תִּֽפְלַצְתְּךָ֞ הִשִּׁ֤יא אֹתָךְ֙ זְד֣וֹן לִבֶּ֔ךָ שֹֽׁכְנִי֙ בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֔לַע תֹּפְשִׂ֖י מְר֣וֹם גִּבְעָ֑ה כִּֽי־תַגְבִּ֤יהַ כַּנֶּ֙שֶׁר֙ קִנֶּ֔ךָ מִשָּׁ֥ם אֽוֹרִידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃
רשב"ם
עזי וזמרת יה - עוז וזמרת שבח ישראל יה והוא היה לי לישועה. עזי חטף קמץ ויו"ד יתירה כמו: רבתי בגוים. היושבי בשמים. שכני בחגוי סלע. אבל עֻזִּי אליך אשמורה. פירוש עוזי שלי.
מנחת שי
תגביה כנשר. הכ"ף דגושה מדין מפיק כמ"ש ביחזקאל ז' ובכללי בג"ד כפ"ת דסמוך ליהו"א וכן חברו שבירמיה מ"ט:
פת לחם
אשר תשיאך ותסיתך ראיתי להאריך קצת בביאור שת המנות האלה הנה כח היצר המביא לב האדם לידי חטא יחלק לשתי בחינות בחינה אחת שבהיות לב האדם שפל ונרפה מעשות הפועל הרע ההוא אם מיראת ה' או מיראת זולתו והיצר בא בערמתו ומסיר מלבו היראה באמתלאותיו בבחינה זו נקרא משיא לב האדם לשון התנשאות והרמה שהוא מרים ומקים מזימותיו משפלותם ואין קפידא מה שבזה השי"ן ימני ובזה שמאלי כי כאלה רבות במלות הנגזרות כידוע למדקדקים ונאמר אל ישיא אתכם חזקיה לאמר חל ה' אלהינו בטחנו כו' לפי שהיו ישראל חתים ונסוגים אחור ולבם שפל ונרפה ממגור מלך אשור אמר הרשע ההוא אולי ינשא חזקיהו לבכם בבטחון אלהיכם וכן תפלצתך השיא אותך (ירמיהו מ״ט:ט״ז) זדון לבך השיאך (עובדיה). ובחינה ב' שהוא מחזק תאותו ומחמם לבו בציור ערבות הפועל ההוא ובזה נקרא מסית והנה בחוה נאמר הנחש השיאני לפי שלא באה שם בדברי הנחש זולת התקוממות הלב משפלותו מיראת גזירת הבורא כאמרו לא מות תמותון כו' וההיפך בבורא ית' נאמר ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב׳:ג׳) שלא תפול בו ית' לשון השאה אף בהשאלה כי ממי יירא ויפחד ח"ו אולם תצדק בו לשון הסתה בהשאלה בצד מה כאלו כביכול השטן הסב רצונו לדבר זה ואתה הקורא פקח עיניך וראה יש אתנו לכוון סיום דבריו לכוונה זו שסיים ואמר במה שמקציף ה' אלהים בוראך בו ובודאי לא לחנם הזכיר בכאן שני שמות אלו ובאמת הם מכוונים לשתי בחינות אלי כי בבחינה ראשונה שמסיר יראת ה' מלבו מקציף גם במדת הרחמים אולם במה שלבו פונה לתאוות מותרות יש מקום לרחם עליו ולומר מסובך בחומר הוא ונוטה אל החומריות ואינו מקציף רק במדת הדין: