פרשנות מצטטת על שמות לג:כג

וישלח יעקב מלאכים לפניו המקרא נדרש לפניו ולפני פניו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים דא"כ מאי אתא לאשמעינן במה שאמר לפניו אם להודיענו שהי' מלאכים ממש שנזכרו במקרא שלפניו מן אותן החיילות שלח אותם הלא כבר אנו למדין שהיה מלאכים ממש או במה שאמר וישיבו המלאכים ולא כתב שהלכו כמו שכתבו הקדמונים או במה שאמר יעקב לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו למה קראו אדוני בשלמא כה אמר עבדיך יעקב בא להודיע לשלוחים שמכניע הוא עצמו וכן ידברו לו כמו שכתב א"א מו"ז בספרו וכמ"ש מו' איסריל שנגד שר של עשו אמר כן שהיה אצלו אז. וא"כ הדרי קשיא אדוכתי למה אמר לפניו ע"ד הפשט כמו שכתבתי לעיל שהודיע אותו שהוא לא קבל הברכות עתה רק סילק אותם לסוף ימיא כמ"ש בזוהר ושלח לו שקיבל על עצמו המלכות כמ"ש לבסוף יעבור נא אדוני לפני עבדו והוא חלק מחנות שלו על ד' חלקים ויצו את הראשון גם השני גם השלישי גם כל העדרים הן הן ד' גליות ושלח לו זה מנחה שלוחה היא לאדוני לעשו שיקבל מנחה זו שיהיה מושל בכל ד' מלכיות אלו כמ"ש יצחק (בראשית כז) שא נא כליך זה בבל קשתך יון צא השדה אדום. והנה גם הוא אחרינו שהוא תופס מלכות אחריו ועז"א אכפרה פניו במנחה ומה הוא המנחה ההולכת לפניו ר"ל שיקבל מלכות לפני או הכיבוד הוא שהשכינה תהיה אצלו ז"ש מנחה שלוחה היא לאדוני לעשו שתהי' השכינה שנקראת מנחה אצלו ז"ס אכפרה פניו ומה היא המנחה ההולכת לפני ר"ל השכינה ההולכת לפני תהיה אצלו ז"ש ויקח מן הבא בידו ר"ל אותו ענין שלקח יעקב בידו בשעת יציאתו לעולם שנאמר וידו אוחזת בעקב פשו ילך מקודם למשול בזה העולם והוא יתפוס מלכות אחרי' דבר זה לקח עתה בענין שליחות מנחה זו ז"ש ויקח מן הבאבידו שהוא אחוזת יעקב שבידו דבר זה קיים עתה בשליחותו. ע"ד הדרוש הכתוב בא לתרץ קושיות הזוהר איך השתחוה יעקב לאל אחר שהוא עשו הלא יעקב אמר אליו ראיתי פניך כראות פני אלקים שהוא מלאך שלו שהוא סמאל והזוהר השיב והוא עבר לפניהם ר"ל הקב"ה שהלך לפני יעקב אליו היה משתחוה ועז"א אכפרה פניו במנחה אבל כוונתו על השכינה ההולכת לפני יעקב אליה אני משתחוה כן התפלל יעקב (תהלים יז) קומה ד' קדמה פניו שילך לפניו קודם כדי שתהיה ההשתחויה להקב"ה שהלך לפניו ועז"א וישלח יעקב מלאכים ולא היתה כוונתו רק לשם שמים שהיו מתהלכים לפניו (מיכה ב) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. או שעדיין קשה איך עשה יעקב זה הלא אסור לשתות מן פרצופי ע"ז שמקלחות מים לפניהם כדי שלא יאמרו לע"ז הוא משתחוה וא"כ איך עשה יעקב זה למראית עין שיש לחוש שיאמרו שאל עשו הוא משתחוה מזה הטעם כתוב בהגהת אשר"י אסור לשחות מודים בשעה שצלם כנגדו לזה השיב הכתוב לפניו הוא לא עשה אלא לפנים שהחניף לרשע בעו"הז. וזה כוונת המדרש אלמלא סמכו ישראל על כחו של זקן לא היה תקומה לישראל בימי המן וקשה מה ענין זה לזה אבל הענין שגם שם באותו הדור נתחייבו ישראל כלייה שהשתחוו לצלם והשיבו בגמרא וכי משא פנים יש בדבר והשיבו הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה אלא לפנים עמהם. והלא אף מחשבה של ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה וכ"ש להשתחוות במעשה ועל מה סמכו ישראל. וזה השיב על כחו של אותו זקן שגם היא השתחווה לעשו לפניו וחנף לרשע לפנים לפיכך סמכו על כחו שאינם מתחייבין כלייה על שהשתחוו לצלמו של אותו רשע לפנים ולבם בל עמהם לכן כשהגיע אסתר לבית הצלמים אז נסתכלה באיזה חטא בא להם לאותו הדור כלייה ונכנס בלבה השתחויה לצלם ראתה מעשה ונזכרה הלכה שאינם חייבים עבור זה כלייה ופתחה ואמרה (תהלים כב) אלי אלי למה עזבתני. וא"ת עבור שהשתתוו לצלם הלא אתה (שם) בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטימו שכוונתם בלב לשם שמים (שם) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל סבא שהיה מחשבתו עליך כשהשתחוה לעשו. ע"ד הרמז מלאכו של יעקב הוא אוריאל שכתב האריז"ל בספר המלבוש שנכנס עמו ג"ע אז אוריאל נכנס עמו והוא ההולך לפניו (שמות לג) ופני ל"א יר"או בהיפף אוריאל ולפי שמלאך אברהם מיכאל ויצחק גבריאל ויעקב אוריאל כמ"ש ויקרא יעקב שם המקום ההיא פניאל שהוא מלאך של פנים והוצרך יעקב לשלוח מלאכים שהם הולכים לפניו שהוא מחנה אוריאל כי היה מתיירא מן גיהנם שנכנס עשו לאביו עם שר שלו סמאל בשעה שקבל הברכות אם אינו רוצה יעקב במלכיות יקבל גיהנם כמו שקבל אברהם בברית בין הבתרים ועז"א שלמה (שיר ב) עד שיפוח היום גיהנם אז ונסו הצללים ה שרי אומות העולם (שם) סב דמי לך דודי לצבי לקבל המלכיות כמו שקיבל עליהם אברהם (שם) על הרי בתר שהוא ברית בין הבתרים שקיבל עליו מלכיות שהם הרים וכמו שצעק (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים הם מלכיות. או לפי ששלח לו מנחה מנין שעיר שהוא לעזאזל לקבל פניו של עשו שדומה לכלב כשאינם זוכין וכשמקובל הקרבן אזי מלאך המות דמות אריה שהוא אוריאל. או לפי שעשו בא בשתי רשעיות כמ"ש ויירא מאוד על גוף ויצר לו על ממון וכמ"ש הצילני נא מיד אחי (עובדי' א) מחמם אחיך יעקב תכסך בושה מיד עשו שופך דמים עז"א לפניו שיזכור דין לפניו כדי רשעתו כדי רשעה א' אתה מחייבו ואתה אינך עושה כן רק ארצה שעיר גבר שיידין שנותן עיניו בממון של ישראל (דניאל ז) וארו חיו רביעאה לה עיינין כעיני אנשא רע עיין בממון ועל גוף שדה אדום אדמוני שופך דמים ז"ש לו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי (תהלים קיט) כרו לי שיחות אשר לא כתורתיך שאין מחייבין לאדם שתי רשעות לוקה ומשלם ז"ש ואחר עד עתה יהיה בגלות עד (שם יב) עתה אקום יאמר ד' דהיינו משוד עניים שלוקחין ממון מאנקת אביונים גופן (דברים לב לי נקם ושילם על ממונן באו ימי הפקודה ועל הגוף באו ימי השילם ז"ש מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו אבל והנה גם הוא אחרינו שיצטרך לשלם לנו כל מה שלוקח ממנו בזה העולם כדדריש ההוא דמעמא דארעא וכן הוא אומר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני לע"ל תלך המנחה לפניו ולפי שעשו רצה לפגוע בגופו ובממונו לכן אמר אכפרה פניו במנחה כדי לכפר ולרצות אותו בזה שהולכת לפניו דהיינו ממון שלו ואח"כ אראה פניו אולי ישא פני על הגוף שלו שלא יזיק לו. ז"ש במזמור (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך בצדקה שנותנין לעניים נגאלין כמ"ש (שם יב) משוד עניים וגו' עתה אקום יאמר גו':

וְעוֹד נִרְאֶה לִי, שֶׁהִזְכִּיר שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי לָאָבוֹת בְּהַבְטָחַת הָאָרֶץ, לִרְמוֹז לָהֶם שֶׁתּוֹעֶלֶת הָאָרֶץ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי י״ש מִן שַׁדַּי רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כא) ״לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ״. ד׳ מִן שַׁדַּי רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הַמִּתְפַּשֵּׁט לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח יד) ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳. וְעַל זֶה נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה (שמות לג כג) ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״, הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין, כִּי הַדָּלֶ״ת מִן שַׁדַּי הִיא בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הָרָמוּז בְּאַרְבַּע רוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג כז) לְמֹשֶׁה ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה צָפֹנָה״ וְגוֹ׳. אֲבָל ״פָּנַי״, דְּהַיְנוּ אוֹתִיּוֹת י״ש שֶׁבַּתְּפִלִּין מִלְּפָנָיו הַמְרַמֵּז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, דְּהַיְנוּ שִׁי״ן בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְיוֹ״ד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, ״לֹא יֵרָאוּ״, אָמַר לוֹ כִּי שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא לֹא יֵרָאוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו סד ג) ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. עַל כֵּן הִזְכִּיר כָּאן שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, לוֹמַר שֶׁלֹּא הִרְהֲרוּ עַל שֶׁלֹּא מָצְאוּ מְקוֹם קֶבֶר בָּאָרֶץ, הַבָּא לְתַכְלִית הַתְּחִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהֻבְטְחוּ גַּם עַל הַתְּחִיָּה בְּשֵׁם שֶׁל שַׁדַּי.

