פרשנות מצטטת על רות ד:יז

ויהי בשכבו, ר"ל ובועז בודאי לא ישכב בשדה רק ישכב בגורן שהוא מוקף מחיצות, ואחר שאת תהי מסתתרת בגורן בודאי תדע את המקום אשר ישכב שם בגרן, ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת, פי' כי הם בושו מלתבוע את בועז בפה שישא אותה ויעצה אותה שתתבע זאת ממנו ע"י סימנים כמאן דמחזי במחוג, שכבר בארנו במק"א מטעם המקובלים בענין היבום וחליצת הנעל, שהגוף הוא נעל של הנפש שא"א לנשמה הרוחנית לעמוד בעולם הגופים מבלי גוף כמו שא"א להענוג והרך לעמוד במקום רפש וטיט בלא נעל שלא יטנפו רגליו, ועל סוד זה אמר ה' של נעלך מעל רגלך, והאיש המת בלא בנים ואין לנפשו מרגוע והיא עודנה מקשקשת באשתו אשר לא עשה עמה פרי וימחה שמו מישראל, כשיבם אותה אחיו ויתן זרע לאחיו הוא כאלו נפש המת באה שנית לעולם כי הנולד הוא עצמו האח המת ויקרא על שמו והוא יקום תחתיו לנחלה וכמ"ש יולד בן לנעמי, כי עובד בן בועז היה בעצמו מחלון בן נעמי, ואז יש לנפש המת נעל, ר"ל גוף שבו תעמוד שנית בעולם הגופים, אולם אם לא יחפוץ ליבמה, תשאר נפש המת בלא נעל ולא תוכל לעמוד שנית בעולם הגופים לכן ירמזו זה במה שתשלוף נעלו מעל רגלו ויקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, כי כן חלץ נעל של אחיו המת ר"ל שנשמתו היא חלוץ הנעל, ר"ל מחוסרת גוף וגויה, וזה רמזה לבועז במה שגלתה מרגלותיו ותשכב, ר"ל רמזה לו אחר שאתה הגואל ליבם, א"כ או תגלה רגליך להיות בלא נעל ותקרא בית חלוץ הנעל, או שאשכב בצדך להקים לקרובך שם בישראל ואז תכסה רגלך בנעל, והוא יגיד לך את אשר תעשין דהיינו או שיצוה אותך לתבוע גואל הקרוב יותר או שהוא ידבר עם הגואל:

וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ הַבֵּן יִקָּרֵא עַל שֵׁם הַמֵּת, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ח'). וְאֵין זֶה אֱמֶת, כִּי בְּמִצְוַת הַתּוֹרָה נֶאֱמַר גַּם כֵּן (דברים כה ו) "יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל", וְאֵין הַיָּבָם מְצֻוֶּה לִקְרֹא לִבְנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת. וְאָמַר בְּבֹעַז "וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ" וַתִּקְרֶאנָה אוֹתוֹ עוֹבֵד, לֹא מַחְלוֹן (רות ד י). וְעוֹד שֶׁאָמַר "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע", וּמָה הָרָעָה אֲשֶׁר תָּבֹא עָלָיו עַד כִּי הִשְׁחִית זַרְעוֹ מִפָּנֶיהָ אִם יִקָּרֵא שֵׁם בְּנוֹ כְּשֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְרֹב בְּנֵי הָאָדָם מִתְאַוִּים לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב "וַיֹּאמֶר אוֹנָן" אֲבָל אָמַר "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע", כִּי יְדִיעָה בְּרוּרָה הָיְתָה לוֹ בָּזֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הַזֶּרַע. אֲבָל הָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּתוֹלֶדֶת הָאָדָם, וְנִכָּר הוּא לְעֵינֵי רוֹאִים אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם הַשֵּׁם עֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, וְהָיוּ הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים קֹדֶם הַתּוֹרָה יוֹדְעִים כִּי יֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה בְּיִבּוּם הָאָח, וְהוּא הָרָאוּי לִהְיוֹת קוֹדֵם בּוֹ וְאַחֲרָיו הַקָּרוֹב בַּמִּשְׁפָּחָה, כִּי כָל שְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ אֲשֶׁר הוּא יוֹרֵשׁ נַחֲלָה יַגִּיעַ מִמֶּנּוּ תּוֹעֶלֶת, וְהָיוּ נוֹהֲגִים לִשָּׂא אֵשֶׁת הַמֵּת הָאָח אוֹ הָאָב אוֹ הַקָּרוֹב מִן הַמִּשְׁפָּחָה, וְלֹא יָדַעְנוּ אִם הָיָה הַמִּנְהָג קַדְמוֹן לִפְנֵי יְהוּדָה. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה פ"ה:ה') אָמְרוּ, כִּי יְהוּדָה הִתְחִיל בְּמִצְוַת יִבּוּם תְּחִלָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר קִבֵּל הַסּוֹד מֵאֲבוֹתָיו נִזְדָּרֵז לְהָקִים אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר בָּאֲתָה הַתּוֹרָה וְאָסְרָה אֵשֶׁת קְצָת הַקְּרוֹבִים, רָצָה הקב"ה לְהַתִּיר אִסּוּר אֵשֶׁת הָאָח מִפְּנֵי הַיִּבּוּם, וְלֹא רָצָה שֶׁיִּדָּחֶה מִפָּנָיו אִסּוּר אֵשֶׁת אֲחִי הָאָב וְהַבֵּן וְזוּלָתָם, כִּי בָּאָח הֻרְגַּל הַדָּבָר וְתוֹעֶלֶת קְרוֹבָה וְלֹא בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי. וְהִנֵּה נֶחְשָׁב לְאַכְזָרִיּוּת גְּדוֹלָה בָּאָח כַּאֲשֶׁר לֹא יַחְפֹּץ לְיַבֵּם, וְקוֹרְאִים אוֹתוֹ "בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (דברים כה י), כִּי עַתָּה חָלַץ מֵהֶם, וְרָאוּי הוּא שֶׁתֵּעָשֶׂה הַמִּצְוָה זֹאת בַּחֲלִיצַת הַנַּעַל. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַקַּדְמוֹנִים מִדַּעְתָּם הָעִנְיָן הַנִּכְבָּד הַזֶּה הִנְהִיגוּ לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בְּכָל יוֹרְשֵׁי הַנַּחֲלָה, בְּאוֹתָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם אִסּוּר הַשְּׁאֵר, וְקָרְאוּ אוֹתוֹ גְּאֻלָּה, וְזֶהוּ עִנְיַן בֹּעַז וְטַעַם נָעֳמִי וְהַשְּׁכֵנוֹת. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

ויהי לה לבן. כמו ילד בן לנעמי (רות ד יז) שם משה מתורגם מלשון מצרים, ובדרש ששבעה שמות היה לו למשה, ועוד הוסיפו לו שמעיה וטוביה ואחימלך והתימה כי השם מקרה הוא, כאשר אפרש בפ' הזאת בפ' ואמרו לי מה שמו (למטה ג יג) ואיך יאמר הכתוב אלה בני בתיה בת פרעה (דה"א ד יח) והוא אחד ודרך לשון הקדש לומר עשו הוא אדום (ברא' לו א) אברם הוא אברהם (דה"א א כז), כי אחר שיאמר פלוני ופלוני שנים הם, וכבר הבאתי ראיות גמורות, כי נחמי' איננו זרובבל, כי נחמי' עלה עמו, ואחר שהכתוב אומר, וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה (נחמי' יב מז) לא יתכן להיותו אחד, גם שם פירשתי כל ימי כורש ודריוש וארתחשסתא (עזרא ד ה) שהם שלשה, גם בס' דניאל (דניאל א א) פירשתי כי יהואחז איננו יהוחנן ואף כי צדקיהו, כי לא יתכן שימות כשני מקומות, רק דרך הדרש שמענה, ואתה דע לך הסוד, ובדרש אשר לקח מרד (דה"א ד יח) שהוא כלב בן יפונה שמרד בעצת מרגלים גם זה תימה אם איננו על דרך סוד, שהכתוב אומר שזה מרד הוא מבני בניו של כלב ועוד יקרא כלב בשם גנאי, כי המרגלים היו המורדים שלא דברו אמת, ומי שהלך על דרך ישרה לא יקרא מורד, ואלו היה כן יקרא גם הנביא פושע בע"ז, וסוף דבר אמרו הגאונים על הדרש אין מקשין בו ולא ממנו: