פרשנות מצטטת על ישעיהו נב:ח

אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳. יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת בֵּין הַמְפָרְשִׁים, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרַק ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמַעֲנוּם, וּרְאָיָתָם מִמַּה שֶּׁשְּׁתֵּי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ וּשְׁאָר הַדִּבְּרוֹת בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ (שמות כ יט) ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״, זֶהוּ לְאַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וּלְפִי זֶה הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר לָמָּה נֶאֶמְרוּ דַּוְקָא שְׁנֵי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ בִּלְשׁוֹן מְדַבֵּר בַּעֲדוֹ. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ אֵימָא מִלְּתָא דְּשַׁוְיָא לְתַרְוַיְהוּ, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁאַחַר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּמַכִּירוֹ וְיוֹדְעוֹ, מֵאָז הוּא מְקַבְּלוֹ לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּתוֹ, רָאוּי לְקַבֵּל מִצְוֹתָיו, הֵן מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, הֵן מַה שֶּׁיְּצַוֶּה לוֹ בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁפְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה בִּשְׁעַת הַצִּוּוּי. אֲבָל אִם עֲדַיִן פְּנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם וְהוּא מְסֻפָּק בְּקַבָּלָתוֹ, אֵיךְ יִשְׁמַע לִשְׁלוּחוֹ, כִּי אִם אֵין מְשַׁלֵּחַ אֵין שָׁלִיחַ. כָּךְ הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַבֵּר תְּחִלָּה בְּנוֹכֵחַ ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, לְהַכְנִיס בִּבְרִית קַבָּלַת אֱלֹהוּתוֹ, כִּי ״עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ״ (ישעיהו נב ח) אֶת ה׳ קְדוֹשָׁיו. וְאַחַר קַבָּלַת אֱלֹהוּתוֹ רָאוּי לִשְׁמוֹעַ גַּם אֶל שְׁלוּחוֹ אֲשֶׁר יָבֹא בִּשְׁמוֹ. וְאָכֵן לְפִי שֶׁאָמַר ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בְּרָאתִיךָ״ וַ״אֲשֶׁר בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ מִן הַטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ, יָצָא מִזֶּה מִשְׁפָּט מְעֻקָּל לַטּוֹעִים לֵאמֹר: אִם תֹּאמַר לָנוּ שֶׁכֵּן הוּא שֶׁזֶּה ה׳ אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁמָּא יֵשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ וַאֲשֶׁר בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמַאי חֲזֵית לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁמָּא יֵשׁ אֱלֹהִים אַחֵר אֲשֶׁר בְּרָאָנוּ וּבְקוֹלוֹ אֶשְׁמָע. עַל כֵּן אָמַר מִיָּד ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי״, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין זוּלָתוֹ שׁוּם אֱלוֹהַּ. וְאִם כֵּן אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לִשְׁמוֹעַ לְשׁוּם שָׁלִיחַ כִּי אִם לָזֶה הַשָּׁלוּחַ מֵאִתִּי.

שמן תורק שמך. נמשלו ישראל לשמן, מה שמן אין משתבח אלא ע"י כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע"י יסורין ^מדכמש"כ בר"פ תצוה שמן זית זך כתית, ואמרו במנחות פ"ו ב' אין כתית אלא כתוש, ר"ל זה היוצא מן הכתוש, וע' לפנינו בתו"ת ר"פ תצוה. ומכוונת אגדה זו למ"ש במנחות נ"ג ב', למה נמשלו ישראל לזית [כמש"נ בירמיה זית רענן וגו'] מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה כך יישראל אין חוזרין למוטב אלא ע"י יסורין. ואמנם הלשון משתבח נראה יותר, יען דמטבע השמן דכל כמה שהוא נכתש יותר הוא משובח יותר כמבואר לפנינו בתו"ת שם. וע"ע לפנינו לקמן בפסוק ט"ז בדרשה הנך יפה דודי אף נעים. ומה שמן אין מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבין באוה"ע, שנאמר (פ' ואתחנן) ולא תתחתן בם, ומה שמן מביא אורה לעולם כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיהו ס׳:ג׳) והלכו גוים לאורך, ומה שמן עליון על כל המשקין כך ישראל עליונים על כל האומות, שנאמר (פ' תבא) ונתנך ה' אלהיך עליון, ומה שמן אין לו בת קול ^מהר"ל קול הברה, כששופכין אותו לתוך כלי אינו משמיע קול כשאר משקין. כך ישראל אין להם בת קול בעוה"ז ^מור"ל הם שפלים ואין שמם גדול בין העמים, ויש גירסא מוסיפה כאן שנאמר (ישעיהו כ״ט:ד׳) ושפלת מארץ תדברי. , אבל לעוה"ב כתיב (ישעיהו נ״ב:ח׳) קול צופיך נשאו קול ^מזוכן נאמר לעת העתידה (ישעיהו מ׳:ט׳) הרימי בכח קולך, ויש כיוצא בזה כמה פסוקים, ולפנינו הגירסא במ"ר משובשת וקטועה, והעתקנו כפי ברור הגירסות. .
(שם)

דוד מקבל בזה העולם קן אורות מן ש"ע נהורין בסוד גם צפור מצאה בית שהיא אימא עילאה יש לה ש"ע נהורין דאריך ודרו"ר הוא "דוד "רגל"רביעי (תהלים פד) קן לה עשה ק"ן מזמורים למעבד קן לשכינה ולכן ק' של קן גדולה כי הוא בנה יסוד ההיכל שהוא מאה אמה לתקן קומה של אד"הר והוא ושמואל ב כג) הגבר הוקם על סוד קומה שהי' מתים ק' נפשות בכל יום עד שתיקן מאה ברכות ולע"ל יקבל ג"כ ר"ך נהורין הנשארין שהוא סוד כסא דדוד רכ"א לוגין הוון ז"ש (תהלים כג) כוסי רוי"ה מתי יהיה זה תערוך לפני שלחן לע"ל ומפרש האר"י שעז"א דוד (שם קיו) כוס ישועות אשא ובשם ד' שהוא בגי' ש"ע נהורין עם ד' אתוון דשמא קדישא כי מן שם של י"ה סוד שכינה שכן י"ה ר"ל מן י"ה באים ש"ע נהורין בגימ' שכ"ן ונחלקין לתרין (מן) אל י' שלשם ר"ך ואל ה' של שם יורדין ק"ן ודוד תיקן קין במה שעשה קן מזמורים וסיים ספרו בי' הלולים הרי קין כמו שתיקן הוא (בראשי' לח) בכור יהודא שהיה ער לתקן עקב בקדושה שיהי' ראש ונעשה הוא רע בעיני ד' ראש עקב ר"ל שהיפך ועשה מן ראש עקב ונכנסה עקב קדושה בתוך הקליפה והגביר ה' הויות של גבורה וה' הויות של חסדים שסודם עיני השם ז"ש רע בעיני ד' לכן נכנס לתוך מות ולע"ל (שיר ה) עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב ז"ש (ישעי' נב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון וכה"א בשעת חורבן (איכה א) עיני עיני ירדה מים ז"ש דוד (תהלים נא) והרע בעיניך עשיתי שהוא הוצרך לתקן בכור יהודא ר"ע שקלקל בעיניך כי כל עין הוא ק"ל ויעקב היה בן ק"ל כשבא לפני פרעה לתקן ה' גבורות בסוד והקל נשמע בית פרעה: