פרשנות מצטטת על תהילים נה:כ

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. בַּיַּלְקוּט מַסִּיק, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָם מְפַחֵד שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לִי כְּלוּם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַל תִּירָא, שְׂכָרְךָ מְתֻקָּן לֶעָתִיד לָבוֹא״, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״הַרְבֵּה מְאֹד״, כְּדִכְתִּיב (תהלים לא כ) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה עַל זֶה הַמִּדְרָשׁ, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי״ וְגוֹ׳, מַה עִנְיַן הַבָּנִים לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא? וְיֵשׁ לְיַשְּׁבוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּפֶרֶק ״יֵשׁ נוֹחֲלִין״ (בבא בתרא קיז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה. כְּתִיב הָכָא (במדבר כז ח) ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״, וּכְתִיב הָתָם (צפניה א טו) ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״. וְקָשֶׁה, לָמָּה הֵבִיא רְאָיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לְדִבְרֵי תּוֹרָה? הָיָה לוֹ לְהָבִיא רְאָיָה מִן פָּסוּק (דברים ג כו) ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם״. אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהָבִיא רְאָיָה גַּם עַל הָעִנְיָן וְלֹא עַל הַלָּשׁוֹן לְבַד, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ אֵינוֹ פָּטוּר בְּלֹא גֵּיהִנֹּם שֶׁנִּקְרָא ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״. וְאָזֵיל רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ שֶׁדָּרַשׁ פָּסוּק (תהלים נה כ) ״אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים״ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן, כִּי זֶה וַדַּאי מִצַּד שֶׁלֹּא הָיָה יְרֵא אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים קכח א) ״אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה׳״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים״ וְגוֹ׳, ״הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״. לָכָךְ אָמַר אַבְרָם ״מַה שָּׂכָר תִּתֶּן לִי לָעוֹלָם הַבָּא וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי״, שֶׁדִּינוֹ בְּגֵיהִנֹּם כָּאָמוּר? וְאִם תֹּאמַר לִתֵּן שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל זֶה כְּתִיב ״וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי״. וְעַיֵּן כָּל הַדְּרוּשׁ הַזֶּה בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס בְּפָסוּק ״עֲלֵה הַר הָעֲבָרִים״ (במדבר כז יב), כִּי הוּא דְּרוּשׁ יָקָר.

שאלני ר' יהודה הלוי מנוחתו כבוד למה הזכיר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא אמר שעשיתי שמים וארץ, ואני עשיתיך? וזאת היתה תשובתי אליו, דע כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם שהם מאמינים בשם הנכבד, כי הרבים מאמינים להשמעות אזנים שיאמר להם אדוניהם ככה, ולמעלה מהם שראו זה כתוב בדברי התורה שנתן השם למשה, ואם יבוא אפיקורס לערער כי אין אלהים ישימו ידם לפיהם, כי לא ידעו להשיב, ואשר נשאו לבו ללמוד חכמות, שהם כמו מעלות לעלות בהם אל מקום חפצו, יכיר מעשה השם במתכות ובצמחים ובחיות, ובגוף האדם בעצמו, שידע מעשה כל אבר ואבר כפי התולדות, ולמה היה על זאת המתכונת, ויגבה לבו אחרי כן לדעת דברי הגלגלים שהם מעשה השם בעולם האמצעי שהוא עומד, וידע זמן מתי תקדר השמש או הלבנה וכמה יקדר השמש ממנה גם ידע הלבנה למה נקדרה ומי גרם לה, וכל אלה ידע בראיות גמורות שאין בהם ספק, ומדרכי השם ידע המשכיל את השם, וככה אמר משה, הודיעני נא את דרכיך ואדעך (למטה לג יג), והנה השם הנכבד הזכיר בדבור הא', "אנכי ה' אלהיך" וזה לא יוכל להבין רק מי שהוא חכם מופלא, כי כבר פירשתי בפ' ואלה שמות כי זה השם לבדו הוא העומד בלא שינוי, ואין זולתו שוכן עד, ולא כמוהו יושב קדם סלה (תה' נה, כ) ומעמיד העולם העליון בכחו והעולם האמצעי בכח השם ומלאכיו הקדושים שהם בעולם העליון וזה העולם השפל שאנו בו מעמדו בכח השם, ובכח שני העולמים העליונים והנה יספיק למשכיל ככל גוי דבור אנכי ה', כי עשיית שמים וארץ היום קרוב מחמשת אלפי שנה, וישראל לבדם מודים בזה, וחכמי האומות אינם מכחישים כי השם הוא לבדו עשה שמים וארץ, רק הם אומרים כי השם הוא עושה תדיר בלי ראשית ואחרית והנה השם עשה אותות ומופתים במצרים עד שהוציאם משה להיות להם לאלהים, וככה אמר משה "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי" (דבר' ד לד) והטעם כי השם עשה לישראל מה שלא עשה לכל גוי כי השם ברא העולם האמצעי, והוא מושל על העולם השפל כפי מה שיש במערכת מזל כל עם מטוב או רע כן יקרנו כי כן חלק להם השם, והנה היתה במערכת ישראל כפי ככבי מזלם להיות עוד עובדים, והשם בכחו למען אהבת האבות חדש אותות בעולם השפל שלא היה בממשלת העולם האמצעי, והוציא ישראל מרשות המזלות להיותם לו לעם נחלה, ובעבור זה אמרו קדמונינו אין מזל לישראל (נדרים לב א) ועוד אבאר זה בדרך משלים בפ' כי תשא והנה בעבור האות שעשה השם במצרים אמר משה אתה הראת לדעת (דברים ד לה) שהכל ראו זה חכמים ושאינן חכמים, גדולים וקטנים, גם הוסיף עוד בדבר מעמד הר סיני ששמעו קול השם על כן אחריו, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (שם פ' לו) ואמר באחרונה כי הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו בראיות כי השם הוא לבדו, על כן אמר וידעת היום והשיבות אל לבבך (שם פ' לט), ואמר דוד ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו (דה"א כח ט) והדעת הוא בלב לא בהודעת הפה, והנה הזכיר למשכיל אנכי ה' והוסיף אשר הוצאתיך שיבין המשכיל ושאינו משכיל ואמר אלהיך כי אתה חייב בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות לי לעבד שתעבדני, ותהיה לי לעם ואני אהיה לך לאלהים, ומשה פי' זה בפרשת כי ישאלך בנך (דבר' ו כ), כי טעם השאלה למה אנו חייבים לעשות מצות השם יותר מכל האדם והלוא בורא אחד לכולנו, והנה הזכיר שלש תשובות, הא' עבדים היינו לפרעה (שם שם כא) והוא עשה לנו זאת הטובה הגדולה, על כן אנו חייבין לשמור כל מה שיצונו, אפילו לא היינו יודעים טעם מצותיו, והב' כי אלה המצות אינם לצרכו, כי אם לטוב לנו כל הימים לחיותנו (שם שם כד) והשלישית, וצדקה תהיה לנו (שם שם כה) שנהיה צדיקים לנחול העוה"ב ואנשי המחקר מצאו כל דברי הגופות שהם עשרה והם ראשים כללים אין למעלה מהם, הראשון הוא עצם כל דבר והוא עומד והט' דברים כולם מקרים, וכולם נסמכים על הראשון ונלוים אליו וממנו יצאו כי הוא כמדות האחד בחשבון עשרה, כי ממנו יצא כל חשבון, וכל חשבון ימצא בו כי הוא היסוד והנה זה הדבור הראשון שאמר השם הנכבד כולל כל מצות הלב והלשון והמעשה, כי מי שאינו מאמין בלבו בשם אין עליו מצוה וחייב אדם להזכירו בכל רגע לכבודו, כי כל מה שיעשה לא יעשנו כי אם בעבור כבודו, ולא ימנע עצמו ממצות לא תעשה, רק בעבור כבוד השם לבדו, כאדם נותן צדקה לעני לא יתננו בעבור כבוד הגבאי, ולא בעבור שישבחוהו בני אדם, כי אז תהיה מעלת האדם גבוהה בעיניו ממעלת כבוד השם שנתן לו הון, ועדף ממונו מה שיוכל לתת לקבל שכר מהשם, וככה העושה עבירה בסתר בעבור שלא יודע למלך או יראוהו בני אדם ויקל בעיניהם, והחושב זה הוא משוגע, כי כן כתוב, אם יוצר עין הלא יביט (תה' צד ט) והנה השם רואה במסתרים מה שלא יוכלו בני אדם לראות בגלוי כי השם יודע מחשבותיו וסודו, והנה פחד מהמלך שימות מחר שלא יענישוהו, ולא יפחד ממלך האמת שנפשו בידו בעולם הזה ובעולם הבא:

לא תענה. שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המלה לאמר עד שקר, ולא אמר עדות שקר, ולפי דעתי עתה כי הוא מדבר עם עד שקר, כאילו כתוב, לא תענה אם אתה עד שקר ומשמע זאת המלה כטעם לא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט יא) ומצאנו מלת ענות בבי"ת כמו, שקר ענה באחיו (דבר' יט יח) ובלא בי"ת כמו ישמע אל ויענם (תה' נה כ) והטעם יענה בם וכמוהו, וכאשר לא נגענוך (ברא' כו כט) לא נגענו בך, ויש עד שקר שהוא בן מות, והוא שכתוב עליו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (דבר' יט יט):