פרשנות מצטטת על ישעיהו כב:יב

בכו תבכה. דבר אחר בכו תבכה – בוכה ומבכה אחרים עמה^לד*)דריש תִבכּה כמו תְבַכֶּה., מבכה הקב"ה עמה דכתיב (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, מבכה מלאכי השרת עמה, דכתיב (שם ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה, מבכה שמים וארץ עמה דכתיב (יואל ב׳:א׳) שמש וירח קדרו^לה)ולמעלה כתיב כי בא יום ה', ועי' מש"כ בסמוך אות מ"ב. מבכה הרים וגבעות עמה דכתיב (ירמיהו ד׳:כ״ד) ראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו^לו)וסמוך לזה כתיב שבר על שבר נקרא כי שודדה כל הארץ, ומוסב על זמן החורבן, וע' מש"כ בסמוך אות מ"ב. מבכה שבעים אומות עמה, דאמר ר׳ פנחס, אותם שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג, כנגד שבעים אומות הם כדי שלא יחרב העולם מהם^לז)ר"ל שיהיה להם תקומה בעולם, ועכשיו שחרב בית המקדש אין קרבנות, הם דואגים לקיומם., מבכה כנסת ישראל עמה שנאמר (פ׳ שלח) ותשא כל העדה את קולם ויבכו, ומהו ותשא – כמש"נ כי תשה ברעך, חובא בישא הלוו ישראל לדורות בבכיתם זאת^לח)נסמך על הדרשה בסמוך שאמר הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם [בעת שהוציאו המרגלים דבה על הארץ] וזה היה בליל תשעה באב [כמבואר לפנינו בתו"ת פ' שלח] ואני אקבע לכם בכיה לדורות, וזהו שאמר חובא בישא הלוו ישראל אז בהבכיה ההיא לדורות. [שם].

עת לבכות וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לבכות – דכתיב בכה תבכה בלילה, ועת לשחוק דכתיב (תהלים קט"ו) אז ימלא שחוק פינו, עת ספוד – דכתיב (ישעיה כ"ב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד ^יזבעת שהיה נכון האויב לעלות על ירושלים התרה הקב"ה ע"י הנביאים על זה שישובו מדרכם הרעה ע"י בכי ומספד ותגורת שק. , ועת רקוד – דכתיב (זכריה ח׳) ורחובות העיר ימלאו וגו' ^יחעיין משכ"ל אות י' וצרף לכאן. .
(שם)

עת ספוד דכתיב (ישעיה כב) ויקרא ה' אלהים ביום ההוא לבכי ולמספד. ועת רקוד. דכתיב (זכריה ח') ורחובות העיר ימלא: