וָאֹמַ֗ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ חֲדַל־נָ֔א מִ֥י יָק֖וּם יַעֲקֹ֑ב כִּ֥י קָטֹ֖ן הֽוּא׃
עץ יוסף
יהודים היו שם כו'. דייק מדכתיב לכל העם הוא שהם עיקר כל העמים כדכתיב (דברי הימים א יז, כא) ומי כעמך ישראל וגו'. או דייק מתיבת הנמצאים דיהודים איקרו נמצאים על דרך (דניאל יב, א) ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. או דייק מדכתיב למגדול ועד קטן שאי אפשר לומר שקרא אחשורוש אל הסעודה הקטנים דהיינו התינוקות, גם אי אפשר לומר שהכוונה לומר החשוב והפחות, מכיון שנאמר לכל העם הנמצאים זה מבואר שלא יאמר אלא על ההמוניים כולם בשוה, אלא אמר מגדול ועד קטן לרמוז שגם ישראל נהנו מאותה סעודה, שגדול וקטן הם יעקב ועשו שנקראו גדול וקטן כדכתיב (בראשית כז, מב) ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן, וכמו שנאמר (בעמוס ז, ה) מי יקום יעקב כי קטן הוא:
רבינו חננאל
כל י"ג מדות כלל בתפלתו כי אלהי אברהם ואלהי יצחק הם שני שמות הראשונים רחמים ודין כנגד המדה השלישית שהוא אל שהוא מזוג. שוב לארצך כנגד רחום שריחם עלינו. ואטיבה עמך כנגד חנון כלומר בחנם. וכנגד ארך אפים אמר קטונתי כלומר לא אוכל לסבול אם לא תאריך אפך כי הוא כמו חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא.
מגלה עמוקות
או יש לדרוש מדלג על ההרים בסוד (שם ג) וירא ה' כי סר לראות שחשב משה שיהיו ישראל עוד נ' שנה בגלות ס"ר י"פ הוי"ה כי בשביל זה ירדו כמ"ש הקב"ה (שם ו) ושמי ה' לא נודעתי להם י"פ הוי"ה הוא ס"ר והקב"ה השיב אהיה אשר אהיה שהוא י"פ אהי"ה שהוא בגי' רד"ו ועז"א על אותן הנ' שנה שיהפך השנים ויהי' ממנו ימים (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בנ' יתירה שאותן נ' ימים המתינו עד שקבלו התורה ביום החמשים בשבועות ז"ש (שם יג) וחמשים עלו בני ישראל שהיו ראוים להיות עוד חמשים שנה במצרים להשלים י"פ הוי"ה ועז"א (מיכה ז) כימי צאתך מארץ מצרים על נ' ימים אלו אראנו נ' פלאות ז"ש (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שישמח אותנו מן אותן שנים ראוים לראות רעה ועשה הקב"ה מהם ימים נגד נ' שנים שהיו ראוים להיות במצרים והיפך הקב"ה אותן השנים והמתין בשמחת נתינת התורה נ' ימים ועשה מן שנים ימים כן יעשה לע"ל כימי צאתך וגו' וכן (שם) יראה אל עבדיך פעלך לע"ל. ז"ש (שיר ג) מדלג על הה"רים בגי' י"פ הוי"ה ס"ר שהקב"ה דילג על חשבון שהיו ראוים להיות עוד נ' שנה בגלות מנין הה"רים. גם יסוד מוסד מחכמי האמת שכל ד' מלכיות היו ראוים להיות במצרים לכן אמר ארבע מאות שנה (בראשית טו) גר יהיה זרעך לקבל ארבע קליפות כ"א כלול ממאה והקליפין הם ד' הרי ארבע מאות שנה ז"ש לאברהם (שם) והנה אימה זה בבל חשיכה מדי גדולה יון נופלת אדום כולם היי ראוים להיות במצרים עליו על אברהם ואם הי' כן עדיין אנו ובנינו היינו משועבדים שם ברוך המקום שדלג את הקץ וחלקן לד' גליות כמ"ש לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שהראה לו ד' גליות ואח"כ הראה לו כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה שהוא גלות מצרים וקשה למה הראה לו שלא כסדרן מתחילה היה לו להראות גלות מצרים ואח"כ שיעבוד ד' מלכיות א מה חשיכה בשלמא למ"ד למפרע אימה אדום חשיכה יון גדולה מדי נופלת בבל נוכל לומר שמלמטה למעלה הראו לו ה' גבורות מסטרא דה' אתוון מנצפ"ך אבל למ"ד אימה זה בבל וכו' קשה אבל הענין שהראה לו הקב"ה ד' מלכיות כלם יהיו במצרים לכן הראו לו מתחילה ד' קליפות אח"כ הראה לו מצרים כי ראוים היו כל ד' מלכיות להיות שם אח"כ תיקן לד' גליות ז"ש קול דודי מדלג על ההרים אין הרים אלא מלכיות כי חילק גלות זה על ארבע גליות ע"ל הה"רים בגי' ד"פ מל"ך שהם ד' מלכיות. או יאמר קול דודי הנה זה בא בחוש אנו רואין שהקב"ה עשה ושלח (איכה א) אש בעצמותי כמ"ש עמוס (עמוס ז) ויראני ה והנה ה' עומד לריב באש שהי' רוצה להביא אש על ישראל והתפלל עמוס (שם) ה' אלקים חדל נא וגו' יעקב כי קטן והטעםשאנו יודעין שמה' היתה זאת לפי שבחוש אנו רואין שהוא מדלג על ההרים על הצדיקים הנה זה עומד אחר כהלינו מאחר שאנו רואים בתים של עץ שהיו אצל הבתים שהתחילה בם השריפה לא נשרפו ודלגה השריפה על בתים של אבנים לרחוב אחרת בזה אנו רואים הנה זה עומד אחר כתלינו אבל אלו הי' נותן רשות למשחית אנדרלמוסיא ירדה והורגת טובים ורעים ואינו מבחין בין צדיק לרשע. או יאמר שב' גאולות הן אם תמה זכות אבות אזי מביא גואל בני בניהם למען שמו וכמ"ש (תהלים צד) אם אמרתי מטה רגלי שהן האבות רגלי המרכבה כסא של ג' רגלים אזי חסדך ה' יסעדני שעושה הקב"ה למענו וכה"א (ישעיה נד) כי ההרים ימושו האבות אזי חסדי מאתך לא תמוש חסד ז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים ר"ל כשתמה זכות אבות והוא מדלג על ההרים כשיש זכות של אבות ואמהות וכשאין בהם זכות הנה זה עומד אחר כתלינו שהקב"ה בעצמו מציץ ומשגיח גם קו"ל בגי' אלי"הו חנ"וך ב' מליצי יושר שלנו בגלות ז"ש קול דודי הנה זה אליהו הנביא נקרא (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו ומשיח בן יוסף שהוא דיוקנא חנוך לנער נקרא ז"ה (בראשית לז) נסעו מז"ה קול דודי הם שנים אלו אליהו חנוך שהוא אליהו ומשיח הנ"ה ז"ה בא מדלג על ההרים (ישעיה לב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר שלום אמן. ובמדרש שלאחר זה נתבאר שכ"ג נכנס בזכות אבות ג' ואמהות ד' ז"ש קול דודי הנה בא עבור אבות מדלג על ההרים עבור אמהות מקפץ על הגבעות הן הן ז' שערים עליונים ג' ברכות של ק"ש בשחר ד' בערב סוד בערב היא באה ובבוקר היא שבה ב' יחודין דשחרית וערבית והן הן ז' היכלות שעולה התפלה דרך ז' שערים גם בשקול דודי בא הקדושה אזי מדלג על ההרים דא דכורא שהקליפות בורחים לנוקבא דתהומא רבא וכן מקפץ על הגבעות דא נוקבא לילי"ת רוכבת על ת"פ מחנות חשבון דילה מנין גבעו"ת הוא תפ"א היא וחיילותיה לכן היו מנין (ישעיה א)מלא"תי בתי כנסיות בירושלים כי אר"ץ כנע"ן לדעתי רזא עילאה הוא שמתחלה הרגיעה לילית מצאה שם מנוח והיו בתים שלהם בנוים ע"ש תפ"א מחנות של לילית וחיילותי' מכין אר"ץ כנע"ן ואח"כ העמידו ב"כנ וב"מד מנין זה ז"ש מקפץ על הגבעות הנה זה עומד אחר כתלינו ב"כנ ומדרשות שהעמידו על זה