אָמְנָם כְּפִי הָרֶמֶז אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּסוֹד עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה וְעִנְיַן קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מֹשֶׁה בִּקֵּשׁ וְאָמַר: ״הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבוֹדֶךָ״ (שמות לג יח), וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק״ר מה ה): בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת כָּל מַתַּן שָׂכָר שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שָׁם כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ. וְהֵשִׁיב לוֹ: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״ (שם לג כג), וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) ״אֲחוֹרָי״ זֶה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין. כִּי בַּתְּפִלִּין יֵשׁ שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי, דְּהַיְנוּ הַדָּלֶ״ת בְּקֶשֶׁר הַתְּפִלִּין מֵאֲחוֹרָיו, יוּ״ד שִׁי״ן אוֹתִיּוֹת יֵ״שׁ בְּפָנָיו, דְּהַיְנוּ שִׁי״ן בְּשֶׁל רֹאשׁ וְיוּ״ד בְּשֶׁל יָד, וְיֵ״שׁ הַיְנוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כא): ״לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵ״שׁ״. כִּי נִמְצָא בוֹ יֵשׁוּת וּמַמָּשׁוּת, וּבְעֶרְכּוֹ נֶחְשַׁב הַשָּׂכָר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה לְתֹהוּ וָאַיִן, וְהוּא רָמוּז בַּדָּלֶ״ת כִּי יִתְרוֹנוֹ בָּא מִכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח יד): ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳. וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי״, הַדָּלֶ״ת שֶׁבְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין רֶמֶז לִשְׂכַר עוֹלָם הַזֶּה, אוֹתוֹ לְבַד תּוּכַל לִרְאוֹת, וְהוּא דָּבָר טָפֵל הַמְכֻנֶּה בְּאָחוֹר, וְכֵן אָמַר לְמֹשֶׁה: ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה צָפֹנָה וָנֶגְבָּה״ וְגוֹ׳, לְהַרְאוֹת לוֹ כָּל אֲחוֹרָיו, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה (לד א–ב) ״וַיַּרְאֵהוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ׳, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״, וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי מִן הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וָהָלְאָה הוּא זְמַן תְּחִלַּת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה סד ג): ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״, כִּי הַפָּנִים שֶׁל תְּפִלִּין חָקוּק בָּהֶם תֵּיבַת יֵ״שׁ, הַמְרַמֵּז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶהוּ סוֹד עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה, לוֹמַר שֶׁעֵי״ן הָאָדָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת כִּי אִם הַדָּלֶ״ת כָּאָמוּר, אֲבָל יֵ״שׁ רָמוּז בְּרֹאשׁ תֵּיבַת שֶׁל ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, כִּי הַיֵּ״שׁ הַמְרַמֵּז לְהַנְחָלַת אֹהֲבָיו יֵ״שׁ לֹא יוּכַל עַיִן לִרְאוֹת כִּי אִם לְשֵׁמַע אֹזֶן שָׁמַעְנוּ יִעוּד זֶה מִפִּי סוֹפְרִים וּמְסַפְּרִים, אֲבָל עַיִן לֹא רָאָתָה. וְזֶה רֶמֶז יָקָר.

ותמנת ה' יביט. זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):