פרשנות מצטטת על ישעיהו סב:ה

מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא כדכתיב (דברים כה) עיף ויגע ומתרגמין משלהי ולאי ומאי משמע דבית הבעל לישנא דמיתיבותא הוא כדכתיב (ישעיהו ס״ב:ה׳) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומתרגמינן כמה דמיתותב עולם עם בתולתא כן יתותבון בגויך בנייכי.

בעל ביאה שכב יש הפרש ביניהם להמעיין בתשבי והוא דבלשון המקרא כל בעילה דרך אישות [לא זנות וכן ביאה בקרא כמו יבמה יבוא עליה כו׳ ואמנם בעילה משמע כל בעילות דרך אישות וביאה לא יקרא כי אם פעם ראשונה שבא עליה דרך אישות לא בעילה שנייה. ובלשון רז״ל בעילה [וגם ביאה] אף בזנות קורין בעילה ומלת ביאה לא תתרבה לומר ביאות יע״ש והנה כריתות ט׳ בש״ת ביאות הרבה בזנות ועבירה הא ביאה באישות י״ל אף ברז״ל אין קורין רק לביאה ראשונה ויבמות כ׳ ב׳ גזירה ביאה א׳ אטו ביאה שנייה התם נמי שנייה בעבירה עכ״פ הוה אף ע״ג דכרת לית מ״מ ח״ל הוה וע״ש ובריש קידושין ובביאה נקיט לשון כבוד עיין תשבי במלת ביאה א״נ י״ל כי הבעילה לישנא דקרא י״ל אף ביאה אחר ביאה ואינו כן כי ביאה אחר ביאה י״ל שגומר ודומיא דכסף ושטר תנן דאירוסין לכן נקיט ביאה ראשונה לחוד. ומלת שכב אף נקרא על זנות ידבר שכב אחד העם ובאונס ושכב עמה וכן כולם: ובמלאכי ב׳ ובעל בת אל נכר הביאו התשבי שם והיינו שהוכיחן דמתחתן עמהם שזה איסור תורם ועיין אה״ע כו׳ ובר״מ ז״ל פי״ב מהא״ב אף דכרת בחיתון כתיב ה״ה בזנות בפני עשרה מישראל כרת מד״ק וק״ו הוא אף דאין עונשין כרת זה גילוי מילתא ועיין ב״ש ומ״מ שם וישעיה ס״ב כי יבעל בחור בתולה נמי דרך אישות וערמ״א ז״ל שם דרך דרש יע״ש. גיגית בערוך כלי שעושין בו שכר שעורים או סלים העשוים חורין חורין ובתשבי יע״ש ורמז נראה כפה הר כגיגית תורה שבכתב רצו לקבלן ותורה שבעל פה לא רצו ותורה שבכתב נקרא אוכל ושבע״פ משקה ערמ״א על התורה בפ׳ מן ושאר דוכתי כמו גיגית מליאה יין כלי ובשוליו נקבים נקבים מושך היין דרך שם וכן שכר ועיין מטה משה הביאותיו בהקדמה בחלק ראשון היין כשימשך יוכר סודו ובספר החינוך סוף ספר ויקרא ימצא פירות טובים למאכל ויש בו סגולות רפואות היודעים כו׳ ולא יודעים יאכלו מפני מתיקתו יע״ש והבן זה. וא״ש שלא כפה לעכו״ם כי לא רצו אפילו שבכתב לא תרצח כו׳ משא״כ ישראל שני שדיך כו׳. דבר דבור מלה סיבה עיין תשבי דבר כל מה שהוא נקרא דבר. דיבור היוצא מפה בחיתוך האותיות נקרא דיבור [אמירה בלב ג״כ ורכה ודבור קשה ובפה] מלה ג״כ בפה ואפשר ג״כ בכתב ותיבה רק בכתב עי׳ תשבי מזה דבור זכר ובריבוי דברים וי׳ הדברות ע״פ אבות משפחות ותשבי שם ובמלת מסר הדיוטת תינוקת הבכורת כי כן דרכם ז״ל יע״ש ורמז עשרת הדברות בכתב כדמות נקבה ותורה שבע״פ משפיע בהם טוב טעם ודעת עיין באות גימל הגדה או אגדה עיין תשבי ושניהם חסירי פ״א נון אלא שזה ענין משיכה וארמית וימשכו ונגידו [ובלה״ק נגידים אדבר קצת מזה והגדה דבור]:

חיים כלכם היום. מהו היום, אלא אפילו בשעה שכל העולם מתים אתם חיים, מאי משמע, מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים, מכאן לתחיית המתים מן התורה ^דדייק ע"ד רמז יתור לשון היום, דפשיטא הוא שהיום חיים אתם כולכם, ודריש חיים כולכם [לעוה"ב] כהיום, ומצינו הרבה תיבות שחסר בהם כ"ף הדמיון כמו שדרשו במגילה ט"ז ב' עה"פ כי פי המדבר אליכם כי כפי המדבר [עיי"ש לפנינו], ובנדרים ז' ב' עניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, ופירש"י כי מתו – כי כמו מתו, וכ"נ לפרש הפסוקים כי מי נח זאת לי (ישעיהו נ״ד:ט׳) במקום כי כמי נח, כי גבהו שמים מארץ (שם נ"ה) במקום כי כמו גבהו, כי יבעל בחור (שם ס"ב) במקום כי כמו יבעל, ועוד הרבה, ובב"ר פ' כ"ו דרשו כי האדם עץ השדה כמו כי כהאדם כך עץ השדה, יעו"ש, ואף הכא דריש חיים כולכם כהיום, וכמש"כ. .
(סנהדרין צ' ב')

בעל - קרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים כדאמרי' במשקין בית השלחין (מ"ק ד' ב.) בעל לישנא דמייתבותא כמו כי יבעל בחור בתולה (ישעיהו סב) ומתרגמינן ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא והאי דפליג להו במתני' בד' בבי ותני לולב באפי נפשיה והדס באפי נפשיה וכן ערבה וכן אתרוג ולא עירב ותני להו משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס וצפצפה לא שייכא אלא בערבה וערלה ותרומה לא שייכא אלא באתרוג הלכך איצטריכו ארבע בבי: