פרשנות מצטטת על שמות יד:י

לפני בעל צפון. פירש"י הוא נשאר מכל אלהי מצרים כדי להטעותם חשב פרעה בלבו הוא מטעה אותן כדי להסכים על גזרתי לאבדם במים אלך ואעבדנו לכך נאמר ופרעה הקריב קרב לא נאמר אלא הקריב מלמד שהקריב קרבן לפניו. ד"א הקריב ישראל לעשות תשובה:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״בְּמִדְיָן״, בַּשַּׂר שֶׁל מִדְיָן לְמַעְלָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד י): ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ״, שֶׁדָּרְשׁוּ (דב״ר א כב) עַל שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר: ״לָתֵת נִקְמַת ה׳״, כִּי לַה׳ הַמִּלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה וְלֹא לְאָדָם.

על השנייה – בחתימה על השנייה, שהיא הראשונה משש הברכות שהוא מוסיף, הוא אומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה – כשהתקרב פרעה נאמר בכתוב (שמות יד י): "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ", וכאמור במכילתא: "מיד תפסו להם אומנות אבותיהם" שהרי "אין להם לישראל אלא תפילה"¹²⁴מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דויהי, פרשה ב, עמ' 97; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יד י, עמ' 53. . בברכה זו בלבד נאמר "שענה את אבותינו", ובשאר הברכות נמנו ראשי המדברים יהושע, שמואל, אליהו, יונה ודוד. רק במעשה קריעת ים סוף נזכר כי העם צעק אל ה', אך במעשים האחרים אין הזכרה של העם אלא שהמלך או הנביא התפלל לה'.