היסוד והגר שפחת שרי אומרת (בראשיה טז) מפני שרי גברתי אנכי בורחת וזהו הסוד לדעתי (ישעיה א) מלאת"י משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים היינו שבתחלה היו ב"כנ וב"מד כמנין מלאת"י מצד הקדושה ובעת רעתם חזרה לשלוש תפ"א מחנות כמנין וע"תה מרצחים גם תשועת ה' כהרף עין ז"ש קול דודי הנה זה בא אזי מדלג על כל הרים וגבעות כי כאשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה ז"ש הואיל והקב"ה חפץ בגאולתכם אינו מביט וכו' כי מי יעכב על ידו אבל אלו היה מלאך אזי צריך ליקח רשות מגבוה על גבוה והקב"ה שגבוה על גבוהים אין מי שיעכב לו לכן (תהלים קלה) כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ. או קול דודי הנה זה בא אזי מדלג על היסורין שלכם כמ"ש (שמות ג) כי ידעתי את מכאוביו שראה הקדוש ברוך הוא הלחץ שלחצו אותם ברד"ו שנה כ"כ שהיה להם לסבול בד' מאות שנה והרים הם יסורין כדאיתא במדרש והקב"ה בידו לידע ולא לשום מלאך. או שהקב"ה שינה במצרים הסדר כי דרך אומה ליפול שר שלה מתחלה ואח"כ להפיל אומה שלמטה ובמצרים להיפך ז"ש (שמות יב) ועברתי בארץ מצרים שהעביר על מדתו שהכתי כל בכור בארץ מצרים ואחר כך (שם) בכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' ז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים שפסח על בתי מצרים שמתחלה היה לו להכות ההרים שהם שרים של מעלה (עמוס ט) הך הכפתור וירעשו הספים והוא לא עשה כן הנה זה, עומד אחר כתלינו. או שהקדוש ב"ה ממתין (תהלים כב) יושב תהלות ישראל ומניח עליונים וכל צבאם ושומע תפלת ישראל למטה ז"ש קול דודי הנה זה בא שהקב"ה בעצמו שומע אותו מדלג על ההרים והגבעות שלמעלה הן הן (דניאל ז) אלף אלפים שמשמשין אותו ועומד אחר כתלינו שהם כותלי ב"המ שלנו מציץ מן החרכים שלנו או ע"ד אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה שאין לו להקב"ה רק ד' אמות ז"ש קול דודי הנה זה בא שהיא התורה אזי הקב"ה מדלג על ההרים וגבעות הנה זה עומד אחר כתלינו בית המדרש שלנו. ע"ד המדרש (תהלים יח) וירכב על כרוב ויעף לפי מ"ש למעלה שד' מלכיות וגלות מצרים היו נגד ה' גבורות דהיינו אותיות מנצפ"ך כזה נ"ל מבואר כוונת הגמרא (מגילה ב) מנצפ"ך צופים אמרום דהיינו ע"ד מ"ש הגמרא דנדרים (נדרים כב) אלו לא חטאו ישראל לא הי' להם אלא התורה וספר יהושע לבד ולא שאר דברי הנביאים כלל משום שכולם התנבאו דברי הוכחות ועל גלות ופורענות ישראל וע"כ מבואר שז"ש מנצפ"ך צופים אמרום משום שהם רומזים על הגליות וד' מלכיות ועל כן הנביאים אמרו זה הסוד מנצפ"ך שהוא רומז על הגלות וד' מלכיות וזה הי' אחר יהושע שחטאו ישראל כבר בע"ז ונגזר עליהם הגליות וע"כ כתיב בשמואל מן הרמתים צופים וכתבו התוספות דאותן צופים אמרו תיבות מנצפ"ך והיינו משום שאחר יהושע היו הנביאים ראשונים אחר חטאם של ישראל שנגזר הגלות וע"כ (מגילה ב) אז אמרו הצופים והגמרא מקשה והא כתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשני שכחום וחזרום ויסדום וגם אמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין והענין כמ"ש רבי ז"ל: