פרשנות מצטטת על שופטים א:כז

והא דתנן: מעכו לצפון ועכו כצפון. למימרא דעכו מחוצה לארץ, קשה דהא כתיב (שופטים א, לא) אשר לא הוריש את יושבי עכו, וכל היכא דכתיב אשר לא הוריש מארץ ישראל היא, וכדאמרינן בחולין (ז, א) למימרא דבית שאן מחוצה לארץ היא והכתיב (שם א, כז) ולא הוריש מנשה את בית שאן. והכא ליכא למימר דכבשוה עולי מצרים ולא כבשוה עולי בבל, דהא אמרינן בכתובות (קיב, א) רבי אבא [הוה] מנשק כיפי דעכו אלמא קדשהו עולי בבל. ועוד תנן לקמן (גיטין עו, א) הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר בטל תנאו, ואמרינן עלה בגמרא למימרא דעכו במדינת הים הוה קיימא, והאמר רב ספרא כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מיפטרי, משום דאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ, אלמא אף השתא בקדושתה קיימא ועולי בבל קדשוה. ותירץ רבנו תם ז"ל דעכו אית בה מארץ ישראל ואית בה מחוצה לארץ, וכדאיתא בירושלמי דהכא (פ"א ה"ב) מתרין עובדוי דרבי אנן ילפין, עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ, והא דתנן עכו כצפון היינו חלק שבה מחוצה לארץ. ואי קשיא לך אם כן לקמן (שם) אמאי לא מתרצינן מאי הגיע לעכו דקתני למחציתה שבחוצה לארץ. יש לומר הגיע לעכו לחלק הפוגע ראשון קאמר והוא ניהו מארץ ישראל.
ואינו נראה לר"י ז"ל מהא דלקמן (גיטין ח, א) דבעי מרבי חייא בר אבא המוכר עבדו לסוריא כמוכר לארץ ישראל [בכת"י איתא: לחוץ לארץ וכן בגמ' לפנינו] דמי או לא, ואמר להו תניתוה ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין לגיטין אין לעבדים לא וכל שכן סוריא דמרחקא טובא, ואם איתא אדרבה סוריא עדיפא טפי דאיכא למימר דכבוש יחיד שמיה כבוש, אבל עכו דח"ל גמורה היא יצא לחירות. ופי' הוא ז"ל דכל עכו כצפון קאמרינן, ורבי מאיר דעביד עכו כארץ דוקא חציו שבארץ והיינו דרבי חייא, וטעמא דתנא קמא דמצריך בה בפני נכתב משום דחציה מחוץ לארץ ועומדת על הגבולין ורחוקה מעיקר ישוב הארץ.
ואי ק"ל הא דאמר ליה רבי אלעאי לרבי ישמעאל לקמן (גיטין ו, ב) והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו ותנן ר' מאיר אומר עכו כא"י לגיטין ואפילו רבנן לא פליגי עליה אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סיסאי דמקרבא לא, ומאי קאמר דאדרבה חלק עכו דפליגי בה עדיפא דהיא גופה מא"י היא. איכא למימר דקים להו דהבלעתה בארץ עם קירבתה לצפורי דהוא עיקר ישוב הארץ טפי עדיף מעכו דמחציתה מח"ל ורחוקה טפי מצפורי. ואי ק"ל הא דגרסינן בירושלמי (פ"א ה"ב) רבי חייא בר בא אמר המוכר עבדו לעכו יצא לחירות, רבי ישמעאל אביו של רבי יודן בעי ואפילו מעכו לעכו, ואם אתה אומר אפילו מחציתה שבארץ כח"ל למה יצא לחירות ה"ל כמוכר מח"ל לח"ל. י"ל דלגבי הארץ חשבינן לה כחוצה לארץ אבל לגבי ח"ל ודאי חשבינן לה כארץ.

מלך יריחו אחד. בין המלכים שחשב פה היו רבים שלא כבש את ארצם בחייו רק המלכים נהרגו ע"י יהושע במלחמה, והם: מלך ירושלים (שופטים א, כא), מלך גזר (לקמן טז, יוד; שופטים א, כט), בית אל לא נכבש בחייו (שופטים א, כב), אפק לא נכבש (שם, לא), תענך מגידו דור (שם, כז). וכן מן המלכים הנחשבים פה קצתם התבארו בספר, והם מלך יריחו, עי (סי' ח), ירושלים, חברון, ירמות, לכיש, דביר, עגלון, גזר, לבנה, מקדה (כולם הכה בפעם א') (סי' יוד), וכן מלך חצור, מדון, שמרון, אכשף (סי' יא), וכן מלך בית אל (הגם שלא נתבארה מיתתו) בודאי נהרג בעת הלך לעזר לעי, הרי י"ז שמצאנו, וי"ד הנותרים הוא בכלל מ"ש (סי' יא יב) ואת כל מלכיהם לכד יהושע ויכם

בית שאן ובנותיה וגו'. רבים החילופים שנפלו בספרים בשפה ובנותיה שבפסוק זה ועל פי המסורת כולם שבפסוק מלאים וא"ו חוץ מן תענך ובנתיה שהוא חסר וכן במסורת כ"י ב' חסר בסיפרא עקרון תענך וכן מצאתי במסורת כ"י ז"ל ובנתיה ה' חסר בנביאים וסי' עקרון. תענך דיהושע לעיל סימן ט"ו והכא תענך. יבלעם. דשופטים א'. ובתניה באש תצתנה ירמיה ריש מ"ט. וכל אורייתא וכתובים דכוותא בר מן ו' וסימן מגדו. דור (ד"ה א,ז) בית אל. ישנה (ד"ה ב,יג) שוכו. תמנה. (ד"ה ב, כ"ח) אלה הששה הם מלאים ושארא דכתובים חסרים ועדו מצאתי לשון אחר בספרים מדוייקים כ"י ובנותיה ו' מלא בכתובים וסי' מגדו דור בית אל ישנה שוכו תמנה וכל נביאים דכותא במ"ה חסרים וסי' עקרון. תענך. דיהושע תהנך. יבלעם. דשופטים ובנתיה באש תצתנה. וכל אוריתא דכותיהון ונמצאו שתי מסרות אלו שוות בכוונתן אלא שמתחלפות בגרסתן ומסורת הדפוס דסוף פרשת חקת צריכה תיקון: ואת ישבי דאר. בדפוס ישן ובמקצת ספרים כ"י הוא"ו בגעיא:

את העמים. אשר אמר ה' להם (דברים כ׳:ט״ז) לא תחיה כל נשמה לא ישבו בארצך והם הניחום לשבת בקרבם למס עובד: