וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃ (פ)
תפארת שלמה
ותקראנה לו השכנות שם לאמור יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד הדקדוקים בדברים הללו רבו מאד. מה זה שקראו השכנות שם. גם כפילות הדברים ותקראנה וכו'. ונקדים מ"ש בפי' הפ' את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו כפי מ"ש במעלות יום השבת אשר בזמן הגלות שנחרב הבית עכ"ז השכינה שורה בתוכנו והיחוד בעולמות העליונים עם כנ"י אך בזמן הבית הי' בשבת ביתר שאת ויתר עז. וז"ש מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם כי השבת היא מתנה טובה לישראל לעשות היחוד אף שיגנז הבית המקדש השכינה שורה בתוכנו ביום השבת כמו בזמן הבית. וז"פ למעבד נשמתין ורוחין חדתין להוליד נשמות קדושות. וגם פי' למעבד נשמתין לעורר הנשמות אשר כבר באו לעולם שיעבדו הש"י כל זה גורם קדושת יום השבת. וז"פ מחד בשבך לשבא. ופרש"י תן דעתך לשבת הבאה שהאדם צריך להיות עומד ומצפה כל ימי השבוע על יום השבת לעשות היחוד הנ"ל. וז"ש אוהבי ד' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו וכו' כי ביום השבת היא בחי' הגאולה העתידה שיהי' היחוד למעלה כנ"ל. וזה מאמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים. וז"ש את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. אם תהי' מצפה ליום השבת כנ"ל יהי' חשוב כבחי' הנ"ל כאלו ראיתם בהמ"ק על מכונו. ובזה י"ל ב' מאמרים בגמ' הנראים כסותרים זא"ז. אי' בגמ' אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים. ובמקום אחר אי' אלמלא שמרו בנ"י שבת אחת היו נגאלים. מא"ח ומא"ח ולא פליגי כי האמת כן הוא בחי' ב' שבתות הם שבת אחת כי האתערותא דלתתא ביום השבת הוא מעורר בחי' השבת העתיד לבא במהרה יום שכולו שבת. וזה. כוונת רש"י תן דעתך ולבך לשבת הבאה. וזה הרמז בברכת קידוש בליל שבת מתחיל אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו. רמז לנחל העליון "נוצר "חסד "לאלפים ר"ת נחל כמבואר בכתבי האר"י ז"ל כי הוא שם גדול ונורא. נוצ"ר אותיות רצו"ן גימ' מש"ה והוא הביא את בנ"י לבחי' הדעת כמ"ש ויקהל משה את כל עדת בנ"י אותיות דעת כמבואר במ"א וזה הרמז בגמ' מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם להביא בהם בחי' הדעת. ואז ממילא כאשר מתעורר קדושת היום שבת שלמטה מתעורר קדושת השבת העתידה. ולזה מסיים הברכה ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו הוא בחי' שבת העתידה כנ"ל. בזה יבואר הפ' שהתחלנו ותקראנה לו השכנות שם. היינו כפי מה שבארנו בפ' רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה. רבות בנות היא בחי' נוק' שבכל העולמות עשו חיל. כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו' ואת עלית על כלנה בחי' המלכות שהיא השכינה שהיא עמנו בעולם העשי' היא העולה על כלנה. וזה ותקראנה לו השכנות לשון שכינה ולכך נקראת בלשון רבים יען כי היא בכל העולמות. קראו לו שם לאמור יולד בן לנעמי. שיולד צדיק אשר יעשה היחוד למעלה נוע"ם י'. ותקראנה לו עובד. כי השכינה ג"כ זאת פעולתה לעורר לכל איש מבנ"י לאמור לו קום עבוד הש"י. וזהו ג"כ בחי' שבת כנ"ל ברכאין דלעילא ותתא כו' כמובן לפי הנ"ל. וזה שמסיים אבי ישי לשון רצו"ן. דוד בן ישי. עולה בגימ' שכינ"ה. והבן:
תוספתא (ליברמן)
כת' אחד אומ' ואת חמשת בני מיכל וכת' אחד או' ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, כיצד יתקיימו שני פסוקין הללו, אמור מעתה בניה של מירב היו, ילדה מירב, וגידלה אותן מיכל, ונקראו על שמה, שנ' ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, ואומ' אלה תולדות אהרן ומשה.