כִּ֤י עֶזְרָא֙ הֵכִ֣ין לְבָב֔וֹ לִדְר֛וֹשׁ אֶת־תּוֹרַ֥ת יְהוָ֖ה וְלַעֲשֹׂ֑ת וּלְלַמֵּ֥ד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חֹ֥ק וּמִשְׁפָּֽט׃ (ס)
הרחב דבר
ואלו לא נהג משה טובת עין ולא הי׳ נותן מצות חקים ומשפטים בזמנו לישראל היה ניתן ע״י עזרא וכדאיתא בסנהדרין דכ״א ב׳ תני׳ ראוי הי׳ עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה. במשה ה״א ומשה עלה אל האלהים ובעזרא ה״א הוא עזרא עלה כו׳ במשה ה״א ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים בעזרא ה״א כי עזרא וגו׳ וללמד לישראל חק ומשפט. ואין הכונה עיקר נתינת הלוחות ותורה שבכתב. דלזה בודאי הי׳ משה מיוחד באשר לא קם כמוהו נביא בישראל אלא דרך הפלפול היינו חקים ומשפטים. וג״ז דייק התנא שתנתן התורה על ידו לישראל. עי׳ עיקר מה שלמד הקב״ה חקי התורה והגיונה למשה לא הי׳ אפשר אלא על ידו וזה הכח ניתן למשה יחד בשעת לוחות ראשונות כמבואר בכתוב ואותי צוה ה׳ בעת ההיא חקים ומשפטים ועוד כמה מקראות מבואר בס׳ שמות אבל הלמוד לישראל זה הדבר אלמלא ניתן למשה זה הכח הי׳ ניתן ע״י עזרא. והי׳ נכרת הברית ע״ז אז בימי עזרא כי אז הי׳ יסוד לגלות החל הזה שההכרח לנו להגיע לזה הלימוד כמש״כ. וגם עתה הית׳ יד ה׳ על עזרא והרחיב הלמוד הזה לאין תכלית:
רש"י
זו עילם - שהיה בה דניאל שנאמר (דניאל ח׳:ב׳) ואני (דניאל הייתי) בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא ז׳:י׳) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת) [את תורת] ה' [ולעשות] וללמד בישראל חק ומשפט:
רש"י
דכתיב אחות לנו קטנה - אלמא עניות דתורה בעילם הוא שהיה בה דניאל כדכתיב (דניאל ח׳:ב׳) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה וכן מרדכי ולא היו דורם עוסקים בתורה ולא זכו אלו החכמים ללמד כאילו לא היה להם שדים להניק אבל בבל זכתה ללמד כדכתיב בעזרא כי הכין לבבו להבין בתורת ה' וללמד לישראל חק ומשפט: