פרשנות מצטטת על ישעיהו נד:ב

ויהי מקץ כשיבא קץ הימין אזי יהיה שנתיים ימים ר"ל עד תום שנה תמימה יהיה ימים גאולתו והוא ע"ד (תהלים צ) שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ר"ל או רעה שראינו שנות שמחנו כימות לע"ל לתרץ קושי' הלא אנחנו בגלות זמן רב ואם יבא משיח ואין לנו לסוף שית אלפי עלמא רק זמן קצר אבל יקיום (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך כמו שיתפשט המקום כן יתארך הגלגל ויהי' יום א' כמו שנה ז"ש (שם סג) כי יום נקם בלבי שנת גאולי באה ר"ל יום א' יהיה שנה וכה"א (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים שנתן הקב"ה למרגלים (במדבר יד) יום לשנה כן אראנו נפלאות לע"ל שיהיה מיום א' שנה לכן אמר בכאן ויהי מקץ ולא אמר מסוף כי לשון קץ סוף הוא אבל רמז על לעיל. שבע פרות הטובות מסטרא דטוב שבע הרעות מסטרא דרע ובאו הרעים ולא נודע כי באו אל קרבנה ונתוספו נצוצות טהורות מן הקדושה והורידו לקליפה עד שבא יוסף והוציא (ירמיה טו) יקר מזולל וליקט כל הכסף ע"ס ניצוצות טהורות והעביר העם לערים וצוה למול המצרים ונגלה יוסף לפרעה שכל האוכל ירקב כי צריך להיות שפע אלקי צדיק בנימין אלהי ולא מז' כוכבי לכת כי יש הנהגה למעלה מן הטבע ז"ש ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם שע"י יבא השפע והמזון ולא ירקב.

ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו. על ג' גלגולין. אם בחקותי על חק שמיטה מדבר כי קודם חורבן הבית היה נח"ל נובע אח"כ נהפך והיו באות נ"שמות ח"דשות ל"עולם אבל לאחר חורבן נתייבש אין לנו רק ס"פיחים מפני שרבו הגבורות ונתקיים קרא כי ביצחק יקרא לך ז"רע שכן עולה שוה במספר וזה מדה כנגד מדה הם לא שמרו השמיטה ואכלו חדש ע"כ נגזר עליהם לאכול ספיחים לכן נקרא יצחק (ישעיה סג) כי אתה אבינו והכוונה ממה שנזרע בשעת המקדש ע"י נקיבה עליונה הנה עתה נתהפכת עליונה למטה לזכר ז"ס והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים כי למעלה אינה נקראת מלכות אלקים רק בש"וא וד' שלה למטה והיא נשמה לבריאה יצירה עשייה ולזו הד' צריך להאריך באחד שתעלה הד' למקומה הראשון אימא אוזיפת לברתא הו' נכנס בד' ונעשית ה' משם נקראת שם אלקים ז"ש והייתי לכם לאלקים ז"ס ונתתי שלום בארץ שיסוד אמא יורד למטה ונעשה בחינת זכר ואז ושכבתם ואין מחריד כי זה סוד זווג לילה השכיבנו לשלום כמו שהאריך האר"י ז"ל הן הן סוד תשלומי ד' וה' מפני שנשתרש בחטא (איכה א) גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה כמ"ש קול בוכים שהם ב' בחינות שלה ד' היא בחינת עוני ה' הוא בחינת רוב עבודה ובסוד יהודה נרמזו שניהם ואולך אתכם קוממיות שלע"ל כמו שקומת אד"הר יחזיר לאיתנה כן קומת ירושלים כמ"ש (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך כי עתה נקראת ארץ צבי ולע"ל יתארכו ובזה יתורץ קושיא א' (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו הלא אנו בגלות כפלים כי עתה שאנו בשנת שפ"ג לאלף הששי הלא אין לנו רק תרי"ז שנה לסוף אלף הששי וא"כ איך יתקיים בנו שמחינו כימות עניתנו אלא שלע"ל יתארך העולם והגלגל ויום א' יהיה כמו שנה ז"ש כימות עניתנו שנות ראינו רעה כי משנה שלימה יהיה לעתיד יום אחד וזה מבואר בפ' בהר כי ימכור בית מושב זו המקדש אוה למושב לו עד מלאת שנה תמימה ימים תהיה גאולתו כי בגאולה אחרונה יהי' מן שנה תמימה יום א' או ב' גאולת ימים תהיה גאולתו אם זכו הרי אחישנה לא זכו ואם לא יגאל וקם הבית אשר לו חומה לצמיתות חד חרוב:

ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. מעשה נס היה, וזה אחד מן המקומות שהחזיק המועט את המרובה. כיוצא בו (במדבר כ׳:י׳) ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע. וכן אמרו במדרש ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד, אמר לפניו משה, רבונו של עולם ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים היאך אני יכול להעמידן פתח אהל מועד, אמר לו הקב"ה על זה אתה תמה, והלא השמים כדוק עין היו, ואני מתחתים מסוף עולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת. וכן בהר סיני נגלה הקב"ה על הר סיני בעשרים ושנים אלף מרכבות של מלאכי השרת, שנאמר (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ועל כל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל, והיאך היה ההר מחזיק כולם, אלא מעשה נסים היה שהיה הקב"ה אומר להר הרחב וקבל בני אמונים. וכיון שעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי הארון, שנאמר (יהושע ג׳:ט׳) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דברי ה' אלהיכם. וכן לעתיד כל אותן אוכלסין שיצאו מאדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדים, והן עתידין לומר (ישעיהו מ״ט:כ׳) צר לי המקום גשה לי ואשבה, אלא אני מרחיב את ירושלים, שנאמר (שם נד) הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך, וכתיב (יחזקאל מ״א:ז׳) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, עד כאן במדרש.