פרשנות מצטטת על תהילים נב:ג

עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְקָרְבוֹ לְדוּנוֹ, וּמְמַהֵר לְהָעִידוֹ, תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ. קשה אם כן לפי דבריו סובר דאבדה תקוה והלא קיימא לן (בירושלמי פאה א, ה וברמב"ם הלכות תשובה ג, יד) 'אין לך דבר עומד בפני התשובה' וכן יש להקשות באידך דנקיט נמי בהו הכי?
ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור ברכת מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח, שיש חוטא שהוא מאבד לבוש הנשמה שלו לגמרי ולזה צריך ליתן לו לבוש חדש בחסדו יתברך ויש שמקלקל באופן שיחלש כח קדושת לבוש נשמתו ולזה אין צריך לבוש חדש אלא יתקן לו הלבוש שלו וכנגד זה מברך הנותן ליעף כח עיין שם. ולזה אמר מי שהגיע למדרגה זו כלום תקנה יש לו דודאי אינו מכלל המברכים 'הנותן ליעף כח' אלא הוא בכלל המברכים 'מלביש ערומים' שצריך לו כל יום מלבוש חדש כי נעשה ערום לגמרי.
או הכונה דרחמנא אמר בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל:) נמצא יש תקנה לאדם בעסק התורה להטהר מן החטא אך מי שהגיע למדרגה זו דכתיב ביה כך, כלום אותה תקנה שעשה הקדוש ברוך הוא בתורה לחוד די לו? אלא ודאי צריך לעשות סיגופים ותעניות מלבד עסק התורה!
או יובן הכונה כלום תקנה יש לו על ידי גלגול ולא ירד לגיהנם דודאי מוכרח לירד לגיהנם עד שיהא נטהר.
או יובן ישראל נשפעים מן שלשה שמות אל שהם חסד דכתיב (תהלים נב, ג) חֶסֶד אֵ־ל כָּל הַיּוֹם, בזכות שלשה אבות ובזכות התורה שהיא אוריין תליתאי (שבת פח.) ובזכות קיום המצות שהם שלשה הנקראים 'מצות חוקים ומשפטים' וידוע שלשה שמות אֵ־ל במילואם עולים מספר תקנ"ה ולזה אמר מי שכתוב בו כך שהגיע למדרגה זו כלום תקנה יש לו דודאי אינו זוכה להיות נשפע מן ג' פעמים אֵ־ל מלאים שהם מספר תקנ"ה.

י"א חלקים נחלקו גלות מצרים. א' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה והוא משעה שדיבר הקב"ה עם אברהם בברית בין הבתרים. ב' (בראשית טו) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה וזה משנולד יצחק ג' משנולד יעקב (איוב כב) והי"ה שד"י בצריך שהם ראוים להיות ש"מ שנה בגלות מצרים ובדבר הזה טעה פרעה שחישב כיון שלא הועילה של יעקב שהיו שנותיו נחשבין לגירות א"הר גם כל שנותיו לא יהיו נחשבת כלל לגירות ויהיו ישראל תחת ידו עוד ק"ל שנה וזה שחלם לו חלום לסוף ק"ל שנה שירדו ישראל למצרים והק"ל נשמע בית פרעה שראה באיצטגנינותו וענין ק"ל שנה ולא ידע מה ניחו (ישעיה מז) ויושיעך הוברי שמים וגו' והוא חשב שזה הענין היא על אותן ק"ל שנה שחי יעקב שהיה בגירות לכן שאל ליעקב כמה ימי שני חייך וכי מה היה לו לפרעה לישאל אחר שנותיו אלא שראה באיצטגנינות שכל אותן השנים יהיו ישראל תחת ידו והשיב יעקב טועה אתה ימי שני מגורי שהם גירות מאה ושלשים שנה שנחשבין לגירות. ומה שראה פרעה בחלומו ק"ל הוא על לידת משה רבינו ע"ה שהיתה יוכבד בת ק"ל והולידה מושיען של ישראל ז"ש פרעה הבה נתחכמה לו פ"ן ירבה שרצה להוסיף מנין פ"ן על הגלות והוא לא ידע שזה ק"ל לדעתי הוא ז"ש יוסף (בראשית מז) והאדמה לא ת'ש'ם ר"ל לא יהיו במצרים ת' שנה ולא ש"ם שנה וכן אמר יעקב (שם מב) למה תתראו קרי בי' ת' תראו רד"ו שמה ונחיה מ'ש'ם ולא נמות שברו לנ"ו שישברו כל הת' שנה ולא יהיה רק מנין לנ"ו שהוא פ"ו. וכן גואל שלהם משה בצירת שמו נודע שהוא בן ד' ושדי כי מ' צורתו כ' ו' ש'ה' צורתו שד"י ש"ם וז"ש וידבר אלהים אל משה בשם זה נרמז אני ה' ושדי וארא אל אברהם וגו' רק בשם שדי לבד אבל ושמי ה' לא נודעתי להם אבל במשה נרמזו שני שמות אלו כנ"ל ז"ש (איוב כב) ו"היה ש"די בצריך מנין ש"ם בצרך אז יזכו לרכוש גדול ז"ש (שם) וכסף תועפות לך. ד' דעת תיב"ע שהיו ישראל במצרים רל"ב שנה מנין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מיום שפירש יוסף מאביו שהוא כ"ב שנה קודם רד"ו ז"ס שהראה הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית טו) ב"תרו ל"קראת ר"ע ר"ת רל"ב הן הן ד' עולמות אבי"ע וכנגדם ד' כוסות כוס של קידוש שם ב"ן ומן שם ב"ן כוס שני בכאן ה"בן שואל מ"ה נשתנה יצירה תמן שם של מ"ה כוס של ברכה שם ס"ג כוס הלל הגדול שם ע"ב (שם) ויבתר אותם בתוך יציאות השבת שתים י"ה בשמים ו"ה בארץ. ה' דעת רז"ל רד"ו שנה מנין י"פ אהי"ה ובזה טעה משה וירא ה' כי סר לראותשחשב משה שיהיו במצרים עוד נ' שנה מנין י' הויות כי על זה השם אמר משה ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אומר עליהם זה שמי לעלם. הו' דעת פרקי ר"א הגדול שהיו ישראל במצרים רט"ו שנה מיום שנולד מנשה ה' שנים קודם שירדו יעקב ובניו רט"ו שנה ביום רט"ו שנה בלילה הרי ת"ל שנה נרמז בס"ת (שם) כ"י ג"ר יהי"ה ס"ת רט"ו סוד הר"י בתר בברית בין הבתרים הראה לו ויבתר אותם בתוך שביתר הקב"ה אותן ת"ל שנה על שני חלקים בסוד (שם יד) ויחלק עליהם לילה שרמז להם שחלק לשנים י'ר'ה ליום י'ר'ה ללילה לתקן נפ"ש. עז"א מקצר רוח שהיה להם להיות מנין מקצ"ר שהוא ת"ל ונעשה ממנו רו"ח שהוא רי"ד כי שנת רט"ו היו המכות וסי' (שם א) רו"ח אלהים וכן באלהי נשמה יש בו רי"ד שיתן לנו הקב"ה נשמת חנוך בן יר"ד שניטלה בחטא של אד"הר (במדבר כד) ו"ירד מיעקב. הז' כמו שאמר רד"ה אלי. הח' משמת יעקב נסתמה עיניהם של ישראל מצרת השיעבוד אני ה' אלהיכם אשר וגו' מנין אנ"י ה' אלהיכ"ם והוא שר המחשבה בסוד (בראשית מח) יברך את הנערים ט"פ ט"פ י"ה והיא השמירה היוצא מפסוק (שמות כג) הנה אנכי שולח מלאך וגו' עד אשר הכנותי ס"ת בגי' זה השם וצריך לכוין בו בשעה שאומרים הפ' לשמירת הדרך. הט' משמת יוסף ד"ן שנה אחר מיתת יעקב אביו בראשית יד) וירדוף עד ד"ן אז נתקיימו וישימו עליו שרי מסים והיו קל"ט שנה בגלות לכן קל"ט פעמים עיני ה' במסורה שהמה (ד"ה ב טז) משוטטות בכל הארץ (ישעי' לה) ונסו יגו"ן ואנח"ה. הי' משמת לוי שהוא צ"ג אחר שירד אבותינו למצרים הלא צב"א לאנוש (תהלים סח) המבשרות צב"א רב (איוב יד) כל ימי צבא"י איחל ב"פ אל היה א"דון יחי"ד מג"ן עליהם (בראשית טו) אנכי מג"ן לך רמז על אלו ג"ץ שנים שהיה יוצא מתחת הפטיש שלא נשתעבדו בהם כל זמן שאחד מן השבטים היה קיים (חבקוק ב) וה' בהיכ"ל קדשו מג"ן בעדינו ז"ש וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא שהיה יכול לומר בקיצור וימת כל הדור ההוא אלא שלכל אחד היה גלות בפ"ע כשמת יוסף וישימו עליו שרי מסים כשמתו כל אחיו היה שיעבוד בפה רך דהיינו ל"א שנה מנין (תהלים נב) חסד א"ל נשאר בגלות מצרים סוד אל אלהים בסוד (ירמיה ג) אלו"ף נעורי אתה (ישעיה כו) חבי כמעט רגע עד יעבור ז"עם (שמות יד) מ"ה ז"את ע"שינו ר"ת זע"ם כי שלחנו את ישראל מעבדינו הלא לא היו תחתינו רק מנין זע"ם. הי"א משנולדה מרים שנקראת כן שאז התחיל קושי השיעבוד בפרך בקושי ובפה רכה מנין אלהי"ם כנרמז בסוף תיבות (בראשית טו) ועבדי"ם וענ"ו אות"ם בגימ' פ"ו אף שיהיו ת' שנה לא יהיו ר"ק מ"ם שנה כמ"ש יוסף לאחיו ג"כ (שם מד) ואת"ם על"ו לשלו"ם וגו' שראה שלא יהיו רק פ"ו שנה. גם נרמז קושי השיעבוד על צירופי מ"י שהם י"ם מאלהים ובהם ר"מ קבין שבמקוה בסוד (עמוס ח) ואחריתה כיום מ"ר ר"ל (משלי יד וטז) יש דרך ישר לפני איש דהיינו אלה מן אלהים הם לחים אבל ואחריתה דרכי מות הם קשים לכן היו ישראל ד"פ ס' רבוא מנין ר"ם כי כאשר יענו אותם ממש שהם בצרופי ר"ם כן ירבה וכן יפרוץ דייקא כן ממש. נחזור בקצרה י"א זמנים של גלות מצרים א' ת"ל שנה מברית בין הבתרים ב' ת' שנה משנולד יצחק ג' ש"מ משנולד יעקב. ד' רל"ב משירד יוסף למצרים. ה' דעת רז"ל רד"ו שנה מירידת השבטים ו' פר"א רט"ו שנים משנולד מנשה והיינו רי"ד כל שנה אחרונה לא קחשיב. הז' כמ"ש יוסף בראשית מה) רדה אלי משירד יעקב עם כל ב"ב. הח' משעת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל והוא קצ"ג שנים הט' משמת יוסף והיינו קל"ט שנה הי' משמת לוי והיינו קי"ז שנים. הי"א משנולדה מרים והוא פ"ו שנה. והוא נגד י"א קליפות הידועים סמאל וי' כתרין תתאין שכנגדן למטה היה המן ועשרה בניו וכנגדן י"א סמני הקטורת וכנגדן אמר משה י"א מזמורים וסוד (שם ד) א"י הבל אחיך שהרגו קין בחיבורו לי"א קליפות שהיה בן סמאל שבא על חוה וקליפות אלו כל אחד קשה מחבירו. וע"כ נכנסו בכל אלו הזמנים בעמקי הקליפות יותר ויותר עד שבאו אח"כ כמעט בתוך נ' שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה אפי' רגע אחת וזו היתה באחרונה קשה מכולם וכנגדן נ' פעמים בתורה יציאת מצרים כנודע וכדאיתא בפרדס ובשפע טל ובה מיושב מה שמקשים הלא יש י"א פעמים כתובים בתורה יתרים על נ' פעמים וע"ש מה שכתבו בזה ולפי מה שכתבתי מיושב שהקב"ה חשב העיקר מה שהיו באחרונה בתוך עמקי הקליפות וגם י"א הקודמים שנפלו תמיד במעמקי מצולי' הקליפות בכל זמנים אלו בכל אחד יותר משלפניה ע"כ הם י"א היתרים וז"ש במדרש (דברים א) אחד עשר יום מחורב וגו' אחד עשר יום היו מהרהרין ומישבין איך לעשות העגל הן הי"א קליפין המחטיאין את האדם וזהו אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שנכנסו בדרך הר שעיר והוא אדום ששרו סמאל וי' כתרין תתאין דיליה כי יצאו מן הנ' שערי טומאה במ"ט יום ספירה מפסח עד עצרת יום קבלת התורה אך הי"א יתירים שהם כנגד י"א קליפות עדיין לא הוטהרו וזה גרם להם עשיית העגל שהרהרו יום י"א יום איך לעשות העגל:

אל נא רפא נא לה. אל שהכח בידך בבקשה ממך רפא עתה לה, והשם הזה דין כלול ברחמים. אמנם ברוב המקומות מצאנוהו מדת החסד, כמו (תהילים כ״ב:ב׳) אלי אלי למה עזבתני, וכן (שם נ) אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, שהוא סדר המדות, חסד דין רחמים, שבהם נברא העולם, וכן כתיב (שם נב) חסד אל כל היום, וכתיב (שם צט) אל נושא היית להם. ומה שכתוב (שם ז) ואל זועם בכל יום, באורו בכל יום שהדין נמצא ויש יום שלא ימצא, כי מדת החסד דוחה אותו כענין הנזכר באברהם.