פרשנות מצטטת על ישעיהו א:ח

הכא במאי עסקינן דעביד כי ערסלא - שהיתה פרוצה מד' רוחות וערסלא מטה דתרגום כמלונה במקשה כערסלא (ישעיהו א׳:ח׳) והם חבלין המתוחין מאילן לאילן כסדר המטה והשומר שוכב עליה בלילה ויושב בצלו ביום ורש"י גרס כי ארזילא משופע דלית לה פה ולא אמרי' פי תקרה יורד וסותם:

עד שתכלה הליחה. היינו כל זמן שבני אדם חורשין ליטע במקשאות ובמדלעות שלהן. ופי' הרמב"ם ז"ל מקשאות מקום זריעת הקשואין ומדלעות מקום זריעת הדלועין ע"כ ופשוט הוא שהוא מלשון כמלונה במקשה (ישעיהו א׳:ח׳). ובירוש' מפרש דלאו דוקא דאית לי' מקשאות ומדלעות אלא אפילו לית לי' כיון דמאן דאית לי' עתיד ליטע שרי שהרואה אומר חורש כדי ליטע ומפרש תו דת"ק דר"ש היינו ר"מ דפריך מאן תנא ליחה ר"מ הוא דסתם מתני' ר"מ ור"מ דאמר עד שתכלה הליחה כב"ש. דמשמע דתכלה הליחה היינו מעט אחר הפסח והיינו כב"ש דכי היכי דבאילן נקטי ב"ש כל זמן שהוא יפה לפרי וב"ה נקטי רגל ה"נ ר"ש נקיט רגל דפסח ור"מ נקיט כלתה ליחה. והאי דוחק גדול הוא דאכפל תנא לאשמועי' דעתייהו דב"ש דסתם לן דעתי' דר"מ ושנאה בלשון חכמים. ותו אמאי נקט ר"ש שדה האילן דהא לא פליגי ביה הכא. ומסיק אלא היינו דאשמועי' תנא דמתני' דתנא דלעיל פ"ק דתנא פלוגתא דב"ש וב"ה גבי אילן היינו ר"מ וה"ק ר"מ בההיא ב"ה מחמרי דעד עצרת ותו לא אבל גבי לבן כולהו מודי אהדדי דבתר ליחה אזלי' ולאו בתר רגל וכלתה ליחה היינו בתר פסח מעט. ור"ש סבר דמעולם לא הוזכר מחלוקת בין בזו ובין בזו והכא בפסח תליא מילתא והתם בעצרת תליא מילתא ולא נחלקו ב"ש וב"ה בחרישת תוספת שביעית לא באילן ולא בלבן והיינו דנקיט ר"ש בלישני' ובאילן דעד עצרת הוא משום דפליג אדר"מ בין אלבן בין אאילן:

23. המוכר את השדה, לא מכר את הגת ולא את השמירה. בד נסתרסו האותיות (לא כר מאת, וצ"ל: לא מכר את, כמו שהוא בכי"ע). ובמשנתנו פ"ד מ"ח: המוכר את השדה מכר וכו' ואת הקנים שבכרם³⁷ופירש הרשב"ם שהמוכר את השדה הרי מכר את האילנות שבה. וגם גפנים בכלל, כפי שיוצא מסוגיית הבבלי ס"ט ב', עיין ברשב"ם ס"ח ב' (במשנה, ד"ה את הקנים). וכן פירשו כל הקדמונים. וכן במאירי שם, עמ' 346: "המוכר את השדה, כלומר, שדה לבן, או שדה כרם". וכוונתו שמכר שדה בין שאין בה אילנות, בין שיש בה אילנות, ואין הוא חולק על פירושי כל הראשונים, מבלי להזכיר אותם כלל. שהם לצרכו וכו' ואת השומרה שאינה עשויה בטיט³⁸בכמה נוסחאות הגירסא להפך: ברישא: העשויה בטיט, ובסיפא: שאינה עשויה בטיט, עיין דק"ס, עמ' 209, הערה צ', עיין בראשונים ס"ט א'. ולעניינינו אין הדברים חשובים, והתוספתא חולקת על המשנה, ואינה מבדילה בין שומירה העשוייה בטיט לשאינה עשוייה בטיט, ושתיהן אינן מכורות. ואפשר שצורות השומירות לא היו שוות בכל מקום. ומתוך התרגום בישעיה א', ח' שמתרגם (כסוכה בכרם, כמלונה במקשה) כמטללתא בכרמא וכו' כערסל מבתותא (תרגם "מלונה" מבתותא, מלשון לינה) אפשר רק ללמוד שהמלונה במקשה, היה מקום מושב ושכיבה לשומר. וכן היתה גם השומירה במקום ידוע ובזמן ידוע, כמו שיוצא ממס' שמחות פי"א הוצ' היגר, עמ' 192, שפירשו אודייני, מטלתא דכרמא, עיין מ"ש על כ"ז בתס"ר ח"ג, עמ' 61. וכדי שהשומר יוכל לראות מכל הצדדין לא היו שם מחיצות, אלא סכך למעלה (על יתידות) מפני החמה ומפני הגשמים, והיתה השומירה במקום גבוה. ולפיכך אמרו (כלאים פ"ה מ"ג): שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבע זורעין בתוכה, כלומר אעפ"י שאין לה מחיצות, ובזה היא שונה מן הבית שנשנה בסוף מ"ד שם, עיי"ש במפרשים. ועיין במשנת עירובין פ"ב מ"ה. ואפשר שבמקומו של התנא שלנו היתה השומירה כמין בית דירה, ולפיכך אינה מכורה מכל מקום. וכו' ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט וכו', ולא את הגת.

ונצורת לב. כמו עיר נצורה (ישעיה א) המוקפת כרכום וכן לבה של זו מזקפת זימה אולת: