פרשנות מצטטת על ירמיהו לד:ט

אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל להשרישם במשפטיו בל יעלה על רוחם כי אין בהם זולתי הישרה מה באין סוד. ובסברא זו עוד יהרסו מעט לראות בעין שכלם כי טובים היו נמוסי הדתות הקרובים אל דעת לבב אנוש ממשפטי ה' ישרים באומרם איזה שכל טוב ימצא טוב טעם ודעת על דין המשפט הקונה עבד עברי באשר פיזר נתן מלחמו וממונו ואחרי כן שש שנים יעבוד ובשביעית יצא ושהקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו שלא יעבוד בו עבודת עבד ומה שתלמיד עושה לרבו אין העבד עושה לרבו לא יוליך כליו לבי' המרחץ ולא יעבוד עבודה בזויה קצב ובורסי ולא יאכל הוא פת סולת ועבדו פת קיבר ואם יהי' לו רביעית יין לא ישתה הוא וישקה לעבדו מים רק יתנהו לו ואם יישן הוא על הכר לא יישן עבדו ע"ג קרקע שאם צר הוא יתננו לעבדו והוא יישן על הארץ ואם ימכור את בתו לאמה ייעדנה לו או לבנו לאשה כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור אין אלו משפטים רק חוקים חתומים חותם צר וההיקש ביתר משפטים מורם מאלה כיוצא באלה ע"כ להסיר מלבם דבר מר הלזה בא האלהים ויאמר ואלה המשפטים כלו' אלה אשר תראו אותם זרי' ותחשבים לחוקים הן הם המשפטים והם אשר תשים לפניהם של כל המשפטי' ראשונה כי הלא הפעם הזאת אודיעם ואראם חוב טעמם בפי ובשפתי למען יראו ויבינו וישכילו כי הן הם המשפטים הדברים הנאמרים באמת ולא זולתן כי בהם תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ומהם יראו וכן יעשו בכל השאר והיחל ואמר כי תקנה כו' לומר הנני מדבר בך לנוכח כי תקנה כי מצוה עשית כי על ידך פרע זה גניבתו כנודע מרז"ל (במכילת') כי על הנמכר בגניבתו ידבר פה משא"כ בו שגנב ואשם שע"כ אדבר בו שלא לנוכח ו' שנים יעבוד ובשביעית יצא כו'. אך דע איפה כי לא קנית כל מאומה כי הלא תקנה עבד לומר אל יעלה על רוחך שאתה קונה מי שהוא בן חורין שיחול קניינך כי לא כן הוא רק כי תקנה מי שהוא עבד אתה קונה כי אין לך בו קנין שעבוד עבודת עבד כי לי בני ישראל עבדים ובקנות א' את חבירו ידמה לשני עבדי אדון א' ובא א' משניהם ונותן מעות לעבד חבירו לקנותו לעצמו שלא קנה אותו כי שניהם עבדי איש א' המה כן הדבר הזה כעבד כאדוניו עבדיו ית' המה. וז"א כי תקנה עבד כו' כלומר כאשר תקנהו כבר הוא עבד כי אדון יש לו ואין רשות ביד עבד אדון א' למכור עצמו לאחר. והנה היה נמשך מזה בל יעבוד כלל וא"כ לחסד יתייחס הרשיהו הקב"ה את הקונה אותו ישתעבד בו אפי' שש שנים. וז"א ו' שנים יעבוד כלומר בציווי הוא שיעבוד הזמן הזה שאלמלא כן לא היה ראוי לעבוד כלום ובשביעית יצא כלומר שאינך מוציא אותו שאינו תחת ידיך שתוציאנו כ"א הוא יוצא כיוצא מעצמו וע"כ יוצא חנם. או יחזור אומרו חנם אל העבד שאין רבו נותן לו שכר עבודתו כמשנה שכר שכיר שגם זה הוא חסד. גם רמז לו כמורה באצבע לאשר מוח לו בקדקדו יבין וישכיל למה יחשיב הוא ית' את העבד בערך זה שלא יעבד בו עבודת עבד בשיעור העבודה צאתו בשביעית שיצא שהיא לרמוז טעם אל חשיבות האדם שאין לזלזל בו ולקיימו לעבד עולם והוא כי מה שברא הקב"ה אדם אחד לבד בבריאת העולם היה לרמוז כי אחד לבד כדאי לשיברא העולם בשבילו וכל אחד מוכן להשיג היות כל העולם כדאי לו אפי' זה הנמכר לזולתו כי אדם הוא וא"כ אין ראוי לזלזל בו וע"כ נצטוינו להשתעבד בו ו' שנים כנגד ו' ימים שברא הקדוש ב"ה בהם את העולם ומשלחו חפשי בשביעית לרמוז בעבד הלז ענין בריאת העולם כלו' שגם הוא בכלל האפשריים תהיה הבריאה בשבילו. וזה