פרשנות מצטטת על שמות ה:ז

מאום. הוא מום דבר שמץ ואל"ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קלל' זו:

את והב בסופה. א"ר חייא בר אבא. אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה ונעשו אויבים זה לזה אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה לזה, שנאמר את והב בסופה, אל תקרא בסופה אלא בסופה ^טזהנה פשוט הדבר, כי אין זה אלא רמז וסימן בעלמא כדרך חז"ל ליתן סימנים ורמזים לכל דבר מצויין כמו שנבאר בארוכה בדרשה הבאה, וטעם הרמז נראה ע"פ מש"כ בס' של"ה הלכות שבועות בטעם הדרשה שבש"ס את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים, משום דת"ח מקיים את התורה מאל"ף עד תי"ו, וזה מרומז במלת את, יעו"ש. ויש להביא סמך לדבריו ממ"ש בתנא דב"א פרק י"ח על הפסוק בדניאל ט' וכל ישראל עברו את תורתך, מה ת"ל את, מלמד שעברו ישראל על כ"ב אותיות התורה מאל"ף ועד תי"ו, ע"כ, וגם כאן בדרשה שלפנינו אולי רמזו חז"ל במלת את – ת"ח, ודרשו והב כמו אהב, כי הו' מתחלף עם א' מפני שהן מאותיות אהו"י כנודע, וכמו יאכלו – יוכלו (יחזקאל מ"ב ה'), תוסיפון – תאסיפון (שמות ה' ז'), ובשה"ש ב' בחגוי הסלע במקום בחגאי, כי היחיד משם זה הוא חגא (ישעיה י"ט, עיי"ש ברש"י) וכ"כ רד"ק במכלול שורש צון כי השם צאן מתחלף עם צון [מלשון צונה ואלפים כולם, בתהלים], ועיין רש"י פ' מטות (ל"ב כ"ד) וגדרות לצאנכם, ומש"כ לפנינו בפ' מקץ בפ' למה תתראו, שהוא כמו למה תתרוו, ע"פ מ"ש באגדות שם שלא תראו עצמכם שבעים בפני עשו וישמעאל, וגם כאן רמזו חז"ל ברמז ומחוג ענין אהבת ת"ח בסוף למודם, כמבואר. .
(קדושין ל׳ ב׳)

38-39. שיער כדי לגבל בו את הטיט. טיט כדי לעשות וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וכן מעתיקים בתוספ' (פ' ב' ד"ה המוציא) בשם התוספתא, וכן הגיה רש"י בבבלי שם, ויש לפנינו שתי הלכות, שיעור הוצאת שער⁶⁷והוא כדי לגבל בו טיט שנעשה מרביעית שופכין, עיין בבלי ע"ט א'. ושיעור הוצאת טיט.⁶⁸כלומר, כשהוא כבר מגובל. ופי כור שבברייתא שבבבלי הנ"ל פירושו פי כור של צורפי זהב.
אבל בכי"ל: שער כדי לגבל בו את הטיט לעשות פי כור וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל בד"י ובכתי"י,⁶⁹עיין דק"ס, עמ' 170, הע' ה', ועיין בה' גאונים בתרביץ ש"י, עמ' 125. ויש לנו כאן הלכה אחת בשיעור הוצאת שער, והוא כדי לגבל בו כמות קטנה של טיט הראוי לעשות פי כור של צורפי זהב,⁷⁰ושמא העדיפו צורפי זהב את הטיט המגובל בשער על סתם טיט שהיה מגובל בתבן (עיין שמות ה', ז' ואילך, ולעיל שביעית פ"ה הי"ח, עמ' 189). אבל עיין ערוך ערך מרק ג' ומ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס בספרות התלמוד, עמ' קכ"ד, הע' 186. ואילו שעור הוצאת טיט עצמו לא נשנה כאן, ושעורו בעשיית פי כור סתם⁷¹כמפורש בבבלי ע"ח סע"א וע"ט א'. אלא שבר"ח (שם ושם) ובערוך (ערך פי כוש) ובמאירי שם גרסו בבבלי: טיט כדי לעשות פי כוש. והוא שעור יותר גדול מכור של צורפי זהב. וכן פסק הר"מ בפי"ח מה' שבת הי"א: טיט כדי לעשות פי כור⁷²וכ"ה בכל הדפוסים הישנים של הר"מ, וכן בר"מ על קלף שבביה"מ כאן (כ"י רבינוביץ) ובכ"י תימני. אבל בכ"י תימני עתיק: פי כור של צורפי זהב, וכן נוסף בין השורות בכ"י תימני אחר. וכו', שיער כדי לגבל טיט לעשות פי כור של צורפי זהב.