גַּ֞ם מִיּ֣וֹם ׀ אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה אֹתִ֗י לִהְי֣וֹת פֶּחָם֮ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּ֖חָה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי׃
תוספות יום טוב
הפחות. פי' הר"ב סגני כהונה. וכן פי' הרמב"ם. ולכאורה כונתם דהפחות הסגנים דתנן הם שני שמות נרדפים ועל מינוי אחד הונחו. אבל ל' הרמב"ם בחבורו ספ"ד כתב הפחות והסגנים ולפ"ז נראה דהסגנים סגני לויה. וכלפי סגני לויה קורא לסגני כהונה בשם יותר נכבד והוא הפחות ששם זה מעין שם מלוכה הוא כמה דאת אומר (חגי א׳:א׳) זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה׳:י״ד) לחם הפחה לא אכלתי. ואין להגיה במשנה והסגנים בוי"ו שכן אתה מוצא שם חם ויפת. יששכר זבולון ובנימין (ורבים) [וכן רבים]:
שד"ל
פחת, הוא סמוך, והנפרד פחה (נחמיה ה' י''ד וי''ח, וי''ב כ''ו), והסגול תמורת פתח, מפני אות הח"ע הקמוצה שאחריו, על דרך החכם, והטהרו.; והרבוי פחות, ונקראו כן שרי המדינות אשר תחת מלכי פרס ומדי (אסתר ח' ט' וט' ג', וירמיה נ"א כ''ח) ומלכי בבל (ירמיה נ''א נ''ז) ומלכי אשור (יחזקאל כ''ג ו' וכ''ג). ומלכי ארם (מלכים א' כ' כ"ד), והשם הזה נזכר גם בימי שלמה (וכל מלכי הערב ופחות הארץ, מ"א י' ט''ו, וכל מלכי ערב ופחות הארץ, ד''ה ב' ט' י''ד), רק השרים אשר תחת מלכי יהודה וישראל לא מצאנו שיהיו נקראים בשם הזה (וגיז' מפרש פחות הארץ הנזכרים בשלמה, על שרי המדינות בארץ ישראל, וזה רחוק מאד), ואנחנו לא נדע שרש המלה הזאת ומאיזה לשון לוקחת והאחרונים בקשו למצוא לה מקור בלשון פרס או בלשון סנסקריט, ולא מצאו דבר ברור המתישב על הדעת ודע כי לדעת גיז' ואחרים, פחה הנזכר כאן אינו המושל במדינה, אך המכוון בו שר הצבא; ולדעתי אין לנו להוציא המלה מהוראתה בכל שאר המקומות, וגיז' וחבריו לא ירדו כלל לסוף דעתו שלרבשקה כי הוא לא אמר לחזקיה איך תמרה את פי אחד משרי הצבא אשר למלך אשור, אשר יש תחת ידו כך וכך אלפים גבורי כח עושי דברו; כי אין מקום למאמר זה כאן, כי הנה המלך הגדול סנחריב עלה בכבודו ובעצמו על ערי יהודה, וכשהיה חזקיה סוגר לפניו דלתי עירו לא היה מזלזל בכבוד שרי חילו, אבל היה מורד במלך עצמו. אך כוונת רבשקה היא לומר לחזקיה: אם אחד מעבדי אדוני היותר שפלים, כגון השר המושל במדינה קטנה, היה מבקש ממך דבר, איך ימלאך לבך להשיב את פניו, בהיותך יודע שאף אם אין תחת ידו חיל גדול, מכל מקום הוא אחד מעבדיו של המלך הגדול, ואם תמרה את פיו הנה אדוניו יתבע עלבונו ונקום נקמתו.