מאמר הנביא ירמיה בשמו יתברך אל ישראל בצוותו אותם על עבד עברי באומרו (ירמיהו ל״ד:ט׳) לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש כי הלא אומרו איש הוא מיותר. אך בזה יאמר במה שידענו כי כל איש או אנשים שבמקרא ל' חשיבות ע"כ אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו שהוא אחיהו איש כלו' חשוב ממנו ראוי ליקרא איש כי מי יודע לפניו ית' מי הקרוי איש וגדול ליהודים האדון או עבדו. כמאמר (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא כלומר שם הוא הגודל או הקוטן ליקרא גדול או קטן ולא בעה"ז כי יקרה יהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וגם יקרה יהיה שם עבד חפשי מאדוניו שהוא חפשי יותר מאדוניו שאם פירושו שיהיה חפשי מי לא ידע בכל אלה. וגם אומרו מאדוניו מיותר:

ואחר שמצאנו במשנה תורה, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו, יב) ידענו כי גם זה שהוא עבד עברי כמוהו ואין עבד כמוך ואעפ"י שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמים שזה העבד הוא ישראלי, אזכיר דברי המכחישים, י"א שעברי מבני עבר וטעם אברם העברי כן, וי"א שנקרא כן בעבור שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי, א"כ הישמעאלים והעמונים והמואבים ואדומים עברים הם, ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן, ואחרים אמרו שטעם עבר המדבר בלשון עבר, גם אלה אמרו, כי גם הכנענים יקראו עברים, כי הם מדברים בלשון העברים, על שם עבר בן שם, על הזכיר בפסוק, אבי כל בני עבר (ברא' י כא) ועבר היה עובד השם, ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו, ומואב ועמון אם הם בייחוש כן לא יקראו עברים, ג"כ ישמעאל כי הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) לא בישמעאל, גם עשו לא יקרא עברי כ"א אדום ואבי אדום וכן אמר הנביא, ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א ב) והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב, ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם, והוא קורא בשם, ג"כ יצחק, ואמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (ברא' כג ו) וליצחק נאמר, כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז) גם הכתוב אמר עליהם, ויוכח עליהם מלכים (תה' קה יד, דה"א טז כא) ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב, וזה פי' לאכל את העברים לחם (שם מג לב), וטעם מארץ העברים (שם מ טו) מהארץ שידורו שם העברים, או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה, והעד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (שם מח כא) ע"כ אמר משה אלהי העברים נקרא עלינו (למעלה ה ג) הטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב, או טעמו אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון, וי"א כי עברי שישוב לדת העברים וזה לא יתכן שיקרא עברי מי שאינו מהיחש ואלה למה לא קראו, לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש (ירמי' לד ט) ואין יהודי מי שאינו ממשפחת יהודה, ואל יטעון טוען באיש ימיני כי נקרא ע"ש המלכות ואין פי' מתיהדים שיתיחשו אל יהודה ואם זה העבד העברי איננו ישראלי למה יעבד שש שנים לבדם, והישראלי עד שנת היובל והפרשה הסמוכה לזאת, וכי ימכור איש את בתו לאמה, אם היא ישראלית ואלה השבושים ארעו לאלה בעבור האשה וילדיה (פ' ד) גם מלת ועבדו לעולם (פ' ו) ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור (פ' לב) והם אמרו, כי הוא העבר העברי הנזכר וחכמינו הוציאו לאור כל אלה:

כי תקנה. אומר לך כלל לפני שאחל לפרש, כי כל משפט או מצוה כל אחד עומד בפני עצמו ואם יכולנו למצוא טעם למה דבק זה המשפט אל זה, או זאת המצוה אל זאת, נדבק בכל יכולתנו ואם לא יכולנו נחשוב כי החסרון בא מחוסר דעתינו, ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד וקדמונינו אמרו כי עבד עברי הוא ישראל וככה וכי ימכור איש את בתו לאמה (פ' ז) רק וכי יכה איש את שן עבדו (למטה פ' כו) הוא כנעני וככה וכי יכה איש את עבדו (שם פ' כ), וככה אם עבד יגח השור (שם פ' לב), והנה אמרו, כי ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) הוא ישראל, והחולקים עליהם אמרו כי עבד עברי אינו ישראל רק הוא ממשפחת אברהם וככה הבת, וכל העבדים הנזכרים אחר כן דרך אחד לכל, וראייתם דבר האשה וילדיה, כי אמרו כי המשפחה תלויה באב ועוד, ועבדו לעולם (פ' ו) כי הם אומרים כל ימיו, והיה עליהם קשה שיהיה ישראל נרצע ועתה נחפש המלות כמשמעם, אם עבד עברי אינו ישראל, למה אמר הכתוב, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו יב) והלא ידענו כי משמע לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז) ישראל וככה בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א טז), ורבים ככה, והנה אין ספק כי פי' אברם העברי שהוא מבני עבר עליו כתיב אבי כל בני עבר (ברא' י כא) הפך וחם הוא אבי כנען (שם ט יח) או נקרא עברי בעבור שבא מעבר הנהר אעפ"י שהיה ראוי להיות עברי נהרי, ונחשוב כי הכתוב תפש דרך קצרה, בעבור שמצאנו ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) והנה גם נקראו העברים שהם ישראל, כי ראינו שאמר משה לפרעה כה אמר ה' אלהי ישראל (למעלה ה, א) וכאשר שאל פרעה מי הוא זה השם אז השיבו ה' אלהי העברים (שם פ' ג), והנה אלהי העברים כמו אלהי ישראל והנה אם ישראל נקראו עברים בעבור שהם מיוחסים אל עבר ישתתפו עמנו בני ישמעאל ובני קטורה ובני עשו ואנחנו לא מצאנו קורא אחיך רק אדום לבדו שהיה בבטן אחד עם יעקב, גם לא תמצא בכתוב שיזכיר עשו שהוא אחינו במצות רק בדבר השליחות וכמוהו, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא (דבר' כג ח) אחר שהזכיר אדומי, וככה על רדפו בחרב אחיו (עמוס א יא), הנה בכל המקרא לא מצאנו מלת עברי כי אם על בני יעקב, וכתוב, ושם אתנו נער עברי (ברא' מא יב), לאכול את העברים לחם (שם מג לב), מכה איש עברי (למעלה ב יא), שני אנשים עברים נצים (שם שם), ויונה אמר עברי אנכי (יונה א ט), כי הם שאלוהו, אי מזה עם אתה (שם שם ח) ואם המלה היתה כוללת עמים רבים, עוד לא השיב מאי זה עם הוא, וכתוב, פן תעבדון לעברים (ש"א ד ט) והעברים היו לפלשתים (שם יד כא), ובירמיה כתוב, לשלח איש את עבדו וגו' העברי והעבריה (ירמיה לד ט), ובסוף פירש, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש (שם) וידוע כי אדומי לא יקרא יהודי, והחולקים אמרו, והנה כתוב, ורבים מעמי הארץ מתיהדים (אסתר ח יז) ואינם מישראל, וזה עורון, כי לפי דעתם אם פי' שהיו מתיחסים אל יהודה או ששבו לתורת יהודה, היה ראוי להיותו לבלתי עבד בם במתיהד אחיהו ועל דרך זה היה ראוי להיות עברי מתעבר, והאומר זה, מתעבר על ריב לא לו (משלי כו, יז) והנה התברר כי דברי קדמונינו נכונים, כי עליהם נסמוך בכל המצות כאשר קבלום מאבותיהם ועוד איך יעלה על לב אדם כי הישמעאלי והאדומי יעבוד שש שנים, והישראלי עד שנת היובל: