פרשנות מצטטת על משלי כ:א

למשוך ביין את בשרי. ולבי נוהג בחכמה וזה לא יתכן למשוך ביין ולנהוג בחכמה שהם שני הפכים כמ"ש במ"ר פרשה יו"ד סימן ב' באריכות וכמ"ש משלי ל"א ולרוזנים אי שכר וכמ"ש משלי ריש כ' לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם ע"כ דורש ומכריע ע"פ ג"ש כמ"ש משלי ט' ה' לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי שאמרה כן החכמה שכתוב בריש הענין:

למשוך ביין וגו'. למשוך ביין – ביינה של תורה, ולבי נוהג בחכמה – בחכמתה של תורה ^כאבל אי אפשר לפרש למשוך ביין את בשרי כפשוטו להרבות בשתיית יין, יען דכיון דסיים ולבי נוהג בחכמה וזה אי אפשר במרבה בשתיית יין כמש"כ במשלי כ' לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ולכן דריש יין כנוי לתורה וכמש"כ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שאמרה כן החכמה שכתוב בריש הענין (משלי ט׳:ה׳), וכן דרשו כי טובים דודיך מיין – מיינה של תורה. , ולאחוז בסכלות – בסכלתנותא [בתבונה] ^כאתרגום של תבונה – סכלנותא, וכן (קהלת י׳:א׳) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, כלומר תבונה מעט, והוכרח כאן לדרוש כן ולא בפשיטות בטפשות, כלומר לבטל את כל עניני החכמה ולהשתעשע בתענוגות העוה"ז, יען כי א"כ הוא סותר עצמו תוך דבורו, באמרו מקודם ולבי נוהג בחכמה ואיך זה יאמר מיד ולאחוז בסכלות, לכן מפרש כי שם סכלות הוא שם נרדף ומשותף עם שם חכמה, כדמפרש. .
(מ"ר)

היין. איש היין וכן לץ היין (משלי כ):

משגיא לגוים ויאבדם. יש אומרים כאשר עשה למצרים בהשיגם את ישראל לפני בעל צפון (שמות יד) שגו ואמרו תדעו שהסכים עמנו לטבעם בים כאשר גזרנו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שם א) וקשה יראתו של בעל צפון שלא נעשו בו שפטים ככל אלהי מצרים וגרם המקום להשגותם כדי לטבעם וזה הלשון אינו עיקר דאם כן היה לו לומר בצד ימין משגיא כמו שוגה אבל זה עיקר מגדיל לשון שגיא כח משגיא את הגוים ומצליחם ולבם מתגאה בהצלחת' והוא היה אבדן שלהן מה שהצליחו: