פרשנות מצטטת על שמות לה:כז

וּבְזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ קֻשְׁיָא אַחַת, מֵאַחַר שֶׁחָשַׁב הַנְּדָבָה כְּסֵדֶר מַדְרֵגָתָן זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, אִם כֵּן לָמָּה קָא חָשִׁיב אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים לְבַסּוֹף, כִּי הָאֲבָנִים בְּלִי סָפֵק הֵם יְקָרִים יוֹתֵר מִן זָהָב? אַף עַל פִּי שֶׁנּוּכַל לְתָרֵץ וְלוֹמַר לְפִי שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלּוּאִים לְבַסּוֹף, כְּמוֹ שֶׁמֵּבִיא רַשִׁ״י (שמות לה כז), עַל כֵּן הִזְכִּיר נְדָבָתָם בָּאַחֲרוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם גַּם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁאֶחָד הַמַּמְעִיט וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה, הַכֹּל שָׁוִין לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן הִזְכִּיר הֶחָשׁוּב לְבַסּוֹף, שֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּפְאֶרֶת הֶעָשִׁיר עַל הֶעָנִי לוֹמַר ״נִדְבָתִי גְּדוֹלָה וְהַכָּתוּב מְנָאָהּ בָּרֹאשׁ״. וְעוֹד הִזְכִּיר נִדְבָתָם בָּאַחֲרוֹנָה, לְפִי שֶׁרוּם לְבָבָם הֱבִיאָם לִידֵי זֶה שֶׁהִתְנַדְּבוּ לְבַסּוֹף, לוֹמַר ״יִתְנַדְּבוּ הַצִּבּוּר וּמַה שֶּׁהֵם מְחַסְּרִים אָנוּ מַשְׁלִימִין,״ וְכָל זֶה דֶּרֶךְ גַּאֲוָה וְגָאוֹן לוֹמַר ״יֵשׁ לְאֵל יָדֵינוּ לְמַלֹּאות מַה שֶּׁהֵם מְחַסְּרִים״. עַל כֵּן הִזְכִּיר נִדְבָתָם אַחֲרוֹנָה, כִּי כָל הַמַּגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא וְהַנְּשִׂאִם חָסֵר יוּ״ד כְּתִיב, כִּי רַק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל חָקוּק בְּשֵׁם נָשִׂיא, דְּהַיְנוּ הַיּוּ״ד, וְעַל יְדֵי שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ בְּדִבְרֵיהֶם, לָקַח ה׳ מִן שְׁמָם אוֹת זֶה מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, הַמּוֹרֶה כֻּלּוֹ עַל גֶּדֶר הָעֲנָוָה, כַּמְבֹאָר בַּפָּסוּק (שמות כ כא) ״בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ״. וְדָבָר זֶה סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְצוּרַת הַיּוּ״ד מוֹרָה גַּם כֵּן עַל הָעֲנָוָה וְהַקַּטְנוּת.

ויקחו לי תרומה. הרצון בו שיפרישו אותה לשמי וידמה שזאת התרומה הוא זולת התרומה שרמז אליה באמרו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזה שכבר נזכר בפרשת אלה פקודי כי כסף העשוי למלאכת המקדש הפרישוהו ישראל כשנתן כל אחד מהם מבן עשרים שנה ומעלה מחצית השקל והנה זאת התרומה היתה מוגבלת לא היתה נוספת מצד הנדבה ולא נגרעת מצד העדר הנדבה ועליה אמר ויקחו לי תרומה על צד הצואה וכבר היתה שם תרומה אחרת שהיתה לפי הנדבה והיא תנופת הזהב ושאר הענינים הנוהגים מנהגו שהיו צריכים למלאכת הקדש כמו שנזכר בפרשת ויקהל כל נדיב לבו הביאו חח ונשם וגו' כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואבני המלואים והנה כלל שאר מיני אלו התרומות במה שאמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם ולזה זכר שם הכסף עם הזהב והנחשת והנה הכסף בא בקע לגלגולת והזהב והנחשת היא בא נדבה או אולי היה שם כסף גם כן שיהיה בא נדבה ולא נכלל במלאכת המקדש הנזכרת בפרשת ואלה פקודי ואולם עשו ממנו כלי שרת:

צו את בני ישראל זו פרשת מצות הנרות ופרשת ואתה תצוה (שמות כז כ) לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכך משמעה ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ד:ב׳) ואיננו נכון בעיני שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה וכבר נאמר (שם מ כה) ויעל הנרות לפני ה' כאשר צוה ה' את משה והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים ששם צוה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן וכן עשו כמו שנאמר (שם לה כז כח) והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור ואע"פ שאמר שם (שם כז כא) "חוקת עולם לדורותם" הוא על ההדלקה ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה וצוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון כטעם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב) שיבקשו אותה ויביאוה הצבור ושם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו' והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד כאשר היה בשובם מן הגולה ועכשיו אמר בפירוש (ויקרא כ״ד:ד׳) על המנורה הטהורה שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה ומדרש רבותינו (ת"כ פרשה יג יב) על המנורה הטהורה על טהרה של מנורה שלא יסמכם בקסמים ובצרורות יערוך את הנרות לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה: