לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃
רי"ף
חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין אמרי דבי ר' ינאי חולה אומר אני צריך ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל (משלי י״ד:י׳) לב יודע מרת נפשו:
שד"ל
ועתה התערב נא, כל המפרשים ורוז' פירשו ל' המראה (רשי בל' צרפת) בלעז, ותלו עצמם על לשון ערבון ועורב ערבה, אך התערב בהתפעל הוא תמיד ענין עירוב וחבור, כמו ויתערבו בגוים (תהלים ק''ו ל"ה), ועם שונים אל תתערב (משלי כ''ד כ"א), ולפותה שפתיו לא תתערב (שם כ' י''ט), ובשמחתו לא יתערב זר (שם י''ד י'), ואף אם היה לשון התערב מורה המראה, נ''ל שלא הי"לל התערב אתה עם אדוני, אבל היה ראוי שיאמר הנה אדוני מתערב עמך שאם אתן לך אלפים סוסים לא תוכל לתת לך רוכבים עליהם; והנכון שאינו זז מענין עירוב וחבור, והכוונה עשה נא שותפות עם אדוני, ואני מצדי אתן לך אלפים סוסים, ואתה מצדך תתן (אם תוכל) אלפם אנשים המלומדים לרכוב עליהם במלחמה וכל זה דרך לעג מפני שלא היו ישראל מלומדים להלחם בהיותם רוכבים.