשי על ב' עולמות אלו שהוא סוד מסתרים ועל זה אמר ג' דמעות אלו הן הן בתי בראי של הקב"ה שבוכה בהם אבל (ד"ה א טז) עוז וחדוה במקומו שהוא עולם אצילות בשעת חורבן הבית אף בבתי גוואי שנאמר (ישעיה כב) ויקרא י"י אלקים לפי הגירסא בילקוט ויקרא קאי אבתי גוואי שהוא בגימטריא עול"ם העליו"ן אברה"ם אבינ"ו ועל מה זה קא מתמה הקב"ה מה לידידי בביתי מה אתה עושה בביתי שהוא בית קדשי הקדשים כדאיתא במדרש רבה למר עוקבא שהוא בתי גוואי הלא במקום זה אין עצבות לפני המקום ממש וכבר אמר הקב"ה למטטרו"ן שאם לא הניח לי לבכות אלך למקום שאין לך רשות לילך שנאמר במסתרים תבכה נפשי ואברהם אבינו הלך לפני ולפנים כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ומחיצתן לפנים ממחיצת המלאכים ואברהם הלך למעלה לבית קדשי הקדשים שהוא עולם הבריאה לפנים מן עולם היצירה תמן מטטרו"ן שלא היה יכולת למטטרון לילך לשם וזה שהיה מתמה הקב"ה הלא בבתי גוואי אין לפני עצבות ולמה אתה הולך לעת הזאת להתאבל בבתי גוואי והשיב אברהם תירוץ של גמרא (חגיגה ה) שאני חורבן ב"ה שאפי' מלאכי השלום בעולם העליון הכל (ישעיה לג) שלום מר יבכיון ז"ש בני היכן הם לכן בא ועשה מספד בביתו ממש לפני הקב"ה בעצמו: