פרשנות מצטטת על רות ד:יג

בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד. סבירא ליה דאבצן אינו בועז וריש לקיש סבירא ליה דאבצן זה בועז שהיו לו שלושים ושש בנים לכן הביא ראיה מפקידת רות. ורבנן גם כן סבירא ליה דאבצן אינו בועז (יפה ענף):

"וישב "יעקב "בארץ "מגורי אביו כאן רמז קא רמיז בראשי אתוון רזא דיבום כדאיתא בכנפי יונה והענין כמו שאברהם היה מגייר קדמאה לגיורין וכל ימי היותו בחרן הוליד נשמות לגרים עד ביאת המשיח כי זיווג אברהם ושרה הי' מעין יבום שהתכוונו בזיווגן לתקן כל עשרים דורות (איוב כב) אשר קומטו ולא עת גם עד ימי המשיח כל הגרים שמתגיירים בעולם כבר העלם אברהם ושרה לכן (בראשי' יב) את הנפש אשר עשו אברהם זכרים ושרה נקיבות ז"ש במדרש מצינו שאברהםגייר גרים ויצחק קבל גרים (שם כו) וישב יצחק בגרר שחפר שם בארות ע"ש בריכות שבירך הקב"ה לאברהם (שם יב) ונברכו בך ר"ל בריכה וישפלו כאשר משפילין ענף מן האילן וישרש בארץ יעלה גזעו כן (תהלים צז) אור זרוע לצדיק כמו שזורעין זרע ומטמינים בעפר ולאחר כמה ימים יעלה מעלה כן ענין הנשמות (ישעיה סא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן הם העלו ביחודם מחשבה טובה וגרמו שכל הנשמות נתקנו וז"ש (בראשית כו) אשר סתמום פלשתים עפר שרצו לאבד ניצוצות טהורות וישב יצחק שם ותקן אותם הבארות (שם) ויעל אותם משם באר שבע כי (תהלים יב) אמרות י"י אמרות טהורות מזוקק שבעתים ככסף צרוף בעליל לארץ ויעקב לא מצינו שגייר את הגרים ז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואמר מגורי אביו כי (שם לא) דבת רבים מגור מסביב שהקליפות היו מסבבין אותו כמבואר בד' ראשי אתוון ו"ישב י"עקב בארץ מגורי בא עתה יעקב לצרפם ולגדרם וכן מגור"י כמנין ז"פ הב"ל שאמר קהלת הן הן ז"קוקים שמזקקים את הכסף מזוקק שבעתים והנה בסוד יבו"ם גורם נפש רוח נשמה בבת אחת כמ"ש (איוב לד) אם ישים אליו לבו שהוא נפש רוחו ונשמתו אליו יאסוף הרי שג' קטרין כאחת יש יכולת ביד יבום להעלות אבל שלא במקום יבום צריך גאולה לנשמה תמורה לאח גם תמורה לנפש וכמו שכל אותן שנים שהיה אברהם ושרה עקרים וטומטמין לא יצא לבטלה אותה זרע רק שנתהוו ממנו כל הנפשות של גרים כן כל ת"ח בזווגו הטהור אינו הולך לבטלה ח"ו רק לאחר זמן מצרף הקב"ה למעשה ונברא אותו וכן אם לא אבה החולץ ליבם או מי שאין לו אח ואין לו בנים לאחר כמה דורות יזמין הקב"ה להם גואל כן בועז אע"פ שהיה בן ת' שנה ורות נערה ומיד שקיים זו המצוה מת למחרתו בתוך חופתו כי לא היה אז לתקן רק מה שמוטל עליו בסיבות ראשון ולא יסף אותה לדעתה דרז"ל לא פסק והנה אולי לא נאמר עוד הייתי אומר לא יסף לא נזקק אליה שוב ע"כ אמר עוד הרי זה ריבוי אחר ריבוי שלא פסק אותה מלדעתה עוד ומיעט שלא הרתה מאותו הזרע ואותו הזרע שנזרע בקדושה לא הלך לבטלה ונתקיים בבועז ורות כמ"ש (רות ד) ויתן י"י לה הריון נתינה ממש מיד ליד ובמדרש איתא שמצאו את בועז מת עליה בזוהר פרשת ויקרא יוסף זכה בשור דאיהו קדמאה לקרבנא אמאי אתבריר בשמאלא פני השור מהשמאל אמר ליה בגין דיגין על חוב ירבעם ע"ש שלמה נסיב נשים נכריות ולא נטיר ברית אתייהיב מלכותי' לירבעם:

[ד] לפי שעל מתת הזרע יאמרו לשון נתינה, כמו "ויתן ד' לה הריון" (רות ד' יג) "ויתן לי גם את זה" (למטה כט לג) ולא מצינו אצל הזרע ומתנת הבנים לשון שיתה לבד במקום הזה, ידענו כי ידעו שיהיה זה הבן בנין העולם וזרעו יעמוד לעד, והוא חק עולם למין האדם, ויפה אמרו "כי שת לי אלהים", כי זאת המלה הוראתה על קביעת דבר לחוק עולם, כמו "ואיבה אשית" (למעלה ג טו) "תשת חשך" (תה' קד כ) "כל שתה" (שם ט, ז) (רנה"ו) ובדרז"ל (פדר"א פ' כב) מכאן אתה למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו, ובג' (עירובין יח ב) "כל אותם שנים שהי' אדם בנדוי הוליד שדין רוחין ולילין" ובב"ר (פ' כ, כד, ילקוט ברא' רמז לג) כל ק"ל שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין בה והיא יולדת מהם, ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו, וכן הוא (זהר ברא' דף יט ב) אדם מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין וכו', וכתב הרדי"א שכוונת השלמים האלה היתה שידן ורוחין ולילין על הבנים והבנות שהוליד אדם קודם שת, כי היה קין שד כפי רשעתו ומעשיו, והבל היה רודף רוח ברדיפות הכבוד והתאוה, והתאומות שנולדו עמהם היו הלילין להיות עולם בנים ובנות תולדות חוה ולא תולדות אדם, כמו שהיו שת וזרעו, וכתב הכוה"ק כי לא יתקנו דברי הרדי"א להרשיע בם את הצדיק ואם כדבריו למה אמר הכתוב "וישע ד' אל הבל", הלא תועבת ד' על גבה לב, והוא כאילו עוע"ז, והעיקר המכוון בקרבן הוא ההכנעה ולמה נרצה לפני ד' ? והר' נסים בשם ר' שרירא ז"ל פי' דבר זה כלטייה שקלל הקב"ה לאדם נתן בו אות, שלא היו ילדיו דומין לו, וכמו נשים יולדות בריות משונות, וכשהי' אדם בקללה לא הי' מוליד אלא בריות משונות דמות שדין ולילין, בכעור פניהם וגביהם, והם רוחות רעות, וכן דרך בני אדם לקרוא למכוער הדמות ולאנשים רעים שדים, וכשהסיר קללתו הוליד בנים שדומים לו במראה נאה ורוח טובה, והוא שנאמר "ויולד בדמותו כצלמו":

ויתן האלהים להימן. כלומר אם לא שנתן לו אלהים הבנים אי אפשר שהיו לו י"ד בנים ושלוש בנות וכולן ראויין להיות ראשי משמרות ד׳:י״גוגמא (רות ד) ויתן ה' לה הריון ותלד בן אם לא שהיתה מתנה זו מה' אי אפשר שיוליד בועז שהיה זקן וכן ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לב) אם לא מאת ה' היתה ראויה זאת אי אפשר להביט כ"כ למרחוק:

ושלמא הוליד את בועז. רבותינו אמרו אבצן זה בועז ותימה יש היאך יכול להיות והלא נחשון בשנה שנייה ליציאת מצרים מת ושלמון בנו מת כבר והוא היה מבאי הארץ ובועז בנו שהוא אבצן בכניסתו לארץ נולד ומיציאת מצרים עד יפתח היו שלש מאות שנה וחכמים אמרו בשעה שבא בועז על רות והרתה מיד מת בועז ואבצן היה שופט לאחר מות יפתח דכתיב (שופטים י״ב:ח׳) וישפוט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם ועל זה אני תמיה שהרי מצינו באברם שהוא אמר לאחר שנצרר דמו וכו' ואמר הלבן מאה שנה יולד ואיך הוליד בועז בן ג' מאות שנה וי"ל על כן אמר (רות ד׳:י״ג) ויתן ה' לה הריון דוגמתו ויראהו ה' (דברים ל״ב:מ״ו) אבצן. אב לכל הצנונים שהרי אשה בחורה שכבה אצלו ונצטנן ולא נגע בה (סא"א):