עזרא בן שלמה
ושהלכו בגלו' ראשונה כן יצאו מן הגלו' תחלה ולאחר זמן יצאו בני יהודה וזהו שהתנבא ישעי' ואמר (ישעיה י"א) ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנו' שאר עמו שאמ' שני' שגאולת עשרת השבטי' תהי' ראשונה וזהו את שאר עמו אשר ישאר מאשור. ואח"כ הוא מסדר שני הגליו' ומזכיר שתי הגאולו' וקורא לכל א' וא' בשמו הראוי. אמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. קרא עשרת השבטים נדחים לפי שהם עומדים ביחד אבל נדחים ממקומן. וקרא גלות יהודה נפוצים ונפוצו' יהודה יקבץ. וימשחו להם בית ישראל משיח (נ"ל וזה יהי' משיח) בן יוסף ויכבוש ארצו' ומלכים ויבא לירושלים ויבנה אותה כדכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וימו' במלחמה ועליו נאמר ביום ההוא יגדל המספד בירושלים ואומר והביטו אליו אשר דקרו ואחר כן יבואו הנפוצו' המפוזרים בין העמים ושמו להם ראש א' הוא משיח ב"ד שהי' עמהם בגלו'. וברשיון מלכי האומו' ובעזרתם ילכו לארץ ישראל כדכתי' (ישעי' ס"ו) והביאו את כל אחיכם וגו' ויהי המלכו' ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם. וזהו (שם נ"ו) נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל אלו עשרת השבטים עוד אקבץ עליו לנקבציו עוד אקבץ על הנקבצים ההם קובץ אחד הם נפוצות יהודה וזהו ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ואפשר שבין שתי קיבוץ גליו' אלו יהיה זמן מרובה. א"כ (נ"ל ובתוך כך) יהיו רועים על (נ"ל מרועים מכל) העתים לברר וללבן בו רשעי ישראל ולהתיך אותם כהתוך כסף בתוך כור כמו שאירע ביציא' מצרים. וזה יהיה לאלף ומאתים ותשעים הוא וקץ דניאל שהוא חמשת אלפים ומאתים לבריאת העולם: (בפירושו על התורה בפ' ויכולו מרמז הגאולה על שנת קי"ח ועפ"י חשבון ס"ע שנחרב הבי' בשנת תתכ"ח ואפשר שצ"ל כאן אלפים ומאה וי"ח לב"ע): (הג"ה נ"ל שמנינו עפ"י מה דתניא בסדר עולם זוטא בשנת ג' אלפים וח' מאות ונ"ח בא אספסינוס והחריב הבית ואף שנרא' שזה בטעות שם כי האמת שנחרב הבית בשנת תתכ"ח עכ"פ נמצא שם גירסאות. ובגמרא ג"כ שנ"ב שנה אחר חורבן הבית חרבה ביתר וזה היתה עיקר החורבן שאז לא נשאר להם שריד בארץ ישראל וזה היתה בשנת תתק"י לאלף החמישי לחשבון הזה ודניאל אמר ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים ואפשר שהוא מפרש שיקוץ שומם על כלות החורבן שהוא ביתר וא"כ מסיימין במאתים לאלף הששי האלף ומאתים ותשעים ואמר שאז יהי' ימות המשיח שנתחיל לצפה על ביאתו ובעונותינו יצאו מה שיצאו וק"ל ע"כ הג"ה) ועוד נאמר אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה הרי שהגאולה כמו כן תברר ותתלבן כלומר שלא תהי' בפעם אחת. כמו שמצינו בבית שני שהיה בין בנין הבית ובין הפקידה י"ח שנה ומיציאת מצרים עד שנכנסו לארץ מ' שנה ובעת ההיא יגברו המלחמות והמהומות העצומות ויגיעו ימי הנחמות וההבטחות המופלאות הגדולות הנוראות. אבל התחלת הגאולה בע"ה תהי' תוך קפ"א. (וכאן צ"ל תוך צ"ט) נ"ל שטעמו שכמו שהי' בין הפקידה והגאולה י"ח שנים כן יהי' מן הקבוץ נדחים עד הקבוץ השני וא"כ מוכרח שיהי' קיבוץ ראשון תוך שנת קפ"א ויהי' בין שני הקבוצים ח"י שנים שלימות ובהתחלת שנת ר' הקיבוץ השני לאלף הששי לב"ע. וראיתי לפ' בכאן פרשה א' מזכרי' שהיא עתידה. והמפרשים בעבור שראו שהתנבא זכריה על בנין ב"ש ועל שאר המאורעו' שאירע כי אמר (נ"ל בו אמרו) כבר (נלמהר"ם דבר) הנבואה (נ"ל הזאת) בב"ש לא נ"ל הדברים הרבה. כי הרבה נבואו' מן הנביאים שהם באמת עתידו' והן בתוך הנבואות בימיהם. כמו והיה באחרית הימים שאמרוהו ישעי' ומיכה בסיגנון א' והנבוא' בתוך שאר הנבואות שכבר עברו וכמה נחמו' עתידות והבטחות נפלאות בירמיה וביחזקאל עתידו' בין שאר הנבואות שנתקיימו בב"ש ופרשה זו היא בזכרי' ט' גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על החמור. ופירשו הנה מלכך יבא לך על נחמי' בן התרשתא ועני ורוכב על החמור שאמר כי אם הבהמה אשר אני רוכב עלי' ולא אמר סוס או פרד ופרשו ועוררתי בניך ציון על בניך יון על מלכו' בית חשמונאי דזה לא נראה כי לא מצינו שנחמי' נקרא מלך ושר כי אם זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה לפי שהי' מזרע יכני' מלך יהודה. אמר להם (נ"ל לחם) הפחת לא אכלתי (נחמי' ה') ועוד כי לא עלו מן הגולה כי אם יהודה ובנימן כדכתיב (עזרא א') ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים לכל העיר אלהים את רוחו. ובכאן אומר והכרתי רכב מאפרים אעפ"י ששנינו בסדר עולם כל הקהל כא' ארבע רבוא בכללם את מדינא (נ"ל מוצא) ארבע דיהו' (נ"ל רבו) ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל' אלף אלא אלו של שאר שבוי' (נ"ל שבטי') שעלה מ"א (נ"ל שעלו) ונקראו אפרים כי כל השבטי' נקראו אפרי'. אין לומר אפרי' על י' אלפי' שעלו מהם ועו' והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלי' ונכרתה קשת מלחמה. זה לא הי' בב"ש כי כמה מלחמו' היו בין ישראל ובין מלכי יון ועוד ואיה ומושלו מים ועד ים הלא לא היתה לישראל מלוכה וממשלה כל ימי ב"ש כי תחת מלכי פרס ויון ורומי היו. מכל טעמי' אלו אין דעתי לפרש פרשה זו על ב"ש כ"א לעתיד בימי משיח והנה מלכך יבא לך הוא מלך המשיח. ועני ורוכב על החמור רמז כי לא בקשתם ובחרבם ירשו ארץ ולא בסוס ורכב כ"א ברצון הבורא. שיפל וישפיל כל האומות לפניהם והכרתי רכב מאפרים וגו' שלא יצטרכו לכלי זיין כדכתי' וגבורתם בה' ובשמו יתהלכו נאום ה' (זכרי' יו"ד) כי אבני נזר מתנוסס' על אדמתו אותם אבני קודש שנשפכו שבו לקדמותם (שם) כי מה טובו ומה יפיו. בצאת הבור (נ"ל הכבוד) ושכינת עוזו מן הגלות ופרכש (נ"ל ופרשה) עליכם (נ"ל עליהם) האור הבהיר הלבן אשר עינו בעין הבדולח. הוא מן השמי' למדה המטה כלפי חסד ולמד' המט' כלפי הדין יתרצה השפע האדום. ואחר שיהיו המידות בתיקונם ובשלימם לא יהיה גשמים צמוקים פעם מרובי' ופעם מעוטי'. כי ההמשכה הפנימית יהי' כתקונו. (נ"ל שזה קאי על סיפא דקרא שם שאלו מה' מטר וגו'). שאו (נ"ל שאלו) מה' מטר נשאר (נ"ל ושאר) הענין ומשלו מים עד ים הוא גבול א"י כדכתיב (שמות כ"ג) ושתי את גבולך מים סוף עד פלשתים וממדבר עד הנהר. ואחר שהזכיר גאולת אפרים היא י' שבטים הזכיר גאולת נפוצת יהודה ואמר בם (נ"ל בה) (זכרי' ט') גם את בדם בריתך שלחתי וגו' רמז בכאן על עכבת משיח שיהיה הדור כולו חייב ותשתכח חזרה מישראל ותרבה החוצפה והעזות כדכתיב נ"ל דצ"ל מבור אין בו מים. א"ב ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה. גם היום מגיד משנה אשיב לך. כאשר שלחתי מבשר טוב לגאולת אפרים כן אשלח לכם מבשר שני. וסוף. נ"ל ועבר בים צרה הוא בעבור מלך הצפון הוא קיסר. נ"ל שיב' מעבר לים ברכב ובפרשים ובאניות רבות וילכו כל ארץ מצרים ומלכות בוש וזהו דכתיב והובישו כל מצול' יאור ויאור בכ"מ הוא יאור מצרים וזהו (דניאל י"א) ולובים ובושים במצעדיו. וזהו שנא' שם ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער וגו' (באניות רבות וגו'). ואומר וארץ מצרים לא תהי' לפליטה ואז יפשוט על כל העולם כולו ט' חדשי' ובהיותו שם ישמע שעם רב באים מדרך המזרח הם עשר' השבטי' ויצא לקראתם ויערוך מלחמה עליהם כדכתי' (דניאל שם) ושמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון ויצא בחימה גדולה וגו' ועל אותו היום נאמ' (שם י"ב) והיתה עת צרה אשר וגו' ואמר ירמיה הנביא שאלו נא וראו אם יולד זכר וכו'. הוי כי גדול היום מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ויפלו כולם חללים לפני ה' ולפני מחנהו כמ"ש (דניאל י"א) ובא עד קצו ואין שעו שגוג (נ"ל ואין עוזר לו) אחרי כן ילחמו בני יהודה עם בני ישר' ויבאו על ירושלים כדכתיב וגם יהודה תלחם בירושלים לפי שקנאו אפרים על בני יהודה מדבר המלוכה וע"ז נתנבא ישעי' שתסור הקנאה. ותעבור המלחמה בסוד הקנא' וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא וגו' ואח"כ תהיה מלחמות גוג ומגוג ויהיו כל המלחמו' וכל הקנאים עוברת לאלף הששי ג' מאות ול"ה שהוא קפ"ט וכאן צ"ל קפ"ג לפי חשבון הנ"ל. נ"ל שצ"ל רמ"ה כי לפי חשבונו יהי' אלף רק בשנת ר' א"כ אלף שנה בשנת רמ"ה דהיינו שאם היינו זכאין היה כך בהתחל' קפ"א כנ"ל עד רמ"ה ועתה בכל האלף הו' שהוא ימות המשיח שנחכה על ביאתו כשיהיה רצון הבורא יהי' כפי הסדר הנ"ל ל"ו אלפים לב"ע: