קישורים על שמות יד:י

בפסוק ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה' ופרש"י תפסו אומנות אבותם באברהם הוא אומר אל המקום וכו' ביצחק לשוח בשדה ביעקב ויפגע במקום יובן ע"ד שביארנו למעלה הנאמר אצל מרע"ה וירא והנה הסנה בוער באש ויאמר אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה ע"ש וקיצור הדברים אשר בכל עת וזמן יש בחינת סנה בהיות שאין לו לאדם התעוררת והתלהבות אש של גבוה בתורה ותפלה מטריח לבוראו לשלוח לו מעיקים בחי' סנה לקרבו לעורר בלבו התלהבת ואשיות אל עבודת האל ואולם בעבור זאת שאינו יכול להרים א"ע בהתלהבות כי אם באמצעות סנה כל עוד שלא שלם ברעיוניו באשיות הבורא צריך לשלוח לו בחי' סנה אחר עד בואו על תכלית המכוון ולזה הבין מש"ר ותמה מאוד וירא והנה הסנה בוער באש כלומר באשיות והתלהבות של גבוה בוער שם בחי' הסנה להוציא דבורים בהתלהבות אש ויאמר אסורה נא ואראה מדוע לא יבער הסנה לפטור ממנו מכל וכל שכיון שכבר עשה שליחותו וקרבו אל התורה והעבודה אמנם כיון שאינו יכול להתעורר ולהתלהב עצמו כ"א באמצעות הסנה אזי אפילו כשחלף והלך לו זה הסנה עדיין עומד נגדו סנה אחר לנסוע אחריו לקרבו ולכוין מלאכתו לשמים באשיות והתלהבות כיון שאינו יכול להרים א"ע במאור התורה כ"א באמצעות הסנה וזהו שנרמז בכאן ופרעה הקריב כלומר להיות שכל עצמם לא קרבו אל עבודת בוראם כ"א באמצעות פרעה שהקריב את לבם לאביהן שבשמים כמדובר ע"כ וישאו בני ישראל את עיניהם והבינו והשכילו והנה מצרים נוסע אחריהם תמיד לקרבם אל שלימות העבודה כמדובר ויראו מאוד ליתן עצות לנפשם איך לפטור ממנו ועיקר העצה ויצעקו בני ישראל אל ה' דייקא נתנו לנפשם לצעוק אל ה' בהתעוררות ואשיות מעוצם ההכרה את שם העצם הוי"ה ב"ה שהיוה כל הויות ושמו נורא מאוד וראוי לעבדו ביראה ובאהבה שלא באמצעות מעיק נזכר ולזה פירש"י תפשו אומנות אבותם אברהם יצחק ויעקב שהכירו את בוראם שלא באמצעות הסיבות כ"א להיות הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ודו"ק:

ופרעה הקריב וישאו בנ"י את עיניהם והנה כו' ויאמר משה אל העם כו' הנה י"ל מהו לשון וישאו בנ"י את עיניהם שמשמעותו שהסתכלו לפניהם והאיך ראו שמצרים נוסע אחריהם הל"ל ויביטו בנ"י אחריהם והנה כו' ב' אמרו והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מילת אחריהם מיותר ומשמעותו מורה שעיקר היראה היה להיותם אחריהם והלא אילו היה באים נגדם והים אחריהם יותר היה להם לירא ג' מלת התיצבו נראה כמיותר ועוד יש לדקדק בפסוק ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו' היכן מצאנו שהתפלל משה אז או שיאמר לישראל שיצעקו הם אדרבה אמר להם התיצבו כו' ובז"הק על פסוק מה תצעק אלי וז"ל לאו עי"דן צלותא הוא והוא תמוה ונקדים לבאר הפסוקים של ויסע מלאך וגו' ויבא בין מחנה וגו' ויט משה את וגו' הנה איתא שבג' פסוקים אלו משולב שם של ע"ב ובו יצאו ישראל ממצרים ובזו"הק כתיב השמות של ויסע כסדרן והשמות של ויבא למפרע ושל ויט כסדרן גם אי' במד' ויסע זה אברהם ויבא זה יצחק ויט זה יעקב וצריך להבין הדברי' עוד אי' במדרש בזכות אברהם נקרע הים לישראל וכן בזכות יצחק וכן בזכות יעקב ויש לפרש כל זה הנה אברהם נקרא איש חסד שהיה ממשיך חסדי' על כל העולם ובפרט על כנסת ישראל והחסדים הם ה' הויו"ת של רחמים שעולה מספרם ק"ל ויצחק הוא בחי' יראה לידע דאית דין ואית דיין וצריכים אנו להמתיק הגבורות בשורשן שלא יצאו כלל על כנ"י ויעקב הוא הבריח התיכון שהוא רחמים והוא ממתיק הדיני' בשורשן וממשיך רחמים על כנ"י והנה אי' מים זה אברהם שמים רומז לחסד שכמו שטבע של מים לילך ממעלה למטה כסדר בהתפשטות גדול כן מהצורך שיתמשכו החסדים על כנ"י מעילא לתתא בלי עיכוב והנה שורש התיבה של ויסע אינו כ"א "סע כי הב' אותיות ראשוני' שהם וי"ו ויו"ד הם פעולה וזה פי' ויסע זה אברהם שהיה ממשיך על כנ"י ה"ה הויות של רחמים שהם בגימ' ק"ל כמנין "סע וע"כ השמות של פסוק זה הם כסדרן בהתפשטות כמו מים שרומז לחסד ואש רומז לגבורו' מדת יצחק שכמו שטבע של אש לעלות למעלה כן צריך להעלות הגבורי' ולהמתיקן בשרשן שלא יצאו כלל לכן השמות של ויבא הם למפרע באותיות "תשרק שרומז לגבורות כידוע וצריך להעלותן ולהמתיקן בשרשן ויט זה יעקב בריח התיכון והוא הממשיך רחמים על כנ"י וממתיק הדיני' בשרשן והיא ג"כ התפשטות לכן השמות של ויט ג"כ כסדרן והנה כתיב ויבן ה' אלהי' את הצלע ודרשו חז"ל ולמד שבראו הקב"ה ד"ו פרצופי' ואח"כ נסרו והנה כוונת הנסירה אשר אנו משימים כל מגמת פנינו כל ימים נוראי' שיהיה הזווג פא"פ ובכתבי האר"י ז"ל אי' שבאם חלילה היתה הבריאה תיכף פא"פ לא היה תקומה ח"ו וטעמו אי' ג"כ שם רק בהעלם וצריכי' אנו לבאר הטעם כי בכל העולמות כלם יש פנימיות וחיצוני' רק שהחיצוניות שבעולם העליון הוא פנימיות בעולם שלמטה הימנו וכן מעולם לעולם עד סוף כל העולמות ומעשה צדיקים יוכיחו כמו שעינינו רואות שאכילתם ושתייתם ודבורם הגשמי' מכווני' בהם יותר ממה שאנו מכווני' בתורתינו ובתפלתינו והנה בהפנימיו' ממש א"א שיהי' שם אחיזת החיציני' רק בהחיצוני' העולמות שם הוא אחיזת החיצונים גם זאת אנו רואים לכשיתראו שני אוהבים יחד לשמח הם יושבים פא"פ מפני שהשמחה הוא מהצורה דהיינו מהפנימיות ששורה על הפנים והצורה שהוא צלם אלקים ששם מצח ועינים ודיקנא ודומיהם ע"כ בלתי אפשרי שתהי' שם אחיזת החיצונים כ"כ אכן באחוריים כמעט שאין שם אפי' חיתוך אברים ויכולין החיצונים להאחז חלילה ולזאת באם היתה הבריאה תיכף פא"פ והי' שם אחוריים אז הי' אחיזת החיצונים גדול מאוד עד שלא היתה תקומה חלולה ע"כ נבראו דו פרצופים ואחור באחור שלא יהיה אחוריים ולא תהיה אחיזה להחיצונים וע"ז אנו מצפים שיהיה בירור העולמות כשיהיה רצון מלפניו יתברך ואז יתבטלו החיצונים (כמאמר הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ) ויהיה הזיוג פא"פ והנה במצרים היה אחיזה להחיצונים כ"כ עד שהיה בלתי אפשרי לצאת מהגלות ושיזכו לקריעת י"ס רק שהקב"ה ברוב חסדיו עשה למענו והופיע להם פנימיות אלהותו ממש מעתיקא קדישא אשר שם אין אפילו בחי' דו"נ והשפיע פנימיות אלהותו גם בהאחוריים וממילא נתבטל אחיזת החיצונים גם מהאחוריים ונבקע להם הים ומעתה נבוא לביאור הפסוקים וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם היינו שראו שיש אחיזת חיצונים באחורים וזהו לשון אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו הוא מלשון עמידה ואין עמידה אלא תפילה והנה שירות ותשבחות נקרא תפילת מיושב ותפילת בלחש הוא תפילת מעומד והוא שנתן להם עצה שיתפללו תפילת מעומד שהוא יחוד שעומד לפני ה' והוא בעולם המחשבה שאין בו אמורה כלל וזהו פי' ואתם תחרישון שתהיו בעת התפילה בעולם שאין בו אמירה והיה משה סבור שע"י תפילה ויחוד זה יבקע הים וזהו פי' ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי לאו עידן צלותא כלומר שביחוד זה לא יתבטל אחיזת החיצונים אלא בעתיקא תלי' שיתגלה העתיקא דהיינו הפנימיות ממש וממילא יתבטלו אחיזת החיצונים מכל וכל וזהו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם כלומר שהאיר הקב"ה פנימיות אלהותו ית"ש אף באחוריים וזהו ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם וזהו ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל שנתבטל אחיזת החיצונים ע"י מה שפירש הכתוב ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה כלומר שהופיע הקב"ה בהירות אלהותו אפילו בחשכות החיצונים ויולך ה את הים ברוח קדים ברוח קדמונו של עולם עזה כל הלילה עזה רומז אל בהורות הגדול שהופיע בכל חשכות של החיצונים ונתבטל אחיזתן ועי"ז וישם את הים לחרבה וכו'.

ע"י ופרעה הקריב כו' ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו כו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון יש לדקדק הדקדוק שכל המפרשים קדמונים ואחרונים מדקדקים מאי היה היראה שיראו בני ישראל בראותם המצרים רודפים אחריהם הלא הקב"ה הודיע אותם מקודם שיהיה כן שירדפו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו' אמאי נפל עליהם יראה זו שיצעקו לה' ב' יש לדקדק שמאחר שנראה מפסוק שצעקו אל ה' שתפסו אומנות אבותם מה זה ויאמרו אל משה המבלי אין קברים כו' שנראה כמו תערומות על משה ולא מצינו שנענשו על זה ג' מה זה לשון המבלי אין כו' היה לו לומר הלא יש קברים כו' מה זה לשון המבלי אין ד' מה שאמר להם ואתם תחרישון למה ישתקו בעשות להם נס גדול כזה ונראה לפרש עפ"י פשוטו דהנה ידוע מכל ספרי קודש שאין לאדם לירא משום דבר רק מפני ה' בורא כל העולמים וממילא כשהאדם ירא מה' אינו מיתרא משום דבר המפחיד כי כל מיני יראות הנמצאים בעולם המה כדי לעורר עצמו ליראת השם הרוממות וממילא כשיש לאדם יראה רוממות מה' ית' אינו מפחד משום דבר בעולם כי א"א לשום דבר המפחיד לשלוט באדם הירא מהשם ית וגם זאת ידוע מי שיש לו תמיד מורא שמים עליו ממשיך על עצמו קדושת אלהותו ית' ובא לדביקות גדול בהשם ית' שכמעט בטל מן המציאות ואינו רואה ואינו שומע שום דבר מפחיד בעולם כי הוא דבוק באין דהיינו בא"ס ב"ה הנקרא בזוה"ק מדת אין ומשם ממשיך קדושה גדולה עליו והיינו מאי"ן יבא עזרי כמבואר בתיקונים זוהר הקדוש ע"ש ועתה נבוא אל ביאור הכתובים הנ"ל דהנה ידוע כשישראל יצאו ממצרים באו לדביקות גדול בהשם ית' כמו שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי אלי דייקא ר"ל שבאו לדביקות גדול בהשם ית ממש וזה הי' כל מגמתם בהוצאת מצרים שיהיו דביקים בהשם וממילא לא יהיה להם שום יראה חיצוניות לפחד משום דבר אבל כשבאו ליראה חיצוניות אזי ראו שאינם דביקים במדת אין עדיין. וזהו פי' הפסוק ופרעה הקריב כו' ויראו מאד שנפל עליהם פחד מצרים אז הבינו שעדיין אינם דביקים בהשם כראוי כי שבאם היו דביקים ממש בהשם לא נפל עליהם שום יראה חיצוניות וכשראו שהם יראים ממצרים אזי צעקו לה' ע"ז דהיינו שעשו תשובה על זה שיש להם יראה חיצוניות ועדיין לא באו למדת אין כנ"ל וזהו שאמרו למשה המבלי אין כו' ר"ל שעדיין לא באנו למדת אין להיות דבוקים בהשם ממש במדת אין למה יצאנו ממצרים טוב הי' להם קברים במצרים יותר משיהי' במדבר בלא דביקו' גדול כזה ע"כ אמ' להם משה התיצבו כו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ר"ל שתבואו למדת אין דהיינו לדביקות גדול שיהיה כמעט ביטול מציאות מחמת התגלות אלהותו ית"ש שכמעט לא יהיה בכם כח הדיבור מחמת דביקות גדול וזהו ואתם תחרישון ודו"ק.