לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃
אבן עזרא
יגוש. ילחץ כמו וכל עצביכם תנגושו והנה נראה הנו״ן בפעלי העתיד מבעלי הנו״ן:
משנת ארץ ישראל
אין לנו עדויות כיצד חגגו למעשה את יום הכיפורים במקרא. רמז יחיד לחג יש בישעיהו: "הן ביום צמכם תמצאו חפץ" (ישעיהו נח ג). ברם, הפרק שם אמנם מסתיים באזכור השבת, אך כולו דן בצום לשם אבל. הנביא מתלונן שהצום של בני ישראל אינו כהלכה: "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה' " (שם ה). אין די בסממני האבל, אלא יש צורך ב"פתח חרצבות רשע" (שם ו). אם כן, אין זה יום הכיפורים אלא יום צום לצרה או לאבל.